הטרם תדע כי אבדה טהרן? ארה"ב חונקת את הכלכלה האיראנית

כמעט שלושה שבועות לאחר תחילתו של המבצע שממשל טראמפ מיתג כ"יום D כלכלי" או "מבצע נידוי כלכלי" (Operation Economic Outcast), ארצות הברית ממשיכה להעמיק את המערכה הכלכלית נגד איראן. המערכה המגוונת של וושינגטון אינה מסתפקת בתקיפות צבאיות מסיביות או באיומים, אלא פועלת באופן שיטתי, מתמשך ומתחדש כדי לנתק את המשטר ממקורות ההכנסה, מערוצי המימון ומרשתות המעקף המאפשרות לו להמשיך לפעול תחת סנקציות. המהלך מתבצע בהדרגה: מדי מספר ימים מתפרסמות הכרזות חדשות נגד חברות, בנקים, כלי שיט וגורמים פיננסיים במדינות שונות, כאשר המסר האמריקני הוא כי מי שיסייע לאיראן לעקוף את הסנקציות ימצא את עצמו מנותק מהמערכת הפיננסית האמריקנית.

ההכרזות האחרונות ממחישות עד כמה המהלך הפך רחב. בין היתר פגע משרד האוצר האמריקני בשלוחות של "בנק מיסר", אחד מחמשת הבנקים הגדולים של מצרים, הפועלות באמירויות; זאת, בשל קשרים אפשריים לרשתות הבנקאות החשאית של איראן. כמו כן, הוא הטיל סנקציות גם על Golden Global Bank התורכי ושתי חברות בת שלו. לפי האמריקנים, הבנק שימש להעברת הכנסות נפט איראניות מסין לתורכיה, שם ניתן היה להמיר את הכספים למזומן וזהב, ואף סיפק שירותים לגורמים הקשורים ליחידת קודס של משמרות המהפכה. העובדה שוושינגטון מוכנה לפגוע במוסדות פיננסיים של מדינות ידידותיות, ואף במדינת נאט"ו כמו תורכיה, היא הוכחה לכך שהפעם מדובר במהלך אכיפה רציני ולא רק בהצהרות.

ועדיין, ארצות הברית נזהרת שלא להפוך את המלחמה הכלכלית למלחמה מול בעלות בריתה. שגריר ארצות הברית בתורכיה, טום באראק, מיהר להדגיש כי הצעד מכוון לבנק מסוים ולא לתורכיה, ושיבח את אנקרה על שיתוף הפעולה שלה ועל רצונה לשמור על מערכת פיננסית נקייה. המסר הכפול ברור: וושינגטון אינה מעוניינת בחיכוך מיותר עם שותפותיה, אך במקביל אינה מתכוונת לאפשר להן להפוך לצינור עוקף סנקציות עבור טהרן. לפי הדיווחים, המהלך צפוי להתרחב גם לעבר מיליציות פרו-איראניות בעיראק, במסגרת אותו קמפיין מדורג שבו ארצות הברית מוסיפה בכל פעם חוליה נוספת לרשת שאותה היא מנסה לנטרל.

המערכה אינה מתנהלת רק במישור הפיננסי. הפעם ארצות הברית מבצעת גם פעולות קינטיות מדודות נגד תשתיות איראניות, ובכללן התקיפות שבוצעו אתמול נגד מכליות באזור האי ח'ארג. אלה משתלבות באותה אסטרטגיה רחבה: לפגוע ביכולת של איראן להפיק הכנסות ולייצא נפט, ולצד זאת להבהיר כי ארצות הברית מוכנה להשקיע את הזמן והמשאבים הדרושים כדי לשחוק את המשטר. במובן זה, ממשל טראמפ מפגין אורך נשימה הרבה יותר משמעותי משיוחס לו בתחילה. הדבר בולט במיוחד בהשוואה לרגעים הראשונים של העימות, שבהם היה נדמה שאיראן הצליחה להפתיע את וושינגטון באמצעות השימוש בהורמוז כקלף אסטרטגי ולגרום לממשל לחפש במהירות הבנות.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אהד מרלין ביחסים מול סעודיה אסור לתת מתנות חינם

עוד מאת אהד מרלין מבצע הלכידה בעזה: בין מפגן הכוח לנסיבות העגומות

אלא שההתעקשות האיראנית על חסימת הורמוז החלה להתגלות כחרב פיפיות. ככל שהשיבוש במצר נמשך, ארצות הברית ובעלות בריתה מפתחות נתיבים חלופיים להובלת אנרגיה, בעוד מדינות באזור מחפשות דרכים לעקוף את הצוואר הבקבוק האיראני. הצינורות המתוכננים דרך עיראק וסוריה, לצד נתיבי היצוא דרך תורכיה ואזרבייג'ן, עשויים לחזק דווקא את המדינות שנמצאות מחוץ למצר ולהחליש את מרכזיותה של איראן במערכת האנרגיה האזורית, במקביל לאפשרות לחזק את בגדד ודמשק – מטרות שארצות הברית בהחלט מבקשת להשיג. במובן הזה, איראן עלולה לגלות שהניסיון להשתמש בהורמוז כמנוף נגד העולם גרם למערכת להתחיל לחפש חלופות לנתיב שהיה עד כה חיוני עבורה.

אותו היגיון מתקיים גם בזירה הדרומית. הניסיון החות'י להטיל מצור על סעודיה ולפגוע במשלוחי הנפט שלה בים האדום – לצד המערכה שיצאו אליה החות'ים בשבוע האחרון נגד כוחות צבא תימן הנתמכים בידי סעודיה (שעד כה טרם הניבה הישגים משמעותיים לחות'ים) – עשויים להשתלב במאמץ איראני רחב יותר לשבש את זרימת האנרגיה העולמית ולייצר לחץ על ארצות הברית ובעלות בריתה. במקביל, איראן עצמה שיגרה כ-20 טילים לעבר בסיסים אמריקניים בירדן וניסתה לאיים על מכליות בכווית ובבחריין. אלא שגם כאן, לפחות עד כה, נראה שההשפעה מוגבלת: הלחץ המפרצי על וושינגטון אינו דומה לעוצמתו בתקופות שבהן עצם הפגיעה בזרימת האנרגיה איימה לייצר משבר בינלאומי רחב יותר.

השאלה המרכזית כעת היא כיצד יגיב המשטר האיראני ללחץ המצטבר. בתוך איראן עצמה כבר נשמעו קולות חריגים מצד הנשיא פזשכיאן ויו"ר המג'לס קאליבאף, שהודו בחומרת המשבר הכלכלי והזהירו מפני הפגיעה באוכלוסייה. מנגד, משמרות המהפכה, שהם מוקד הכוח האמיתי של המשטר, עשויים לפרש את הלחץ דווקא כסיבה להגביר את העימות ולא לסגת ממנו. כאן טמון הסיכון הגדול: ככל שהכלכלה האיראנית נשחקת, כך גדל גם התמריץ של המחנה הניצי לנסות לשבור את המצור באמצעות הסלמה, הפעלת המיליציות בעיראק, פגיעה בתשתיות אנרגיה או ניסיון מחודש לשבש את השיט.

אולם בינתיים, המגמה מצביעה על הישג מסוים ומפתיע לטובה של האסטרטגיה האמריקנית. איראן עדיין מסוגלת להסב נזק ולשבש את השווקים, אך היא מגלה שגם לארצות הברית יש אורך נשימה, ושניתן להפוך את היתרון הגיאוגרפי שלה לחיסרון. אם וושינגטון תמשיך לסגור בהדרגה את נתיבי העקיפה, ובמקביל תאפשר לשווקים ולבעלות בריתה לבנות חלופות להורמוז, הלחץ על טהרן צפוי להעמיק. כעת נותר לשאול: האם בחירות האמצע המתקרבות בארצות הברית בכל זאת ישפיעו על העדפותיו של טראמפ, כפי שקיוו בטהרן – והאם המשטר האיראני יפנים את מגבלות הכוח שלו ויחפש הסכם, או שמשמרות המהפכה יעדיפו להמר על הסלמה נוספת בתקווה שהיריב ימצמץ ראשון.

הכותב הוא חוקר בכיר בתוכנית האזורית ב"מיינד ישראל".