הורדת מע"מ? פופוליזם במסווה של דאגה לשכבות החלשות

שנת הבחירות בפתח ואיתה הצונאמי הפופוליסטי. 65 ח"כים חתמו על הצעת החוק של דוד ביטן להורדת המע"מ על מוצרי יסוד ל־8%. זו דוגמה קלאסית לכוונות טובות שמרצפות את הדרך לגיהינום בירוקרטי. וזה עוד לפני שדיברנו על העלות האדירה לקופה הציבורית בשנה קריטית של התאוששות ממלחמה.

שיעור 1: סינדרלה והפקידים

הדוגמה הקלאסית היא הניסיון הבריטי להעניק פטור ממע"מ על בגדי ילדים. התוצאה הייתה פארסה: מכיוון שאי אפשר להגדיר מבחינה משפטית מהו ילד, נקבעו טבלאות מידות. בפועל, מבוגרים במידות קטנות קונים בגדי "ילדים" פטורים ממס, בעוד נערים גבוהים משלמים מע"מ מלא על תלבושת בית ספר.

ביטן רוצה לייבא את הטירוף הזה לישראל. במקום שוק חופשי, נקבל גדודי לוביסטים שיריבו בכנסת האם לחם כוסמין עם אגוזים הוא מוצר יסוד ב־8% או מותרות ב־18%. זהו פתח לשחיתות, קומבינות ועיוותי שוק.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

שיעור 2: הסבסוד ההפוך

כשמורידים את המע"מ רוחבית, זורקים כסף ממסוק. מי תופס יותר? מי שיש לו ידיים גדולות יותר. העשירים צורכים יותר מוצרי מזון יקרים, ולכן יחסכו מאות שקלים בחודש. מחקרים מוכיחים שזהו צעד רגרסיבי, כלומר מתנה לעשירים במסווה של חמלה. וכמו תמיד בכלכלה, אין ארוחות חינם. הגירעון שייווצר יכוסה בסוף מכיסו של מעמד הביניים, באמצעות מיסים אחרים או קיצוץ בשירותים חיוניים.

שיעור 3: החמצן של תרבות האי־עבודה

הבעיה של העוני בישראל אינה מחיר הלחם, אלא תרבות אי־עבודה שמקבלת גיבוי ממשלתי. אוכלוסיות גדולות בוחרות לא לעבוד, לא משלמות מס הכנסה, וחיות על קצבאות והנחות בארנונה. שירותים ציבוריים הן דווקא צורכות וכנראה יותר מהממוצע, ורק המע"מ הוא המס היחיד שבאמצעותו הן משתתפות בנטל הלאומי. ההצעה של ביטן מבקשת לפטור אותן גם מהמינימום הזה. היא מוזילה את המחיה למי שאינו יצרני, ומגדילה את הנטל על המעמד העובד שיצטרך לממן את הגירעון (כ־4.5 מיליארד שקלים). האדם העובד יסבסד עוד יותר את מי שבוחר לא לשאת בנטל.

השורה התחתונה

"זאת הכלכלה, טמבל", אמר ביל קלינטון. חלילה לי מלקרוא למישהו טמבל, אך אצלנו צריך לומר: "אלו התמריצים". הפתרון ליוקר המחיה הוא לא עיוות השוק ומתנות, אלא הפסקת סבסוד האי־עבודה. מי שלא ממצה את כושר ההשתכרות שלו – שלא יקבל הנחות בארנונה ושלא יצפה להוזלת המע"מ על חשבון הציבור היצרני. במקביל צריך להמשיך לקדם תחרות וייבוא חופשי. קל להגיד וקשה לעשות, אבל זה מה שצריך – הסרת חסמים ופתיחה של השוק, לא עיוות שלו. רק שבעולם שבו יש בחירות כל ארבע שנים, חברי הכנסת לא בנויים לתהליכים בריאים וארוכים.

הלוואי שהציבור יתבגר וידע לא לקנות כותרות פופוליסטיות, ואף להעניש חברי כנסת שמנסים לשחד אותו בלחם ושעשועים ולהבטיח לו פתרונות קסם שלא קיימים.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]