לפני שהתמנה לכס השיפוט, היה השופט בדימוס מנחם נאמן סנגור במשך שנים ארוכות והדבר ניכר היטב בשיחתנו. למרות הביקורת הנוקבת שהוא מותח על מערכת המשפט, הוא נותן בה הרבה אמון ומעניק לה קרדיט גבוה. הוא סמוך ובטוח שמערכת המשפט הישראלית מסוגלת להשתקם מהעיוותים שהכניס בה אהרן ברק, ושלמרות הכול מדובר במערכת טובה ואמינה. האמון הזה הוא אולי חלק מראייתו הרחבה, שמתחילה משנותיו כילד במחנות הכפייה הנאציים ועד לכהונתו בתפקיד ציבורי בכיר במדינת היהודים העצמאית, שאותה הוא עדיין רואה כנס גלוי.
אטריות לחג השבועות
השופט בדימוס מנחם נאמן נולד ברומניה למשפחה דתית אדוקה עם חמישה ילדים. אחיו הבכור, יעקב יום טוב הי"ד, היה עילוי תורני ונשלח להונגריה ללמוד בישיבה מובחרת ולגור אצל סבתו. כאשר הוריו ואחיו הקטנים נשלחו למחנה ריכוז בטרנסניסטריה, הם קיוו שלפחות בנם בכורם יינצל מציפורני הנאצים. בפועל, קרה דווקא ההפך: הבן והסבתא נשלחו למשרפות באושוויץ, ושאר בני המשפחה, שסבלו מחרפת רעב וממחלות במחנה, הצליחו להינצל ואף לעלות לארץ.
"כשהייתי בן שלוש וחצי כל יהדות בוקובינה הוגלתה לטרנסניסטריה", הוא פותח. "60 אחוזים מכל מי שהגיעו למחנה לא שרדו. זה אומנם לא היה מחנה השמדה, אבל כל סוגי מחלת הטיפוס היכו בנו ללא רחם, סבלנו מקור נוראי ומרעב בלתי פוסק. הגברים עבדו קשה מאוד בקטיף של סלק ותפוחי אדמה, ואבא היה מצליח מדי פעם לגנוב איזה תפוח אדמה או סלק כדי שיהיה מה לאכול וככה שרדנו. כולם גרו יחד בצריף גדול, ובכל בוקר האוקראינים היו באים עם מזחלת שלג ומוציאים את המתים שמתו בלילה". אל מחנה העבודה הגיעה המשפחה בשנת 1941 ושוחררה ממנו ב־1944. "אני זוכר היטב את הרעב הקשה ואת הקור. לקראת סוף המלחמה אמא הצליחה להכין אטריות לחג השבועות וביקשנו ממנה: אמא, תבטיחי שלכל חג שבועות את תכיני לנו אטריות". לאחר השחרור מהמחנה חזרו בני המשפחה לביתם אך גילו שצוענים פלשו אליו. כעבור שלוש שנים עלתה המשפחה כולה לישראל.
אולי יעניין אתכם
בית אביך היה חרדי או בית ציוני דתי?
"אבא היה חסיד ויז'ניץ אבל הוא היה מאוד ציוני. שם המשפחה שלנו היה נוימן, אבל ברגע שעלינו לארץ הוא שינה את השם לנאמן. עוד כשהיינו באוהל במעברה בנתניה הוא הלך למשרד הפנים והחליף את השם. ביום העצמאות הוא היה אומר הלל עם ברכה ובדמעות, וגם אני עד היום מכוון בהלל של יום העצמאות יותר משאני מכוון בכל התפילות".
איך אתה מגדיר את עצמך, דתי לאומי או חרדי?
"תמיד דתי־לאומי", הוא אומר בפסקנות. "כשאתה גדל עם אבא שאומר הלל ביום העצמאות בדמעות, אתה לא יכול להיות משהו אחר".
אביו שלח אותו לישיבה חרדית בחדרה, שם למד עד גיל 13. "בישיבה הזאת לא למדו לימודי חול", הוא נזכר. "ברומניה הספקתי בקושי לגמור כיתה ג'. בגיל 14 הלכתי לישיבה בכפר הרוא"ה ללמוד אצל הרב נריה. בבוקר כולם למדו תורה, ובערב למדו לימודי חול בבית ספר תיכון. בגלל שלא השלמתי בית ספר יסודי לא יכולתי ללמוד את לימודי החול יחד איתם. הר"מ שלי, הרב מנחם אופן, כשהבין מדוע יש לי פער בלימודי החול, החליט ללמוד איתי מדי ערב, אחרי יום עבודה ארוך, את כל החומר של בית הספר העממי. בשנה הראשונה סיימתי ללמוד עד כיתה ח', בשנה השנייה כיתות ט' וי', ואחר כך עברתי לחיפה לישיבת תפארת ישראל החרדית. ביום למדתי בישיבה ובערב השלמתי תיכון".
ראיית זהב מתחת לפנס
נאמן כבר בן 87, ועדיין חד וחריף מחשבה. יש לו דעות מגובשות והוא לא חושש להתבטא בחריפות. רוב חייו התגורר עם משפחתו בחיפה, אך לאחרונה עבר עם אשתו למודיעין. יש להם ארבעה ילדים, ובנם אריה נאמן מכהן כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה.
אחרי שירותו הצבאי למד נאמן משפטים ופתח משרד עורכי דין עצמאי. בתחילת שנות ה־80 מונה לשופט. הוא התקדם בסולם השיפוט עד לתפקיד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה.
זה לא מובן מאליו שאדם ימני ודתי נהיה שופט.
"כשאני מוניתי לשופט המצב היה אחר לגמרי", הוא אומר. "לא היה פער כזה בין שני הצדדים הפוליטיים ומינו שופטים בהתאם ליכולותיהם. שר המשפטים דאז היה דוד ליבאי והמינויים היו הוגנים וענייניים".
נאמן הוא תלמיד חכם ולמד בישיבות כל חייו. במשך כ־50 שנה היה מוסר בכל שבת שיעור בגמרא. אני שואלת אותו האם המשפט העברי היה נוכח בפסיקותיו, והוא עונה ש"מעט מאוד". כשאני שואלת מדוע, הוא נותן לי את התשובה של הרב הרצוג שאמר ש"לא הכנו את הכלים לכך". "המשפט העברי צריך לעבור התאמות כדי להתאים לימינו", הוא מסביר ונותן כדוגמה את סוגיית ירושת הבת. "היום לא ניתן להעלות על הדעת שבנות לא ייקחו חלק בירושה. בנושא הזה לא הכנו את הכלים ואולי צריך לעשות את זה, ממש כמו שחכמים מצאו פתרון לשאלה איך אפשר לצאת בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים ותיקנו את העירוב. גדולי ישראל האמיתיים ידעו למצוא את הדרך איך להתאים את הדברים לזמננו אנו, אבל במשפט העברי זה עוד לא נעשה".
מלבד היותו תלמיד חכם, הוא היה גם טוען רבני וחזן. "יש לי קול מאוד יפה עד היום", הוא אומר. "הוצאתי דיסקים של חזנות, שניתן למצוא ביוטיוב. היום כבר איני משמש כחזן, אבל כשהתפללתי כחזן בימים הנוראים זה היה בעיקר בחו"ל. כששמגר היה נשיא בית המשפט העליון הוא לא אהב את זה. הוא אמר ששופט לא אמור להשׂתכר ממקום אחר, ובאמת בזמנו שילמו לי רק הוצאות נסיעה. כשאהרן ברק היה הנשיא הוא תמיד התעניין איפה אני מתפלל ולא הפריע לו אם משלמים לי, כי גם הוא היה נוסע להרצאות ומקבל עליהן תשלום. בכלל, ברק תמיד התייחס אליי מאוד יפה ובכבוד".
אני מבקשת ממנו סיפור מיוחד מתקופת השיפוט שלו, והוא מספר לי את הסיפור הבא: "פעם דנו בכתב אישום נגד בחור ערבי בנוגע לניסיון אונס של נערת אולפנה. הנערה חזרה מהאולפנה בערב, וכשהגיעה למקום מסוים בין שני בתים הוא התנפל עליה וניסה לאנוס אותה. למזלה היא הצליחה לתת לו בעיטה במקום רגיש והוא ברח, אבל לפני כן היא הצליחה לראות את פניו. לאחר מכן הנערה זיהתה אותו במסדר זיהוי וטענה שזה הוא בעוד הוא טען שהוא לא היה שם בכלל, אלא שהה אצל אימו שבאותו יום חגגה יום הולדת. אמא שלו העידה בפנינו שהוא אכן היה אצלה, כך שהיה לו אליבי מצוין. התלבטנו מה לעשות. היא אומרת שזה הוא ומזהה אותו במסדר הזיהוי, הוא אומר שהוא לא היה שם ויש לו אליבי. בשלב מסוים הצעתי שההרכב של השופטים ייגש לאותו מקום ויראה אם התנאים שם הם כאלה שיוכלו לשפוך אור על המקרה. יצאנו לשם באותו יום בחודש כשהירח מאיר, וגם הנאשם הגיע לשם עם עורך דינו. במהלך הסיור שמעתי אותו אומר לעורך הדין שלו בשקט כשהוא מכוון למנורה שהאירה מתוך חניה פרטית בקרבת מקום: 'באותו יום המנורה לא דלקה'. בזה נגמר המשפט, כמובן. הרשענו אותו על סמך האמירה הזאת".
הספר שלומדים במשפחת נתניהו
נאמן פרש מכס השיפוט ב־2007, ולאחר פרישתו התראיין אצל ראש הממשלה נתניהו, שביקש למנותו ליושב ראש ועדת הבחירות של מרכז הליכוד. "התארחתי פעמיים אצל נתניהו בבית, ואפילו נתתי לו את הספר שפרסמתי על פרשות השבוע שנקרא 'ברכה נאמנה'. לאחר מכן הבן שלו אבנר צלצל אליי ואמר שהם לומדים את הספר בכל ליל שבת". לאחר הריאיון עם נתניהו הוא מונה ליושב ראש ועדת הבחירות של מרכז הליכוד ומכהן בתפקיד עד היום.
זה אומר שאתה איש ליכוד?
"ממש לא. אינני חבר ליכוד ואיני משלם לליכוד", הוא אומר בחדות. "אני בעל דעות ימניות ולא הסתרתי זאת מעולם, אבל אינני איש ליכוד ומוניתי לתפקיד מסיבות מקצועיות".
כאיש ימין הוא לא מפחד להביע את דעתו בנושאים רבים שעל סדר היום. הוא מהווה קול נדיר של ביקורת וציפייה לתיקון בתוך מילייה של שופטים שמביע תמיכה בלתי מסויגת במערכת המשפט. אחד הנושאים שבהם הוא מתבטא לא מעט הוא משפט נתניהו. לדעתו, בסבירות גבוהה נתניהו יזוכה כמעט מכל האישומים.
פרופ' רות גביזון טענה שנתניהו לא יזכה למשפט הוגן. מדוע אתה סבור שהוא יזוכה?
"אני מניח שכאשר רות גביזון אמרה את מה שהיא אמרה היא לא התכוונה לומר שהשופטים בהכרח ירשיעו את נתניהו, אלא שעצם ההעמדה למשפט באישומים הללו היא דבר לא הוגן. אלשיך אמר מפורשות שהם הניחו שהוא יפרוש לפני שהתיק יגיע לבית המשפט. הם לא ראו שום דרך להפריש את נתניהו, ולכן נולדו התיקים הללו. זו מטרה פסולה. אני משוכנע ששלושת השופטים במשפט ידונו לפי הראיות. הם כבר אמרו שבתיק 4000 אין שוחד, וכשמורידים את השוחד בתיק 4000 אז אין בו כלום. לגבי תיק 2000 אין ספק שהוא יֵצא זכאי. אין שם כלום וכל משפטן שקורא את זה רואה זאת מיד. לגבי תיק 1000 השאלה היא בסופו של דבר כיצד יתרשם בית המשפט. אני חושב שהדרך הנכונה הייתה להגיש לפי חוק המתנות של עובדי המדינה קנס פי שלושה ממה שקיבלו ולסגור בזה את התיק".
אם אין שוחד בתיק 4000, ובתיק 2000 אין כלום, וגם בתיק המתנות נחשף שהם העריכו את שווי המתנות בהרבה יותר ממה שהן באמת – מדוע השופטים לא עוצרים את המשפט?
"השופטים לא יכולים לעצור את המשפט, רק הפרקליטות יכולה", הוא עונה. "לדעתי הסנגוריה צריכה להגיש בקשה שאין להשיב לאשמה, שמשמעותה זיכוי מיידי".
האם אתה לא מתעלם מהעובדה שגם לשופטים יש מילייה חברתי, וגם לשופטים אכפת ממה שיגידו עליהם בתקשורת? הרי מחנה השמאל מפעיל לחץ עצום על השופטים להרשיע במשפט.
"אני לא מסכים. אני חושב שהשופטים עושים משפט צדק והם לא מושפעים מדעת הקהל. כך זה היה אצלי, אז למה שאני אחשוב שאצל מישהו אחר זה מתנהל אחרת?"
מכיוון שישנה אכיפה בררנית מובהקת של מערכת המשפט בישראל.
"האכיפה הבררנית היא יותר מצד הפרקליטות, לא מצד השופטים", הוא קובע. "הבעיה היא עם נשיא בית המשפט העליון, שהולך בדרכו של מי שהיה פעם נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק. הם רואים את עצמם כשומרי הסף, וכשברק הודיע לאחרונה 'אנחנו כבר לא אזרחים, אנחנו נתינים' אז יש לי הרושם שהוא היה רוצה שאנחנו נהיה רק נתינים שלו".
על הנשיא לשעבר ברק יש לו ביקורת חריפה, והוא סבור שהוא גרם לבית המשפט העליון לנזק חמור. "מי יכול היום להגיע לבית המשפט העליון? לאזרחים שיש להם סכסוך פרטי או שרוצים להגיש ערעורים אין למי לפנות. הכול סגור על ידי עתירות של הג'ינג'י, אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון".
אז אתה מסכים שיש אכיפה בררנית ושאין משפט צדק בישראל.
"לא. אני מדבר על נשיא בית המשפט העליון ועל עוד כמה שופטי בג"ץ שיושבים לידו, כמו רות רונן, ולא על שופטי שלום ומחוזי שאני בטוח שרובם המוחלט עושים משפט צדק. הבעיה התחילה ברגע שאהרן ברק קבע שהכול שפיט וגרם נזק עצום למעמד של בית המשפט העליון. הוא למעשה גם ביטל את מה שכתוב במגילת העצמאות על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית דמוקרטית, ולקח רק את הדמוקרטית, שאותה הוא מפרש כליברלית".
לאחרונה בג"ץ מוציא המון צווים שערורייתיים: הם עצרו את הכספים למוסדות חינוך חרדיים, מונעים ממבקר המדינה לחקור את 7 באוקטובר, והיועמ"שית ביקשה שבג"ץ יוציא צו לפיטורי השר בן גביר. מה אתה חושב שהממשלה צריכה לעשות?
"אני מתנגד להחרפת המשבר החוקתי מהצד של הממשלה. אני מקווה שהבחירות יוקדמו, ושתקום ממשלה שתמנה תשעה שופטי עליון ואז המצב ישתנה. להגיע למשבר חריף ולצפצף על בית המשפט זה צעד שיזיק הרבה יותר משיועיל. כל יום שעובר במצב הזה הוא מאוד לא טוב, וברגע שהבחירות יוקדמו השהייה במצב הזה תתקצר". הוא שואף להקמה של ממשלת אחדות: "אין שום סיבה שהממשלה שתקום לא תכלול גם את איזנקוט, בנט וגנץ. הם צריכים להיכנס לממשלה. כשתקום ממשלה כזאת הם יוכלו למנות שופטים מגוונים והכול ישתנה".
כלומר, אתה בעד הקמת ממשלה עם השמאל?
"האנשים שהזכרתי הם לא שמאל. נכון שהם עכשיו באופוזיציה והם מתוסכלים מאוד כי הם רואים איך ביבי מצליח כל כך, אבל כאשר תקום הממשלה החדשה את תראי שהם ייכנסו להסכם שיהיה לטובת המדינה כולה".
השופטת וילנר היא ידידה שלך, וגם שפטה יחד איתך בבית המשפט המחוזי בחיפה. איך אתה מסביר את הצו שהיא הוציאה לאחרונה שעצר את הכספים לחינוך החרדי?
"בבית המשפט העליון יש הלך רוח שמקלקל קצת את מי שמגיע לשם", הוא אומר, "אבל השופטת וילנר היא אישה דתייה ואני סומך עליה וגם על מינץ, שטיין וסולברג".
למה הם לא מביעים את דעתם בפומבי? למה הם לא מתעמתים עם הנשיא שמכניס פוליטיקה לבית המשפט?
"הנשיא עמית, זה שמינה את עצמו, הוא אדם מאוד קשה. קשה מאוד לריב איתו. לדעתי הם מפחדים ולא רוצים להגיע למצב של ריב מולו אז הם נכנעים לכל מיני גחמות שלו. אבל אני אומר לך שאני מכיר קצת את מה שקורה שם ואני יודע שהם מאוד לא מרוצים מהמצב הזה והם שותקים כדי לא להגיע לפיצוץ עם הנשיא".
בקרב הציבור הימני יש לא מעט שכועסים על השופט סולברג שמוריד את הראש ולא אומר כלום, למשל על הכנס שהתקיים לאחרונה בבית המשפט העליון בהשתתפות השופט עמית, שבו השתתפה אישה שיוצאת נגד לוחמינו באופן בוטה.
"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו", הוא אומר. "אם אני הייתי יושב שם אני לא יודע מה אני הייתי עושה. סולברג מביע את דעתו בפסקי הדין שלו וזה המקסימום שהוא יכול לעשות, כי ברגע שעמית לוקח לעצמו את הסמכות לקבוע את ההרכבים כדי להשיג את מה שהוא רוצה להשיג, והוא עושה את זה בצורה ממש בוטה, מה סולברג יכול לעשות? בעוד כשנתיים הוא יהיה נשיא בית המשפט העליון והכול ישתנה. היום השופט עמית הוא אחד מהשלושה שמייצגים את האופוזיציה יחד עם הפרקליטות והיועמ"שית, ולכן אני סבור שממשלת אחדות חדשה תצליח להגיע להסכמים בנושאים השנויים במחלוקת. זה יגרום לעמית לאבד מכוחו ולא יהיה לו את מי לייצג".
"ברק הטעה את הכנסת"
מה אתה אומר על ההכרזה האחרונה של אהרן ברק, שלפיה אנחנו כבר לא דמוקרטיה ורק העם יכול להכריע?
"יש לי מספיק ביקורת על ברק", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שהוא התכוון למרי עממי ואזרחי. הוא אמר שהעם צריך להגיד את דברו, ואפשר בהחלט לפרש את זה כאמירה שהעם צריך לומר את דברו בקלפי".
אתה מכיר אותו באופן אישי?
"איזו שאלה? בוודאי! אי אפשר להיות שופט מחוזי ולא להכיר את ברק". לדבריו, אבי אבות הטומאה בפועלו של ברק הוא חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שאותו הביא לחקיקה בכנסת. "הוא התערב בכנסת והטעה את כולם. הוא טען שזה חוק לא משמעותי שלא ישנה דבר, והחוק עבר ברוב קטן מאוד של ח"כים. אחרי שהצליח להעביר את החוק, השתתפתי בהשתלמות שופטים שבה הוא הרצה, ושם אמר במפורש על החוק הזה: 'הבאתי פצצה גרעינית'. הוא פשוט הטעה את הכנסת".
מדוע אתה סבור שהוא פעל כך? מה הניע אותו?
"שום דבר לא הניע אותו, ככה הוא חושב. לברק אין שום דבר עם היהדות. כשאתה נשיא בית המשפט העליון במדינה יהודית ואתה מתעלם לגמרי מהיהדות הזאת, אז אתה פועל כמו שהוא פעל. בעיניו זה תיקון והוא באמת מאמין במה שהוא אומר. הוא כנראה שואף למדינת כל אזרחיה ושעם ישראל יהיה עם ככל העמים".
ואתה חושב שזה יכול לקרות?
"ממש לא!" הוא קובע. "אנחנו נמצאים ממש באתחלתא דגאולה וחיים בתוך נס. אני לא מבין איך אפשר לא לראות את הדבר הזה! מי היה מאמין ששמונים שנה אחרי השואה נגיע להיות מעצמה? עוד מעט נקרא את פרשת בֹא, שבה מדובר על המצווה לקבוע ראשי חודשים. הירח מסמל את עם ישראל. הירח נולד, מתמלא ומגיע למלאות, ואז הוא שוב מחסיר ונראה שהוא נעלם, אבל אז הוא נולד מחדש וכך גם עם ישראל. אנחנו מבקשים שתימלא פגימת הלבנה, כלומר שנגיע למצב שבו לא נגלה יותר, ואני מקווה שזה המצב שבו אנחנו נמצאים היום".
