בחירות 2026 כבר יצאו לדרך. אולי לא באופן רשמי, כי הכנסת לכאורה עדיין מתפקדת, אבל בפועל הן יצאו לדרך. ייתכן שהן יתקיימו במועדן בעוד עשרה חודשים, וייתכן שיוקדמו וכבר בקרוב יוכרז עליהן רשמית. בין כך ובין כך, לכל המערכת הפוליטית ברור דבר אחד: הקול של הציבור הדתי־לאומי יהיה מכריע ביותר בבחירות הקרובות.
האמת היא שאין צודק מכך. הציבור הדתי־לאומי, לאורך כל השנים האחרונות, עמד בחוד החנית של הציבוריות הישראלית. במלחמה ראינו זאת בצורה יוצאת דופן. עשרות אלפי בני המגזר שירתו מאות ימי מילואים, המגזר שילם מחירים כבדים מאוד ואיבד רבים מטובי בניו. זה רק הגיוני וטבעי שגם במישור הפוליטי המגזר יתפוס תפקיד מכריע.
אלא שהחשיבות של הקול הדתי לא נובעת רק מהתרומה והמחיר בשדה הקרב, אלא בעיקר מתחושות הקיימות במגזר ומתבטאות בסקרים: הנציגות הפוליטית שלנו אכזבה, ולכן יש מי שסבור שצריך למצוא בית פוליטי אחר. זו מחשבה מובנת. אחרי הכול, פעם בארבע שנים (במצב אידיאלי) ניתנת לנו האפשרות להכריע מי ייצג אותנו בכנסת ולהשפיע על המדיניות והמסלול שאליו תלך מדינת ישראל. לכן, במקרי אכזבה כאלה ואחרים, טבעי לרצות לחפש מישהו אחר שייצג את המגזר טוב יותר ממפלגת הציונות הדתית.
כמובן, מאז ומעולם לא כל בני הציונות הדתית הצביעו למפלגה המגזרית. עובדה זו הייתה נכונה עוד בימי המפד"ל ההיסטורית. בוחרים מהמגזר תמיד הצביעו למפלגות כמו הליכוד, וב־20 השנים האחרונות גם למפלגות כמו יש עתיד, כחול לבן וישראל ביתנו. ועדיין, על אף התחושות הטבעיות הללו, חשוב לזכור דבר חשוב: גם אחרי הביקורות – המוצדקות יותר והמוצדקות פחות – אין מי שמייצג את המגזר טוב יותר ממפלגת הציונות הדתית. לא רק בגלל האנשים שמרכיבים אותה, אלא בעיקר בגלל מהותה: מפלגה מגזרית.
אולי יעניין אתכם
במשך שנים ארוכות היו מי שניסו לטעון שאין עוד צורך במפלגה מגזרית. היו שאף הגדילו לעשות וטענו שהציונות הדתית אינה מגזר אחד, אלא פסיפס של תתי־מגזרים. היום אנחנו יודעים שהם טעו. הכנסת הנוכחית הייתה הכנסת הראשונה זה שנים ארוכות שבה הציונות הדתית, כמפלגה וכמגזר, החזיקה בתפקידי מפתח בממשלה, ובראשם משרד האוצר בהובלת השר בצלאל סמוטריץ'. עמדות השפעה אלה הניבו הישגים משמעותיים בליבת הערכים של הציונות הדתית. די להביט במהפכה ביהודה ושומרון כדי להבין את חשיבותה של מפלגה מגזרית חזקה בעמדות השפעה.
כך למשל ניתן למנות את מפעל החוות ההיסטורי, ואת עשרות היישובים שהוכשרו ביהודה ושומרון בקדנציה הנוכחית. מדובר ב־69 יישובים שחיכו, מקצתם עשרות שנים, עד שהוכשרו – מהלך שלא היה מתרחש לולי העובדה שיושב ראש המפלגה המגזרית ישב בעמדות שבהן ניתן היה להניע אותו. כך גם באשר לביטול חוק ההתנתקות מצפון השומרון וחזרתם של היישובים שפונו – חומש, גנים וכדים. גם שא־נור, היישוב הרביעי שפונה באיוולת שיזם אריאל שרון, צפוי לשוב ולהתאכלס בעת הקרובה. כל אלה לא היו יכולים להתרחש ללא מפלגה מגזרית חזקה.
אך לא רק בתחום ההתיישבות רשמה מפלגת הציונות הדתית הישגים מרשימים. המהפכה שהוביל שר הקליטה אופיר סופר במשרדו תשפיע ותעצב את דפוסי העלייה לישראל עוד שנים קדימה. לאחר שנים שבהן עלייתם של זכאי חוק השבות שאינם יהודים על פי ההלכה הלכה ותפסה תאוצה, הוביל השר סופר שינוי כיוון. התוצאה: שיעור העולים היהודים על פי ההלכה נמצא בעלייה מתמדת. מדובר בדרמה של ממש, שלא הייתה מתרחשת אילו תיק הקליטה היה מופקד בידיים אחרות.
אפשר להמשיך ולמנות הישגים נוספים. בשלל תחומים ונושאים בוערים וחשובים לציונות הדתית, נציגי המפלגה המגזרית רשמו תוצאות מרשימות. נכון, לא מדובר בהשלמת כל השאיפות והערכים שלנו. הדרך עוד ארוכה. אך בלי מפלגה מגזרית חזקה, לא נוכל להשלים את מטרותינו כמגזר. יש גם צרכים מגזריים מובהקים – כמו עלויות החינוך הבלתי אפשריות, שעדיין לא קיבלו מענה מלא. אי אפשר להספיק הכול בקדנציה אחת, גם עם רצון טוב. וכן, היו גם טעויות לאורך הדרך. בסופו של דבר, מי שלא עושה – לא טועה.
המחשבה שכוחות אחרים, ובייחוד מפלגות אופוזיציה כמו ישראל ביתנו או כחול לבן, יוכלו לספק מענה הן לצרכים המגזריים והן למטרות האידאולוגיות של הציונות הדתית, היא אשליה. בתחומי דת ומדינה, התיישבות, ביטחון ולמעשה כמעט בכל תחום, אותן מפלגות אינן משדרות על אותו גל. לא רק שהן לא יספקו את הסחורה, הן אף יסיגו לאחור הישגים שכבר הושגו.
יתרה מזו, הצבעה למפלגות אלו תסלול את דרכה של רע"מ לעמדת מפתח בהרכבת הממשלה הבאה. אין מדובר בקונספירציה או בהפחדת בחירות, אלא באמירות מפורשות של ראשי גוש האופוזיציה גדי איזנקוט ויאיר גולן. האכזבה הקיימת בחלקים מהמגזר מהמפלגה שייצגה אותו מובנת לחלוטין. חוק הגיוס אכן מפצל את הציונות הדתית והוא נקודה כואבת, אך הדרך לתיקון עוברת בתוך המפלגה המגזרית – ולא בשדות זרים.
