מי בעל הבית?

החלטות הממשלה עוברות בכנסת, הצהרות השרים ממלאות את חלל האוויר, והבטחות ל"משילות על מלא" נשמעות מעל כל במה. אבל ככל שמדרימים על כביש 31 לכיוון ערד, מתברר שהמכונה הממשלתית פועלת לעיתים על הילוך סרק. יצאנו למסע אל תוך ה'דיפ סטייט' הישראלי כדי להבין: האם השרים הם באמת בעלי הבית, או שהם רק נוסעים ברכב שמישהו אחר נוהג בו?

ב־2026, השאלה "מי בעל הבית" היא כבר לא סיסמת בחירות, אלא שאלת קיום. בפרויקט מיוחד יצאנו לראיין את שלושת האנשים שמרכיבים את הפאזל: יאיר מעיין – ראש עיריית ערד, מאיר דויטש – מנכ"ל תנועת רגבים, ואיתמר בן גביר – השר לביטחון לאומי.

"השרים עוצרים את עצמם"

יאיר מעיין לא נראה כמו אדם שמחכה לאישורים. כמי שניהל בעבר את הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, ומכהן כיום בראשות עיריית ערד, הוא מכיר את הנגב דרך הרגליים. לערד, הוא אומר, המהפכה כבר הגיעה, אבל לא בזכות נאומים חוצבי להבות בכנסת. היא הגיעה בזכות ניהול קר וחסר פשרות. "בערד יש לנו היום ירידה של 80 אחוז בפשיעה. הפכנו לעיר הכי בטוחה בנגב, כי המשטרה יצאה לעומק של האכיפה, באגרסיביות ובכלים דיגיטליים. אבל כשיוצאים מהעיר? חושך. יריות מדי לילה לעבר כרמית, ירי מתל שבע לעומר. זה נמשך חמש שנים ללא הפסקה, והנפגע העיקרי הוא בסיס נבטים. זו פציעה פתוחה בלב המשילות הישראלית".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת שרינה זרביב מהפכת הריבונות ביהודה ושומרון

עוד מאת שרינה זרביב באנו לעזור: ימים של שקט וערבות הדדית עם תושבי הצפון

לטענתו הנתק בין הדרג הממשלתי לשטח נובע לעיתים מחוסר רצון של שרים להתעמת עם המנגנון שלהם. הוא מתאר מציאות שבה שרים "מגלגלים עיניים" וטוענים שאין להם סמכות, בעוד הכלים נמצאים ממש מתחת לידם.

הציבור בבית שואל: הצבענו ימין, למה אנחנו לא מרגישים ימין?

"התשובה הכי כנה היא שהשרים אשמים. שר קיבל מנדט לנהל את המשרד שלו ולקבוע את סדר העדיפות, והוא מוציא את המדיניות הזאת לפועל בעזרת מנכ"ל שהוא ממנה. מי שמעלה עניינים ליועץ משפטי ואומר 'מסבכים אותי' – מסבך את עצמו. אני הייתי במצב הזה ומציע שהשר ינהל את היועץ המשפטי שלו ויפעל על פי החוק. אפשר להגיע לניהול אפקטיבי. שרים עוצרים את עצמם, הם לא יודעים לנהל מולו הידברות ולעשות את זה בצורה חוקית. אנחנו הגענו ליועץ המשפטי של הממשלה כמה פעמים, ו־99 אחוז מהדברים שרצינו לעשות, עשינו".

אז איפה הטעות לדעתך?

"הם פשוט באים בגישה לא נכונה. במקום להצהיר הצהרות ולצעוק צעקות, פשוט תעשו את הדברים שאתם רוצים לעשות". עם זאת, מעיין כן מוצא לנכון להוסיף ביקורת חריפה על היועצת המשפטית לממשלה עצמה. "היא נכשלה בפעם החמישית בשנה האחרונה במבחן בג״ץ. פעם אחר פעם בית המשפט קבע שהיא התנהלה בניגוד לחוק. לאחר הכישלון האחרון במינוי נציב שירות המדינה, עליה להסיק מסקנות ולהתפטר".

כשאנחנו מדברים על היום שאחרי, מעיין אופטימי אבל פרגמטי. הוא רואה את כביש 6 המוארך, את בית החולים השני בבאר שבע ואת הרכבת לאילת כשינויים שיביאו מיליון תושבים לנגב. "זה השינוי הדרמטי האמיתי שצפוי לנו", הוא מסכם, "אבל הוא דורש שרים שיודעים לנהל את המנגנון ולא נותנים לפקידים לשלוט בהם".

"דיקטטורה משפטית בחסות החוק"

אם אצל מעיין הבעיה היא ניהולית, אצל מאיר דויטש, מנכ"ל תנועת רגבים, הכשל הוא אידאולוגי ומבני. כשאני שואלת אותו איפה נמצא ה"פקק" העיקרי של המשילות ב־2026, התשובה מורכבת. "בכל תחום יש פקק אחר", הוא מסביר. "למשל, בנושא האלימות בחברה הערבית והמאבק בנשק – התובע הכללי הוא זה שלא מאפשר את האכיפה הנדרשת. בהסדרת ההתיישבות הבדואית – היועץ המשפטי של משרד הפנים חוסם הקמת אתרי מגורים זמניים ורישום נ.צ. בתעודות זהות".

אבל מעבר לפקקים הספציפיים, דויטש מעלה שאלה עמוקה יותר. "כל עוד בג"ץ אוחז בכוח בלתי מוגבל, הרי שהוא השלטון. מאז ההתנתקות אנחנו מבינים שמדינת ישראל אינה דמוקרטיה. כל עוד אין להצבעה בקלפי משמעות כי בג"ץ מבטל את רצון העם – זו לא דמוקרטיה". לדבריו, הממשלה שאפה לתקן מצב זה באמצעות הרפורמה המשפטית, אך המהלך נבלם. "נאלצנו לחיות בדיקטטורה המשפטית הקיימת מאשר לאפשר למתנגדי הדמוקרטיה להחריב את המדינה כולה", הוא מחדד.

רבים טוענים שהמערכת פשוט בירוקרטית וחלודה. אתה באמת מאמין שיש כאן 'דיפ סטייט' עם אג'נדה פוליטית?

"לולא הקדנציה של ממשלת לפיד, הייתי חושב שמדובר בבירוקרטיה מסורבלת. אך התקופה ההיא הוכיחה שכשפקידים מעוניינים לשתף פעולה, הכול קורה במהירות שיא. פתאום מהלכים משפטיים סבוכים כמו מתווה הגז עם לבנון או תכנון במגזר הערבי רצו קדימה. כשזה מגיע למדיניות ימין, פתאום הבלמים נלחצים".

אז מה הפתרון? לתת לנבחרי הציבור כוח בלתי מוגבל למינויים פוליטיים? זה לא יגרום לכאוס ולחוסר מקצועיות?

"הכאוס וחוסר המקצועיות קיימים כבר עכשיו. הפתרון הוא לא לתת כוח בלתי מוגבל למינויים פוליטיים לכל אורך השדרה, אלא לתת את האפשרות לפטר פקיד שלא מבצע את מדיניות הדרג הנבחר או שאינו יעיל. לא מעניינות אותי דעותיו האישיות של פקיד כל עוד הוא מיישם את מדיניות הדרג הנבחר שמייצגת את רצון העם. אל לנו לאמץ את שיטת הצד השני שפוסלת אנשים רק בשל עמדתם הפוליטית".

מבחינת דויטש, הממשלה הנוכחית קידמה תהליכים היסטוריים: ביהודה ושומרון המדינה מתנהלת לראשונה כבעלת הבית עם סלילת כבישים מסיבית וירידה של 50 אחוז בבנייה הלא חוקית של הרשות הפלשתינית. בנגב הוא מצביע על ירידה של 40 אחוז בבנייה הלא חוקית ופינוי עשרות צבירי פזורה. "הנתונים מוכיחים שהמצב השתפר באופן היסטורי בהרבה חזיתות, וללא הדיקטטורה המשפטית המצב היה טוב בהרבה", הוא אומר.

איפה עובר הקו האדום שבו הכוח הופך למסוכן?

"כשיש גורם עם סמכות בלי שום אחריות. כשאדם שלא נבחר יכול לבטל חוקי יסוד, או כשיש אכיפה בררנית, שמאפשרת לחלק מהאנשים לחסום כבישים ולחלק לא, או שמקבלת סירוב לשרת בחלק מהמקרים ובחלק אחר לא. מדינת ישראל היא קודש קודשים ואסור לסכן אותה בשום מקרה, לא משנה מה עמדתך הפוליטית".

"אני לא חותמת גומי של אף אחד"

התחנה האחרונה שלנו היא המשרד לביטחון לאומי. כאן, השר איתמר בן גביר מנהל את מה שהוא מכנה "הקרב על הבית". מבחינתו, כל יום הוא מאבק נגד ניסיונות של הייעוץ המשפטי להפוך אותו לניצב בתוך המשרד שלו. בן גביר לא מדבר על הידברות שקטה, הוא מדבר על שבירת קונספציות בכוח הזרוע השלטונית.

"את מבינה שאת מדברת עם שר חריג?", שואל בן גביר עם חיוך. "למה היועצת המשפטית רוצה לפטר אותי? כי אני היחיד שהצליח לשנות ב־180 מעלות את מה שהיא לא רצתה שאני אשנה: בבתי הסוהר, בנשקים, בכיתות הכוננות ובמדיניות בהר הבית. כשהיא אומרת שהשר שינה את המדיניות, היא צודקת לגמרי! אני לא חותמת גומי של אף אחד. ניסיתי לנהל איתה שיח חודשים, אבל היא תמיד הלכה מאחורי הגב שלי ונתנה הנחיות הפוכות. למדתי שהדרך היחידה למשול היא דרך המינויים. ברגע שיש לך מפקד או ניצב שמקיים את המדיניות שלך, לא יעזרו לה שום שיחות טלפון".

יש טענה שאתה מייצר כאוס במערכת האכיפה בשביל כותרות. אולי המשילות נפגעת דווקא בגלל ההתנגחות הבלתי פוסקת הזאת?

בן גביר דוחה את הטענה על הסף וחושף את מה שהוא מכנה "פרוטקשן משפטי" בתוך הקבינט. "הרפורמה בנשק האישי היא דוגמה מצוינת. היא כל כך הסתייגה מזה, עד שהיא פתחה בחקירה נגד הלשכה שלי. בסוף כולם יצאו זכאים, אבל עצם הרעיון שאם היא לא רוצה משהו היא עוברת למסלול של חקירות, זו שערורייה. קיבלתי מהם מסרים ברורים בסגנון: 'אם לא תמנה את פלונית לתפקיד, נדאג לפטר אותך'. אמרתי להם: חברים, אני לא עובד ככה. יש שרים שמתקפלים מול האיומים האלה, אבל אני לא סופר אותה. וזה הסיפור של כל הבג"צים נגדי".

נושא נוסף שמבעיר את הגזרה הוא השימוש ברוגלות למלחמה בפשיעה. בן גביר טוען שההתעקשות של הייעוץ המשפטי להשתמש בהן גם לחקירת נבחרי ציבור היא זו שתוקעת את המלחמה בפשיעה במגזר הערבי. "מכת המדינה היא הפרוטקשן, לא שוחד של אנשי ציבור. הייתי יכול להוריד את הפשיעה בעשרות אחוזים, אבל הידיים של המשטרה קשורות כי היועצת המשפטית מתעקשת לתקוע מקלות בגלגלים. היא הורסת רפורמות ועשרות דברי חקיקה על בסיס יומי".

למרות התסכול, בן גביר מסרב להצטייר כמי שמרים ידיים. "הגישה שלי היא לא תירוץ למה לא עשיתי בגללה. למרות גלי בהרב־מיארה – עשיתי. הקמתי מחלקה לפשיעה בנגב, נכנסנו לתל שבע למרות האיומים שלה, שיניתי את המדיניות בהר הבית, מקום שיהודים הופלו בו שנים, והכול היסטוריה".

בשורה התחתונה, הבוחר שלך מרגיש בטוח יותר ברחוב, או שהוא פשוט קיבל שר שרב עם היועצת?

"אני לא בעד כוח בלתי מוגבל, וצריך לשמור על כללים, אבל אני לא מוכן שנבחר ציבור יהיה עציץ. יש שרים שהיא הפכה לעציצים, אבל אני ממליץ להם ללמוד ממני: על אפה ועל חמתה אפשר לשנות, פשוט צריך להפסיק לגלגל אחריות ולהתחיל למשול".

כשמתבוננים בתמונה המלאה, קשה להתעלם מהמתח הבלתי פוסק שבו מצויה ישראל של 2026. זהו לא רק מאבק על סמכויות, אלא התנגשות חזיתית בין שלושה עולמות: השטח שזועק לפתרונות דחופים, המערכת המשפטית שנאחזת במבני כוח מסורתיים, והדרג הנבחר שמנסה, לפעמים בנחישות ולפעמים בייאוש, להוכיח שהוא אכן הריבון. הפער הזה הוא המקום שבו המשילות הישראלית עומדת למבחן מדי בוקר מחדש.

האם המשילות היא שאלה של כוח או של מיומנות? נראה שגם וגם. ב־2026, הימין למד שהצבעה בקלפי היא רק תחילת המרוץ. כדי שהרכב באמת ייסע בכיוון שנבחר, השרים צריכים לא רק להחזיק בהגה, אלא גם לדעת לפרק ולהרכיב מחדש את המנוע, תוך כדי נסיעה, ומול רוח נגדית חזקה במיוחד.