וויכוחים בין נבחרי ציבור לבין אנשי תקשורת ועיתונאים הם דבר שבשגרה במדינה דמוקרטית. הטיות מגמתיות וניתוחים חד־צדדיים גם הם חלק מהמשחק, ולעיתים אף חלק בלתי נמנע ממנו. ניתן לחיות עם זה. אפשר לחלוק על זה. יש דרכים להתמודד עם זה. להחרים? פחות.
חרם הוא כלי שמנתק ומקטין. הוא נועד להימנע מעימות רעיוני ולבריחה מהתמודדות עם ביקורת. ככלל, חרם על כלי תקשורת פוגע בעיקר בציבור ששומע או צופה בו, מאבד גישה לעמדות ומידע ונחשף פחות לשיח הישראלי על גווניו השונים. דמוקרטיה בריאה צריכה נשימה עמוקה ויכולת לדבר גם ובמיוחד עם מי שנמצא בצד השני של המפה הפוליטית. עם זאת, ישנה נקודה שבה זה כבר איננו ויכוח פוליטי ואיננו חלק מהמרחב הלגיטימי של עיתונות חופשית. ישנה נקודה שבה כלי תקשורת אינו עוד מפרש, מבקר או מדווח, אלא יוצר מציאות מזויפת ומציג אותה כאמת. כאן נמתח הגבול.
זה מה שקרה לערוץ 12. הוא לא רק חשף מידע ביטחוני רגיש, שרובו שקרי, הוא עשה הרבה מעבר לכך. מדובר בשרשרת אירועים שפגעה קשות במדינה ובחיילינו, שהמשמעותי בהם ארע באוגוסט 2024 למניינם. הערוץ פרסם סרטון ערוך ומטושטש, בליווי פרשנות שקרית של גיא פלג, המתעד לכאורה עבירה פלילית חמורה של חיילי מילואים שלנו. סרטון זה הפך ויראלי ונצפה על ידי מיליוני צופים בעולם כולו, אלא שבפועל לא היה בו דבר מהדרמטיות אותה ניסה לייצר גיא פלג. הנזק הביטחוני שהסרטון הזה גרם היה ממשי, התעמולה המסוכנת והכוזבת נגד צה"ל ומדינת ישראל רשמה לעצמה הצלחה אדירה. הינה, "הישראלים" בעצמם מודים. העולם כולו קיבל הסתה ודיווח פיקטיבי, עטופיחם בנראוּת של דיווח מקצועי.
חשוב לזכור שמלחמת חרבות ברזל הייתה אז בעיצומה והיו לנו חטופים חיים בעזה, כך שההאשמות הנוראיות הפכו לעלילת דם של ממש. כמה קל להגיד שבן גביר הרע את מצבם של החטופים, למעשה גיא פלג עשה בדיוק את זה, תוך כדי שהוא פוגע במקביל גם בחיילי צה"ל.
מניפולציה אינה ביקורת, על אחת כמה וכמה בתוך מלחמה. היא איננה תחקיר ולא עיתונות. מניפולציה היא נשק תודעתי שמסכן את החיילים שלנו ואת המרקם החברתי כאחד. כאשר כלי תקשורת מרכזי מייצר מצג שווא דרך עריכה מגמתית וטענות נבובות, הוא חוצה קו אדום. אין כאן שאלה של ימין מול שמאל או ממשלה מול תקשורת. זהו עניין של עובדות מול בדיות, של אחריות מול הפקרות.
לאור האמור, כשפנו אליי בבקשה להצטרף למכתב הדורש מערוץ 12 להתנצל ולתקן את העוול שגרם לחיילי צה"ל, נעניתי בחיוב. לא מטעמי מחנאות פוליטית, לא מתוך רצון להוביל חרם, אלא מתוך חובה פשוטה: לסמן גבול. חברה דמוקרטית רשאית וצריכה לבקר את מערכת הביטחון. אך לחברה דמוקרטית יש גם אחריות בסיסית להגן על חייליה שמגינים עליה בזמן מלחמה, ולא לפרסם מידע שקרי ומעוות שפוגע בהם. אל להם להחליש את רוח העם, לייצר דמורליזציה ולהפיץ תעמולה מסוכנת ושקרית נגד צה"ל ומדינת ישראל. זה כל כך בסיסי, חבל שבכלל צריך לציין את זה.
לסיכום, אינני תומכת בחרם, אינני חוששת להתמודד עם ביקורת, עם עיתונות עוינת או עם טיעונים פוליטיים מנוגדים. אבל במקרה הזה לא מדובר בעימות. מדובר בדרישה פשוטה והוגנת של חבריי ושלי כלפי ערוץ 12: קחו אחריות והתנצלו. הכירו בעובדה שמדובר בפרסום מגמתי, מטעה, פוגעני וחסר אחריות. הודו שהוצג לציבור סיפור שלא היה ולא נברא בזמן שחיילינו ושבויינו נמצאים בשטח ומשלמים את המחיר. הדרישה הזו איננה ניסיון לסתום פיות. היא הכרחית כדי לנקות את הזירה הציבורית מהונאה תודעתית ולסמן גבול. זו גם חובתנו לציבור ולחיילי צה"ל. במציאות הביטחונית והחברתית שבה אנו מצויים, עיתונות אחראית היא לא מותרות – היא תנאי קיומי.
