הפתרון למשבר האקלים – שוק חופשי ובינה מלאכותית

גשם של איגואנות שקופאות ונושרות מהעצים בפלורידה הפך ככל הנראה לסמל הצבעוני ביותר של גל הקור שפוקד בשבועות האחרונים את ארצות הברית. אבל פרט לכך ההשפעות הכלכליות והאנושיות הן לא פשוטות. יותר ממאה הרוגים נקשרו לגל הקור הנוכחי, רשתות חשמל קורסות, אלפי טיסות מתבטלות, עיכובים בשרשרת האספקה וערים שלא רגילות ולא ערוכות לשלג פשוט נחסמו ושותקו.

הנשיא טראמפ ניצל את ההזדמנות וגיחך על פעילי האקלים: "גל קור שיא צפוי לפגוע ב־40 מדינות. דבר כזה כמעט לא נראה בעבר. האם המתקוממים הסביבתיים יכולים בבקשה להסביר מה קרה להתחממות הגלובלית?". מנגד הזדרזו מדענים להסביר למה ההתחממות הגלובלית יוצרת אירועי קיצון ובכלל זה סופות וגלי קור.

אפשר לדון בזיכרון הקצר של הציבור ולהזכיר גלי קור קודמים, כמו בשנת 1899 כשנהר המיסיסיפי קפא לכל אורכו עד ניו־אורלינס, או את השלג שירד במיאמי בשנת 1977. אבל הדיון האמיתי כלל לא צריך להיות בשאלה אם יש שינויי אקלים או לא, אלא למה, ובעיקר מה עושים עם זה.

הוויכוח המדעי החשוב הוא על השאלה האם ההתחממות הגלובלית היא באשמת האדם המודרני. פעילי האקלים טוענים שמפעלים, מכוניות ומטוסים (וגם פרות וכבשים) פולטים לאטמוספרה פחמן דו־חמצני ויוצרים אפקט חממה שגורם להתחממות. מיעוט המדענים שאמיץ להתנגד לסחף, טוען שהאפקט האנושי שולי ביחס למחזוריות השמש ולשינויים הטבעיים שכדור הארץ עובר. הרי האדם המודרני גם לא יצר את עידן הקרח. אגב, ידעתם שטכנית אנחנו כרגע בעידן קרח, רק פשוט בתקופה חמה שלו?

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

בכל מקרה, השאלה החשובה באמת היא מה ממשלות, מחוקקים וחברות צריכים לעשות עם ההתחממות הגלובלית. הנטייה הטבעית של ממשלות רבות, בעיקר מהשמאל, היא מניעה וריסון. לצמצם פליטות, להטיל מיסים, להקטין את הצריכה, ובמילים מכובסות פחות: להאט את הצמיחה הכלכלית. הלוגיקה פשוטה: אם האדם הורס את הטבע, בואו נחליש את טביעת הרגל של האדם. זוהי טעות אסטרטגית מסוכנת.

מניעה המבוססת על צמצום היא גזר דין מוות לחדשנות. כדי להתמודד עם אתגרי הטבע – בין אם מקורם באדם ובין אם במחזוריות השמש – אנחנו צריכים כלכלה חזקה, עשירה, חדשנית, צומחת ומתקדמת. החנק הרגולטורי הוא זה שפוגע ביכולת שלנו להתמודד ולא משנה בכמה מילים יפות הוא עטוף.

אנחנו עומדים בפתחו של עידן הבינה המלאכותית. מחשבי העל של העשור הקרוב ידרשו כמויות אנרגיה דמיוניות, וקל לראות איך פעילי סביבה יוצאים נגד שרפת הדלקים ההמונית שתתבצע לצורך כך. אך הם אלו שטומנים בחובם את המפתח לפריצת המחסום הפיזיקלי הגדול מכולם: ההיתוך הגרעיני.

כדי שנוכל להגיע ליום שבו אלגוריתם יפצח את הנוסחה ליצירת אנרגיה נקייה ואינסופית, אנחנו צריכים שוק חופשי ומשגשג שיכול לממן את המחקר הזה. אנחנו צריכים צמיחה שתתדלק את המעבדות של אנבידיה, גוגל וטסלה. מדיניות של צמצום תשאיר אותנו עם טכנולוגיה של אתמול מול האתגרים של מחר.

במקום להשקיע מיליארדים בניסיונות עקרים לקרר את הכלכלה בתקווה שזה יקרר את כדור הארץ, ממשלות צריכות להשקיע בחוסן ובמו"פ. סכרים טובים יותר, רשתות חשמל יתרות, ומעל הכול הסרת חסמים שתאפשר למוח האנושי (והמלאכותי) למצוא את הפתרון הטכנולוגי.

הצמיחה היא לא הבעיה, היא הפתרון.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]