על מזבח האג'נדה

1

ברוך כהן, רבש"ץ קיבוץ מגן שבעוטף, הוא אחד מגיבורי קרבות 7 באוקטובר. ביחד עם חברי כיתת הכוננות המקומית שאותה אימן וטיפח, לברוך כהן יש חלק מרכזי בכך שקיבוצו ניצל מהאסון הנורא שפקד רבים מיישובי העוטף, ביניהם הקיבוץ השכן ניר עוז.
במשך שנים רבש"ץ קיבוץ מגן נערך נפשית ולוגיסטית ליום שהסתערות כזאת תבוא, וכשהיא הגיעה היא מצאה אותו ואת אנשיו מוכנים. בבוקר שמחת תורה, כאשר החל ירי הרקטות המסיבי לעבר יישובי העוטף, הוא לא תפס מחסה במרחב מוגן אלא טס ברכבו לנקודת תצפית בראש גבעה, הבין את המתרחש ומיהר להזעיק את כיתת הכוננות. עשרות מחבלים שניסו לחדור לקיבוץ נתקלו תחילה ברבש"ץ שירה והסתער לעברם ברכבו, תוך שהוא סופג פצצת RPG וקליעים שנורו לעברו. בריאיון שנערך עימו תיאר ברוך כהן כיצד לאחר שהוא נפצע המשיכו בני טיפוחיו מכיתת הכוננות להילחם במשך שבע שעות מול גלי מחבלים שתקפו את הקיבוץ, והצליחו להדוף אותם. "במהלך הלחימה הזאת הלכו לי שני לוחמים, וזה עצוב", אמר כהן, "אבל לצד העצב אתה מסתכל הצידה ורואה את ה־430 (חברי הקיבוץ שניצלו) שמחייכים אליך". כהן עצמו שילם מחיר כבד כאשר אחת מרגליו נקטעה כתוצאה מפציעתו בקרב.

2

בקיץ 2020 קיבל ברוך כהן תעודת הצטיינות מאלוף פיקוד דרום על מסירותו והתמדתו. הוא היה אז בן 69. באוקטובר 2023, המועד שבו איבד את רגלו בקרב הגבורה על הגנת קיבוצו, הוא כבר היה בן 72. ספק אם היינו מעלים בדעתנו שאדם בגיל כזה עוד יצטרך להתייצב בקו האש. אבל אלה היו פני הדברים באותו יום מר ונמהר, כאשר קו ההגנה של גבול עזה נפרץ בעשרות מקומות, מוצבים ויישובים נכבשו, מאות לוחמים נהרגו והעזרה הצבאית המסודרת בוששה לבוא. לצד מעט מדי לוחמים וקומץ לוחמות מאוגדת עזה שלחמו לאורך הגזרה באותה שבת נוראה, התייצבו ולחמו אזרחים צעירים ומבוגרים, שוטרים ושוטרות, יחד עם חיילים וקצינים בודדים וחסרי מסגרת שהזדמנו או נזעקו לאזור. הם נלחמו בין השאר באקדחים ובסכינים, ובאמצעי לחימה שנאספו מחיילינו הפצועים וההרוגים ואף ממחבלי האויב. יחידות מסודרות ומצוידות הגיעו בהמשך, טיפין טיפין, הכריעו את המערכה והדפו את האויב. אך עד שהן הגיעו, כל אחד ואחת עשו מה שביכולתם באמצעים המוגבלים שהיו ברשותם. עד שהגיעו הסיירות, הטנקים והצנחנים, בין השאר עמדו בפרץ גם חיילות וגם אזרחים בני 70.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

3

בהשראת הרוח הפמיניסטית המיליטנטית שמאפיינת את תקופתנו, בתמיכה תקשורתית נלהבת, ובהובלת גופים פנים־צה"ליים ובראשן מפקדת היוהל"ם, נעשה בעשורים האחרונים מאמץ מרוכז לשלב חיילות בכל היחידות והתפקידים בצה"ל. כל עוד מדובר ביחידות שפעילותן אינה דורשת יכולות פיזיות מרחיקות לכת, אכן תרומתן של החיילות איננה מוטלת בספק. גם מי שמתנגד עקרונית לגיוס חובה של חיילות לצה"ל, יודה שאין סיבה לחשוב שתרומתה של חיילת תהיה פחותה מזו של חייל ככל שמדובר ביחידות כמו דובר צה"ל, פרקליטות צבאית או הפעלת סוללות כיפת ברזל או כטב"מים. אפשר לטעון שיחידות מעורבות של חיילים וחיילות הן מסגרת שמייצרת סביבת עבודה לא בריאה ופגיעה בקדושת המחנה, אך אין סיבה להתנגד לעצם רצונן של חיילות להשתלב בתפקידים מגוונים ומשמעותיים שהולמים את כישוריהן ויכולותיהן. במקרים רבים מדובר בתרומה חשובה ואפילו חיונית למאמץ המלחמתי.
אבל הפמיניסטיות המיליטנטיות לא מסתפקות בכך, ופועלות ללא לאות כדי לשלב חיילות בחוד החנית של צה"ל – היחידות הלוחמות, הסיירות, החי"ר והשריון. ביחידות אלו, יכולות פיזיות גבוהות המאפיינות את המין הגברי הן תנאי הכרחי לאפשרות למלא היטב את התפקיד. אבל הרוח הפרוגרסיבית, המבקשת למחוק כל הכרה בשוני המבורך שבין גברים לנשים, מתעקשת להילחם בטבע ולהוכיח שהפערים ביכולת הפיזית לא קיימים או לא רלוונטיים. שוב ושוב נעשים ניסיונות כושלים למצוא את אותן חיילות שמסוגלות לביצועים פיזיים שאינם נופלים מביצועי החיילים. וכשאלה אינן בנמצא, אבל הכרה בכישלון ובמגבלות לא באה בחשבון ונחשבת חשוכה ובלתי לגיטימית, אז מנמיכים את הדרישות כך שגם חיילות יוכלו לעמוד בהן, כפי שמנמיכים את הקיר בבוחן המסלול כדי שגם החיילות יוכלו לעבור אותו.

4

המהלך הזה מגלם בתוכו שתי רעות חולות שהביאו אותנו לאסון 7 באוקטובר. חולי אחד הוא יישור קו וחוסר אומץ לאתגר את המוסכמות. אם המערכת מאמצת איזו שהיא דעה או השקפה, כולם מרכינים ראש כלפיה ולא מעיזים לחלוק עליה. בכירי צה"ל החליטו ליישר קו עם הלחצים של השדולה הפמיניסטית ולעשות כל מאמץ כדי לשלב חיילות ביחידות הקרביות. זה מצטייר כנאור, זה מצטלם יפה, ומי שלא מיישר קו ייתפס כשמרן ומיושן והקידום שלו ייפגע. תשאלו את תת־אלוף עופר וינטר, שהקדים בכמה שנים את גילויי האמונה בעת קרב ששטפו את צה"ל במלחמה הנוכחית.
צה"ל של 6 באוקטובר היה צבא שבו מי שרוצה להתקדם לא חורג מהשורה ולא מציג את האיפכא מסתברא. אם המוסכמה היא שהמכשול בין עזה ליישובי העוטף איתן ובלתי עביר, מי שיציג ניתוח מודיעיני שחולק על כך יושתק בנזיפה.
החולי השני הוא תרבות השקר. כאשר מסרבים להודות בכישלון של ניסוי, ובמקום זה מציגים אותו כהצלחה כדי להיראות טוב, המערכת מתרגלת לאי אמירת אמת, והרעה החולה הזאת מחלחלת גם אל התחום המבצעי.

5

מיד לאחר 7 באוקטובר, עוד לפני שהספקנו לקבור את החללים הרבים, היו מי שמיהרו לנסות לקבוע בתודעה הלאומית כי גילויי גבורה של חיילות בקרבות אותה שבת הכריעו סופית את הוויכוח אם נכון לשלב לוחמות בחילות השדה. לצד ההערכה העצומה לאותן חיילות, אלו שנפלו בקרב ואלו שניצלו והצילו, הקפיצה למסקנה הזאת הייתה חפוזה וחשודה, והיא תוצאה של דעות קודמות שאינה מבוססת על ניתוח עובדתי. כמו שאדם בן 72 שניהל קרב גבורה לא יוביל אותנו למסקנה שיש למלא את שורות צה"ל בלוחמים בגיל פנסיה, כך גם העובדה שבאותו יום חיילות נאלצו להילחם ועשו זאת בהצלחה מסוימת לא מלמדת על התאמתן ליחידות המסתערות.
צה"ל עצמו כנראה לא באמת מאמין בכך, ולמרות הקרב המוצלח שניהלו שלושה צוותי טנקיסטיות בקצה הדרומי של החזית, הוא לא מיהר לשלוח אותן להילחם לצד השריונאים בתוככי עזה. כמו כן, למרות אותם גילויי גבורה של חיילות ב־7 באוקטובר, צה"ל מתאמץ לקלוט לשורותיו אלפי לוחמים חרדים, ולא מעלה בדעתו שהפתרון יימצא על ידי הסבת אלפי חיילות לשירות קרבי, שהרי כל מה שגברים יכולים גם נשים יכולות. עובדתית, מרגע שהקרבות בעזה נוהלו באופן מסודר, חיילות לא נשלחו אל קו החזית. אפשר לראות זאת בקלות לפי רשימת מאות הנופלים בקרבות כיבוש עזה – כולם חיילים גברים.

6

במקרים שונים ההתעקשות לשלב לוחמות גרמה נזק משמעותי ליחידות שבהן שולבו. דוגמה מובהקת לכך היא הפסקת השירות של תלמידי ישיבות ההסדר בחיל האיסוף הקרבי ובחיל התותחנים, בשל ההתנגדות ההלכתית לשרת ביחידות מעורבות. הפגיעה ניכרת באופן בולט ביחידות המילואים של התותחנים, שסובלות ממחסור בכוח אדם כתוצאה מכך שחיילות שהוכשרו ללוחמה ממעטות להתייצב לשירות מילואים.

גם לו יצויר שבין כל אלף חיילים יכולה להשתלב חיילת אחת שאינה נופלת מהם ביכולתה הפיזית, מדובר בהיענות לרצונן של מעטות תוך פגיעה בזכויותיהם וברווחתם של חיילים דתיים רבים, שכיום מהווים חלק ניכר מהכוח הלוחם ביחידות השדה. ההתעקשות הזאת גוזלת משאבים רבים, ותרומתה ליחידות הלוחמות היא אפסית. אחד הלקחים מאסון 7 באוקטובר הוא שלצה"ל אין את הלוקסוס לעסוק במטרות צדדיות כמו בעיית האקלים והתחממות כדור הארץ, או מתיחתן של אג'נדות פמיניסטיות אל מחוץ לגבולות הטבע וההיגיון הבריא. ועוד לא אמרנו כלום על הפגיעה באותן חיילות, שמוסללות על ידי אג'נדה פמיניסטית לנפץ תקרות זכוכית ומשלמות מחיר כבד ומיותר בבריאותן ובשלמותן הגופנית.

ניסיון לאמן חיילות לעמוד בסטנדרטים הנדרשים מחיילים ולשלב אותן בצוותי טנקים ביחידות המסתערות, נכשל עד כה פעם אחר פעם. בכל זאת בצה"ל לא אומרים נואש וממשיכים לנסות. אם כתוצאה מכך חיילי ישיבות ההסדר יפסיקו לשרת גם בחיל השריון, את מחיר הפגיעה בביטחון והחלשת צה"ל על מזבח האג'נדה הפמיניסטית המיליטנטית ישלמו כל אזרחי ישראל, נשים וגברים כאחד. זה יהיה עוד ניצחון פמיניסטי שעלול לבוא על חשבון הניצחון בשדה הקרב.

לתגובות:

[email protected]