השבוע הבאנו בטור "יותר מאלף מילים" את סיכום השנה במחירים. בסך הכול המחירים עלו השנה בממוצע ב־2.6%, מתחת ליעד העליון של בנק ישראל. אבל זה לא הסיפור האמיתי כמובן.
חלק מהותי מעליית המחירים בשנה זו נובע מהעלייה במע"מ. המע"מ עלה מ־17% ל־18%, והמשמעות היא עלייה של 0.85% במחיר מוצרים החייבים במע"מ, כלומר רוב המוצרים למעט פירות וירקות. זאת אומרת שבערך שליש מעליית המחירים בשנת 2025 היא בגלל גזירת המע"מ.
אילו כותרות היו לנו השנה? למשל, כותרת לכתבה של היאלי יעקבי־הנדלסמן מ'ישראל היום' ב־30 בדצמבר: "השנה שקרעה את הכיס: החרפה מתמשכת ביוקר המחיה" וכותרת המשנה: "יותר מ־15 עליות מחירים בשנה אחת: 2025 תיזכר לא מעט בגלל התייקרויות בכל החזיתות". מעניין. בכל החזיתות?
אם עדיין לא הסתכלתם על הגרף, כדאי לכם להתאפק לרגע. בואו נעשה תרגיל. בכמה לדעתכם עלו מחירי ההלבשה וההנעלה בשנת 2025, זו "שקרעה את הכיס"? בכמה עלו מחירי הריהוט והציוד לבית? עכשיו אתם יכולים להציץ. הופתעתם, נכון?
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אמציה סמקאי
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד מאת אמציה סמקאי
אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת אמציה סמקאי
סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה
עוד מאת אמציה סמקאי
30 אלף אתרים מחכים שמדינת ישראל תתעורר כבר
שנת 2025 קרעה אותנו, בהחלט. אבל לא בכיס אלא בעיקר בתודעה. עשיתי מחקר קטן באמצעות כלי בינה מלאכותית מתקדמים (Deep Research של ג'ימיני ושל GPT), ומצאתי שעל כל כותרת אחת שעוסקת בירידת מחירים היו 15 כותרות שעוסקות בעליית מחירי המזון. אפילו הקרמבו חולל כאן סערה תקשורתית כשמחירו עלה. "קרמבו מתוק במחיר מר: הממתקים האהובים מתייקרים" כתבו בנובמבר בכאן 11. מה משפיע יותר על הכיס שלכם, עליית מחירי הקרמבו או ירידת מחירי המעילים לילדים?
מיותר לציין שכל ידיעה על עליית מחירים לוותה בכותרות פומפוזיות, שלא לדבר על כתב אישום פוליטי, למשל ב'כלכליסט' מאפריל: "ארבע ענקיות מזון הצטרפו לצונאמי ההתייקרויות ביום אחד. והממשלה? שותקת". כותרות שעסקו בירידת מחירים, לעומתן, היו אנמיות ואינפורמטיביות, ורובן עסקו במחירי הדלק.
חיפשתי כותרות חיוביות שחוגגות את הוזלת מחיר מוצרי האופנה והריהוט. בכל זאת, ירידה של 8% זו דרמה של ממש. לא מצאתי אפילו אחת. שתי הכותרות היחידות שעסקו במחירי האופנה היו ב'דה מרקר'. האחת מ־27 במאי, של נתי טוקר, "שאלה של מדידה: מחירי האופנה במדד צונחים – וסימני השאלה מתרבים". בכתבה נתי מסביר לנו, כדי שבטעות לא נחשוב שיש בישראל גם בשורות טובות, שאם מחירי הביגוד יורדים זה כנראה בגלל שיש טעות בחישוב. באותו עיתון, שבוע אחר כך, ב־3 ביוני, כתבה של עדי דברת ואיתי פת־יה דווקא עסקה בכך שמחירי האופנה לא יורדים, וחברות האופנה "בחרו לשפר את הרווחיות במקום לגלגל את הירידה בהוצאות ללקוחותיהן". מעניין, לא קראתם את נתי טוקר או שאימצתם עד הסוף את נרטיב הטעות בחישוב?
זהו בדיוק ההבדל בין עיתונות כלכלית לפמפלטים פוליטיים. כשהעובדות לא מסתדרות עם הפוזיציה – "הכול יקר", "הממשלה אשמה", "הטייקונים חוגגים" – אז מחליפים את העובדות, או לכל הפחות מעקמים אותן עד שהן זועקות לשמיים. ירידת המחירים בהלבשה היא "טעות במדידה", והיציבות במדד היא "סטייה".
שנת 2025 תיזכר, אם כן, לא כשנה של התייקרויות חסרות רסן, אלא כשנה שבה הפער בין הגרף לכותרת הגיע לשיא של כל הזמנים. המדד אולי הראה 2.6%, אבל מדד הפאניקה של התקשורת היה תלת־ספרתי.
התוצאה היא עיוות תפיסתי מסוכן: אנחנו מרגישים עניים יותר, גם כשהנתונים מראים אחרת. אנחנו מצמצמים את הצריכה מתוך חרדה שהוזנה על ידי כותרות, ולא מתוך הכרח שנובע מהארנק. שנת 2025 לא קרעה את הכיס, היא קרעה את מצב הרוח הלאומי – ובזה התקשורת אשמה לא פחות מהמע"מ.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG
לתגובות:
