אחרי האיחוד, הזרקור על וינטר. האם הוא יוכיח אחריות?

1

החיבור לרשימה אחת שנחתם השבוע בין מפלגת הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' למפלגת זהות בראשות משה פייגלין, הוא כמים קרים על נפשם העייפה של תומכי הימין המודאגים. נכון שאין כאן עדיין פתרון מלא לבעיה הקשה של פיצול הקול הימני בבחירות הללו. נותרו עוד כמה רסיסי מפלגות שאם לא יתאחדו או יפרשו צפויות לזרוק לפח כמה מנדטים של בוחרי ימין. אבל לפחות בנוגע לשתי השותפות החדשות, אפשר לומר די בביטחון שסר החשש שמא הציונות הדתית לא תעבור את אחוז החסימה, כמו גם הסכנה הוודאית שבריצה נפרדת ירד לטמיון מנדט או יותר של מצביעי זהות.

לשתי המפלגות יש מכנה משותף אידאולוגי יהודי־לאומי מוצק, שמאפשר את החיבור ביניהן כל עוד מדובר בבלוק טכני בלבד – אף על פי שבנושאים אחרים וגם בשאלת אופן הפעולה הרצוי להשגת מטרות משותפות קיימים פערים וחילוקי דעות.

2

אולי יעניין אתכם

עוד מאת עמנואל שילה "עשינו המון, תנו לנו כוח להמשיך"

עוד מאת עמנואל שילה האנשים שהביאו הישגים חסרי תקדים ראויים להכרת הטוב

משה פייגלין, שבזכות החיבור הזה יזכה ככל הנראה לשוב לכנסת אחרי תקופה ארוכה במדבר הפוליטי, יכול לשלוח את הפרחים לעופר וינטר וליועציו הפוליטיים, שתזמנו את ההכרזה הרשמית על ריצתו העצמאית לשבועיים בלבד לפני המועד האחרון להגשת הרשימות.

למרות שווינטר מצדיק את ריצתו במפלגה עצמאית ביומרה להיות מסוגל להביא קולות מן המרכז־שמאל, התוצאה הבולטת בסקרים הייתה ירידה של הציונות הדתית אל מתחת לאחוז החסימה בחלק מהסקרים. בכך קטע וינטר את הקמפיין המוצלח יחסית שמתנהל מזה כמה חודשים, ובעקבותיו עלתה הציונות הדתית מדשדוש מעל ומתחת לאחוז החסימה אל תוצאה יציבה של כ־6-5 מנדטים ולכל הפחות ארבעה בכל הסקרים. הירידה הצפויה של וינטר בסקרים לאחר ההתלהבות הראשונית כבר החלה להיות מורגשת בחלוף שבוע בלבד. גם ההתאוששות הצפויה של סמוטריץ' לאחר שתשכך מעט החגיגה התקשורתית סביב וינטר ורשימתו כבר החלה להיות מורגשת. אבל עד התאריך האחרון להגשת הרשימות נותר זמן קצר מכדי להעריך את מה שצפוי עד הבחירות, וסמוטריץ' הוכיח גם בעבר שבניגוד לאחרים הוא לא לוקח הימורים מסוכנים. עם קמפיין נכון עד הבחירות הוא היה צפוי להצליח גם בלי החבירה לפייגלין, אבל סמוטריץ' בחר לא לקחת את הסיכון לגבי המנדטים של מפלגתו, ועל הדרך לאסוף אל חיק המחנה גם את קולותיהם האבודים של מצביעי פייגלין. זהו צעד של גילוי אחריות שעשוי להניב גמול אלקטורלי מחלק מהבוחרים הפוטנציאליים.

3

התנופה המחודשת של סמוטריץ' ופייגלין מכרסמת בכוחה של 'עמך ישראל' ומניחה את חובת גילוי האחריות לפתחו של וינטר. כבר בצאתה לדרך עמדה מפלגתו בסכנת התנפצות על אחוז החסימה, וכעת הסכנה הפכה מוחשית עוד יותר.

וינטר כנראה הזיק לעצמו והרחיק ממנו בוחרי מרכז־שמאל בהצהרתו שימליץ לנשיא על נתניהו לראשות הממשלה. אומנם לא מדובר בהתחייבות שלא לחבור לגוש השמאל במקרה שנתניהו בכל זאת לא יקבל את המנדט או ייכשל במימושו. הרי זה מה שהיה כאן בבחירות 2021, כאשר בנט המליץ מלכתחילה על נתניהו ולבסוף חבר לגוש השמאל כדי להקים ממשלה בראשותו. ובכל זאת, נראה שאחרי הצהרה כזאת וינטר ומפלגתו יתקשו עוד יותר להביא בוחרי שמאל, וייאלצו לנהל מלחמת בוץ בתוך הנגמ"ש של גוש הימין. ככל שתיחשף התלות שלהם בקול הימני כך תיחלש הלגיטימציה לריצה העצמאית שלהם, שמביאה מעט מאוד קולות מן השמאל אבל מפלגת את הימין ומעמידה את המנדטים שלו בסכנת קבורה תחת אחוז החסימה.

4

ואל תשלו את עצמכם שאם וינטר ירגיש שהצלחתו אינה מובטחת הוא יפרוש מהמרוץ. בחדר שבו אני כותב את הטור הזה ישב לפני לא מעט מערכות בחירות חבר כנסת ימני שהתמודד ברשימה קטנה, והבטיח לי בכנות גמורה שאם הסקרים יראו שאינו צפוי לעבור הוא יפרוש מהמרוץ. אבל כמו גמל שאינו רואה את דבשתו, נדיר למצוא פוליטיקאי שתוך כדי קמפיין אינטנסיבי ויקר יאבד תקווה, יבין שהוא צפוי לנחול מפלה ויפרוש מהמרוץ.

לאותו פוליטיקאי, איש יקר באמת, היו חסרים כמה אלפי קולות כדי לעבור. אולי סוקרי מפלגתו טעו ולא ראו את זה, כי אחרי הכול מדובר בשברירי אחוזים לכאן או לכאן. ואולי הסוקרים דווקא כן ראו, אבל אחרי כל ההשקעה שלו במרוץ הוא נאחז בתקווה שעם פער קטן שכזה המציאות בקלפי יכולה לנצח את הסקרים. הוא לא פרש, ולמזלו הטוב בבחירות ההן שני המנדטים שבזבזו הוא ושותפיו לא מנעו את ניצחון הימין, ולכן מעטים יזכרו לו את זה היום.

גם וינטר לא ימהר לפרוש אם הסקרים לא יצפו לו כישלון מוחלט. ובמקרה שלא יעבור את אחוז החסימה, מספר המנדטים שיבזבז רק יגדל ככל שיהיה קרוב לעבור אותו.

לכן בימים המועטים שעוד נותרו להגשת הרשימות, וינטר נדרש לגלות אחריות כמו סמוטריץ' ופייגלין. לפי פרסומים שונים מוצעים לו ולחבריו שני מקומות בציונות הדתית ושני מקומות בליכוד, שמהם ניתן יהיה לאחר הבחירות להקים סיעה בכנסת של ארבעה מנדטים. אם ההצעה הזאת, המופלגת בנדיבותה, אכן בתוקף – זה יהיה חוסר אחריות לא להיענות לה. גם בשביל הרבה פחות מזה וינטר צריך לוותר על הריצה העצמאית מבוססת האשליות והשגויה מלכתחילה, ולא לסכן את סיכויי ההצלחה של גוש הימין.

החייל הדתי על הכוונת

היום זה יישמע הזוי, אבל בעת כהונתו של גדי איזנקוט כרמטכ"ל, אחד הנושאים הסוערים שהעסיקו אותו ואת הציבור היה מלחמת החורמה שהכריז נגד חיילים מזוקנים. איזנקוט החליט שהזקנים פוגעים במראה האחיד של החיילים ומערערים את המשמעת, והטיל הגבלות חמורות על הענקת אישור גידול זקן לחיילים. בין השאר נשללה אז מהרבנים הצבאיים הסמכות להעניק 'פטור זקן' מטעמי דת והועברה לידי קציני שלישות, כאשר הרבנים משמשים כבודקים וממליצים בלבד. חיילים שביקשו להימנע מגילוח בימי ספירת העומר ובשלושת השבועות נאלצו לעבור בדיקה משפילה של רמתם הדתית ולהוכיח שהם מקפידים על התקן ההלכתי גם בנושאים אחרים.

קשה להוכיח זאת כל עוד הנושא לא נחקר לעומק, אבל לא יהיה מרחיק לכת להניח שכאשר נושא שולי כזה תופס מקום כה מרכזי בסדר יומו של הרמטכ"ל, נושאים אחרים כמו בלימת בניין הכוח של חמאס וחיזבאללה לא זוכים לתשומת הלב הראויה. באווירה הזאת, קצינים בכירים דתיים כמו עופר וינטר ששם שמיים שגור בפיהם מסומנים כפסולים לקידום. גם מחליפו של איזנקוט, אביב כוכבי, הקדיש תשומת לב רבה למלחמה בזקנים של החיילים במקום להתרכז במלחמה באויב. המדיניות הקטנונית הזאת בוטלה רק בשנת 2025.

הרמטכ"ל הנוכחי אייל זמיר צמח באותה ערוגה מטכ"לית כמו שני קודמיו, וגם הוא לא מצליח לכבוש את יצר ההתנגחות המיותרת עם חיילים דתיים. השלכתה של מחלקת לוחמים שלמה מחטיבת גבעתי לכלא רק משום שעמדו על זכותם להפרדה מגדרית בנמ"ר אשר מעוגנת בפקודות מטכ"ל, היא דוגמה לחוכמת פיקוד גרועה במיוחד. הצבא שטוען למחסור בלוחמים ומבקש להגביר את גיוס החרדים היה חייב למנוע את ההתנגשות המיותרת הזאת, ולדאוג שלמחלקת ההסדרניקים יצורף פראמדיק ולא פראמדיקית. העונש החמור שנגזר עליהם הוא חרפה לכל שרשת הפיקוד – ממפקד הפלוגה והגדוד עד למח"ט גבעתי ועד לרמטכ"ל. פיקוד חכם לא אמור לוותר על מחלקה של לוחמים מצוינים בגלל שטות שכזאת. ואם נכונה הטענה שבחטיבת גבעתי הבינו ששגו וביקשו לסגור את הסיפור, ורק התערבות ישירה של הרמטכ"ל גרמה לשליחת הלוחמים לכלא, הפרשה הופכת לחמורה הרבה יותר.

יש להעיר שגם הרבנות הצבאית מפגינה חולשה רבת שנים ולא עושה די בהגנה על ערכי הצניעות בצבא כפי שהיא פועלת היטב בתחומים אחרים. כפי שהוכיח הרב גורן, מייסד הרבנות הצבאית, בלי נכונות להתעמת גם עם הפיקוד הבכיר אי אפשר למנוע שחיקה ביכולתם של החיילים לשרת בצבא ולהישאר נאמנים להלכה. אפשר רק לקוות שהזעזוע מהיחס המחפיר למיטב הלוחמים שלנו יעורר את הנוגעים בדבר לפעולות שיביאו תיקון וישימו סוף לדורסנות הבלתי מתחשבת, שמבקשת לכפות על חיילים דתיים את ערכי הפרוגרס מבית היוהל"ם.

לתגובות:

 [email protected]