הסרטון החגיגי של עלי שעת' היה "כיפה אדומה" לישראל ברפיח

ההכרזה החגיגית על הקמת מועצת השלום של טראמפ בדאבוס בשבוע שעבר משכה שועי עולם ומנהיגים בין לאומיים. באחד מרגעי השיא של ההכרזה הוקרן סרטון חגיגי ובו ראש ועדת הטכנוקרטים החדש בעזה המזוהה עם הרשות הפלשתינית, עלי שעת', הודיע לצד דגלי אש"ף כי כצעד ראשון של הוועדה, מיד לאחר החתימה על ייסוד מועצת השלום, מעבר רפיח ייפתח באופן מוחלט לשני הכיוונים – החל מהשבוע הנוכחי; וללא קשר לסוגיית השלמת שלב א' של העסקה.

מעבר רפיח, שער הכניסה היחיד של רצועת עזה למצרים, הפך לאחד הנושאים המורכבים ביותר במשא ומתן על עתיד הרצועה. ב-7 במאי 2024, בשיא הלחימה במבצע "חרבות ברזל", השתלטו כוחות צה"ל על המעבר מצידו העזתי, וחשפו תשתית טרור נרחבת ומדאיגה שהתפתחה תחת שלטון חמאס ומול שלטון מצרי פסיבי.

ההשתלטות על המעבר חשפה כ-50 מנהרות הברחה המובילות ישירות לשטח מצרי, חלק מרשת של כ-700 פירי מנהרות שזוהו באזור רפיח. המנהרות שימשו במשך שנים להברחת נשק, אספקה ואף לפעילות טרור. האירוע המפורסם ביותר התרחש בקיץ 2012, אז מחבלים תקפו מחנה צבאי מצרי בסיני, רצחו 16 חיילים מקומיים וגנבו רכבים משוריינים בניסיון לחדור לישראל.

מאז, מצרים הקפידה על חיזוק ובינוי אזור הגבול עם עזה; ועם תחילת המלחמה, בעקבות חשש מצרי מגל פליטי מלחמה מסיבי, בנתה מצרים אזור חיץ מבוצר ליד הגבול, המוקף בחומות בטון יחד עם שורה של ביצורים נוספים. מצרים אף ריכזה טנקים וכלי רכב משוריינים במרחב, תוך הבהרה ברורה שהיא לא תאפשר מעבר המוני של פליטים לשטחה.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין הזירה התימנית מתחממת: האם סעודיה חוזרת למלחמה בחות'ים?

עוד מאת אהד מרלין מאזנים במקום טילים: המענה הכלכלי של האמירויות לאיראן

כאמור, מאז מאי 2024 מחזיקה ישראל בחלקו העזתי של המעבר, כאשר במהלך המלחמה נחשף כי עובדי המעבר מהצד העזתי שימשו גם בתפקידים במיליציית על אלדין אלקסאם. המעבר נותר סגור רוב הזמן, למעט הפוגות קצרות למשל בתחילת 2025, אז ישראל איפשרה לעזתים פצועים – ובתוכם למחבלי חמאס – לצאת מהרצועה.

על רקע זה הגיעה אותה הכרזה של שעת', לפיה המעבר ייפתח בשני הכיוונים תוך שבוע. באותו מעמד הציג גם ג'ארד קושנר, יועץ בכיר של טראמפ, תוכנית שאפתנית לבניית "עזה החדשה" ו"רפיח החדשה", הכוללת מעבר גבול טרילטרלי מודרני בנקודת המפגש בין עזה, ישראל ומצרים. האווירה בדאבוס הייתה ורודה, עם הבטחות של מיליארדי דולרים להשקעות בעזה ותוכניות פיתוח נרחבות – בעוד שבישראל המערכת הפוליטית רעשה, שכן גופתו של החטוף החלל האחרון רן גואילי הי"ד טרם הושבה, חמאס טרם הביעו כוונה רצינית להתפרק מנשק, ופתיחה של המעבר ללא נוכחות ישראלית משמעותית פוגעת באינטרס הביטחוני הישראלי.

ברשתות הערביות נרשמה התלהבות גדולה מהחדשות על פתיחת המעבר, עם שמועות לפיהן הוא עתיד להיפתח כבר בסוף השבוע הנוכחי; ואף הודעות בנושא מנגנון ההפעלה של המעבר, שיכלול נציגים דיפלומטיים ממצרים וממדיניות ערביות נוספות, כמו גם הרשות הפלסטינית, הסהר האדום, ועוד. על פי הדיווחים הללו, ייאסר על "אנשי פלגים" לנסוע דרך המעבר, וכן על כל האישורים של תושבי עזה להיות מונפקים בידי הרשויות בראמאללה אחרת הם לא יתקבלו – נדבכים נוספים בביסוס מחדש של שלטון הרשות הפלשתינית בעזה. הדיווחים הזכירו גם בידוק ביטחוני ישראלי-מצרי-פלשתיני לנכנסים חזרה לעזה, אם כי לא הרחיבו מעבר לכך.

לא ברור מה הייתה מידת ההיכרות בירושלים עם נוסח ההודעה של שעת', אך אין ספק כי המעמד הבין-לאומי המחייב העמיד את ישראל במצב של מבוכה, בין מחויבות לאותן הכרזות בין לאומיות שנרמזו מלמעלה – לבין האינטרסים הביטחוניים של ישראל בכל הנוגע לפתיחת המעבר.