מבצע הלכידה בעזה: בין מפגן הכוח לנסיבות העגומות

הפעולה הישראלית שבמסגרתה הובא לישראל מועין אל-עראביד, ראש מנגנון הביטחון הכללי של חמאס, מספקת הצצה מעניינת למצבה של המערכה ברצועה, כמעט שלוש שנים לאחר טבח שמחת תורה. מצד אחד, היכולת של ישראל להחדיר כוח מיוחד לעומק אזור המצוי בשליטת חמאס, לאתר בכיר בארגון ולהוציא אותו מהרצועה היא הישג מבצעי משמעותי. מצד שני, עצם הצורך לבצע פעולה מסוכנת שכזו בתוך שטח שבו חמאס עדיין מחזיק בשליטה, לצד חילופי אש והפעלת כוח אווירי כדי לאפשר את חילוץ הכוח, ממחיש עד כמה ישראל רחוקה עדיין מהמטרה שהציבה לעצמה: סיום שלטון חמאס ברצועה והבטחת ביטחון ארוך טווח לתושבי העוטף בפרט ומדינת ישראל כולה.

הפעולה, שעל פי הודעת צה"ל הובלה על ידי שב"כ ובוצעה בתוך אזור המצוי בשליטת חמאס, העבירה לארגון הטרור ולמתווכות מסר של יכולת. מעבר לערך המודיעיני של הלכידה, ישראל ביקשה להמחיש כי גם כאשר חמאס ממשיך להחזיק במנגנוני ביטחון, במוסדות ובשטחים שבהם הוא מפעיל שליטה, הוא אינו חסין מפני חדירה ישראלית ופגיעה בדרגי הפיקוד הבכירים שלו.

המציאות החלופית של התקשורת הערבית

לפי דיווחים ערביים, הכוח נתקל בהתנגדות ונאלץ להסתייע בכיסוי אווירי כדי להשלים את נסיגתו, ובמקביל נטען כי גורמים מקומיים מחמולות המתנגדות לחמאס סייעו לישראל, שיטה שישראל ביקשה לפעול בה בעבר – אך נוכחה לדעת כמה מורכב לפעול במרחב שבו חמאס צדה "בוגדים", ובוגדים מדומים, כל העת. הפרטים המבצעיים עדיין אינם ברורים במלואם, אך עצם התיאור מלמד שמדובר היה בפעולה מורכבת ולא בפשיטה פשוטה.

הפער בין האופן שבו ישראל הציגה את האירוע לבין האופן שבו הוא סוקר בתקשורת הערבית היה חריף. בכלי תקשורת ערביים מרכזיים הדגש הושם על מותם של ארבעה פלסטינים, בהם שלושה ילדים ואישה, ככל הנראה בני ביתו של אותו בכיר, לצד הטלת ספק בטענה לפיה ישראל "חטפה" בכיר חמאס. ההישג המבצעי הישראלי נדחק לשוליים בתקשורת הערבית. אלג'זירה אף פרסמה סרטונים המתיימרים לתעד את רגע לקיחתו של הבכיר, מה שממחיש פעם נוספת את עוצמתה של הפלטפורמה הקטארית בעיצוב הנרטיב התקשורתי סביב המלחמה. בחמאס הכחישו בתחילה את עצם החטיפה וטענו כי כוח ישראלי ניסה לפעול באזור, וכי התקיפות והירי נועדו לאפשר את נסיגתו – ולבסוף הודו שהיה זה "קצין" בכוחות ביטחון הפנים של חמאס שנלקח בידי ישראל, ולא "בכיר" בהם.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

הפעולה גם אינה מתרחשת בחלל ריק. בשבועות האחרונים החריפה המתיחות מול חמאס סביב עפיפונים ובלונים שהועפו לעבר יישובי העוטף, וישראל הזהירה כי המשך התופעה עלול להביא להסלמה. בעקבות האיום הישראלי, המתווכות – מצרים, קטאר וטורקיה – התחייבו עפ"י הדיווחים לפעול מול חמאס כדי להביא להפסקת השיגורים. במקביל, מתקיימים כל העת מגעים בין חמאס לבין נציגי ממשל טראמפ ומועצת השלום, כאשר גם פגישתו הישירה של ג'ארד קושנר עם הנהגת חמאס נועדה לקדם את התוכנית האמריקנית, שבמרכזה פירוק הארגון מנשקו והעברת הרצועה למסגרת שלטונית חדשה, הגם שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למשמעות המילים הללו.

במקום להפיל את שלטון חמאס, הוא מתחזק

ההקשר הפוליטי רחב אף יותר. חמאס מנסה במקביל למצוא לעצמו נתיב להישרדות פוליטית וצבאית באמצעות השתלבות במערכת הפלסטינית, ובמיוחד לקראת הבחירות המתוכננות למוסדות אש"ף. לכן, המאבק סביב הבכיר שנחטף אינו רק מאבק מודיעיני או ביטחוני: הוא מתנהל בשעה שחמאס מנסה להוכיח כי למרות הפגיעות שספגה, היא עדיין גורם פוליטי, ביטחוני וחברתי שאי אפשר לעקוף אותו. מבחינת ישראל, מנגד, פעולה מסוג זה נועדה להבהיר שהשליטה שחמאס ממשיך להחזיק בשטח אינה מקנה לו חסינות.

אלא שכאן טמון גם הפרדוקס המרכזי. אם המלחמה נועדה לשים קץ לשלטון חמאס, הרי שכמעט שלוש שנים לאחר הטבח, העובדה שכוחות ישראליים עדיין נדרשים להסתכן כדי להגיע לבכירי הארגון בתוך שטחים הנשלטים על ידו היא עדות לכך שהמטרה טרם הושגה. ישראל אמנם הצליחה לפגוע קשות בתשתיות חמאס, בשרשרת הפיקוד וביכולות הצבאיות של הארגון, אך למרות זאת חמאס שרדה גם כמסגרת שלטונית וגם ככוח חמוש, היא ממשיכה להפעיל מנגנוני ביטחון פנימיים, ומסוגלת להתנגד לכוחות ישראליים הפועלים בשטח.

לכן אין לזלזל בהישג המבצעי ובהשלכות שלו, אך גם אין לטעות במשמעותו האסטרטגית. חיסול או לכידה של בכיר חמאס עשויים לשפר את המודיעין, לפגוע בארגון ולהרתיע את אנשיו, אך הם אינם תחליף להשגת היעד המדיני שהממשלה הציבה לעצמה לטובת אזרחי מדינת ישראל. יתרה מכך, דווקא העובדה שחמאס עדיין מחזיק בשטח ומקבל מרחב פעולה מול המתווכות ומול הקהילה הבינלאומית מחייבת את ישראל להבהיר מהו סוף המערכה וכיצד היא מתכוונת להגיע אליו.

בסופו של דבר, הפעולה בעזה היא גם סמל ליכולת הישראלית וגם תזכורת לחוסר השלמתה של המערכה. ישראל יכולה וצריכה להמשיך לפעול נגד בכירי חמאס בכל מקום שבו הם פועלים, אך האחריות על הממשלה היא לוודא שהישגים טקטיים אינם הופכים לתחליף לאסטרטגיה, וכי היעדים שהוגדרו לאחר 7 באוקטובר, בראשם סיום שלטון חמאס והבטחת ביטחון תושבי ישראל, אכן מושגים.