הכותרות היו דרמטיות, נרגשות משהו: "צעד היסטורי", "שינוי דרמטי בצה"ל", "נגמרו התירוצים", "מי שנכנס חרדי – יוצא חרדי". לצידן היו גם כותרות מאיימות בנוסח: "בלי נשים, עם מפקדים דתיים", "בלי שבועה ובלי נשים", "אין כניסה לנשים, בפקודה" וכן על זה הדרך. הצד השווה שבכולן היה הוודאות שפקודות המטכ"ל החדשות לשילוב חרדים בצה"ל אכן ייצרו את החממה הסגורה הרמטית שתאפשר לחרדים לעבור את תקופת ההכשרה והשירות הצבאי ללא מגע יד חילונית.
האינטרס של מי שביקש ליצור את האווירה הזאת סביב פקודת הרמטכ"ל אייל זמיר ברור למדי. סביב התגבשותו של חוק הגיוס, יש מי שרוצים ליצור את הרושם כאילו צה"ל ערוך ומוכן לקליטת החייל החרדי, שלא צריך לחשוש כמלוא נימה לתנאיו הרוחניים. אלא שלעומת סימני הקריאה, היו גם מי שהציבו סימני שאלה, הן מהאגף החרדי והן מאגפים אחרים באוכלוסייה.
המשפטנית פרופסור טליה איינהורן עברה על נוסח הפקודה מרובת הסעיפים, ומתוך הרקע העמוק שלה בתחום המשפטי זיהתה בין השורות בקלות פרצות שיאפשרו הפרה של התנאים הנוקשים המעוגנים לכאורה בפקודה. במסמך שפרסמה בשיתוף ארגון 'תורת לחימה', מצביעה פרופ' איינהורן תחילה על הסעיף הנפיץ ביותר.
סעיף 3 לפקודה קובע: "פקודה זו משלימה את הוראות פקודת השירות המשותף לעניין שירות בני הציבור החרדי בצה"ל. מפקדים יישמו את הוראות פקודה זו ואת ההוראות שייקבעו מכוחה, תוך שמירה על כבודם ובאופן שיאפשר את קיום אמונתם של כלל המשרתים". נזכיר כי פקודת השירות המשותף, שהפקודה החדשה רק משלימה אותה, או במילים אחרות כפופה לה, נועדה לדאוג לחיילים הדתיים בצה"ל בכל הנוגע להפרדה בין גברים לנשים. אלא שבחסות הפקודה המחוררת הזאת, הצטברו לאורך השנים הררי עדויות של בני ישיבות וחיילים דתיים שהגיעו למצבי קיצון כמו שהות משותפת עם חיילת בנגמ"ש או בטנק, או שהות אינטנסיבית וקרובה עם חיילות בשטח, בשמירה, באזורי המקלחות והשירותים וכדומה.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת חגית רוזנבאום
המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה
עוד מאת חגית רוזנבאום
המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים
עוד בצבא וביטחון
ההצלחה מסחררת: החות'ים נערכים לפלישה לישראל
עוד בצבא וביטחון
שר הביטחון: "אם חיזבאללה יצטרף לאיראן בהתקפה על ישראל הוא יוכה מכה קשה"
עוד מאת חגית רוזנבאום
ותלך לדרוש את ה' – לזכרה של הרבנית רבקה שפירא
עוד מאת חגית רוזנבאום
מתמחים ממוסדות תומכי חמאס יטפלו בישראלים באיכילוב
"שירותם של בני אוכלוסיות אחרות בצה"ל לא ייפגע מפאת שירותם של בני הציבור החרדי בצה"ל, אלא לפי פקודה זו", ממשיך נוסח הפקודה. יש מי שדאג שהאג'נדה השוויונית־פרוגרסיבית הכלל־צה"לית לא תיעדר גם מלשון הפקודה ההרמטית שנתפרה לחיילים החרדים: מעמדן של האוכלוסיות האחרות בצה"ל, קרי – נשים, יגבר בכל מקרה של התנגשות עם ערכי החייל החרדי.
וכך מנתחת זאת פרופ' איינהורן: "נוסח הסעיף עמום, לא ברור ועלול להיות מקור למריבות בהמשך", והיא מציעה את השינוי: "עדיף לנסח בבהירות כדי להרבות שלום ולמנוע מחלוקות בעתיד. להבנתי, הנוסח צריך להיות: לגבי הנושאים המפורטים בפקודה זאת, הוראות הפקודה יגברו על הוראות פקודת השירות המשותף, כדי להבטיח את שמירת כבודם וקיום אמונתם של החיילים בני הציבור החרדי".
בסעיף הבא בחוק מתואר תהליך הקבלה והשיבוץ למסלולים הייעודיים לחרדים: "מלש"ב או חייל רשאי לבקש לשרת באחד ממסלולי השירות הייעודיים". גם כאן מזהה איינהורן פרצה אפשרית שמעניקה סמכות לצה"ל להציב בסופו של דבר צעיר חרדי במסלול לא מותאם. "הביטוי 'רשאי לבקש לשרת' משאיר לצבא את הסמכות לשלוח אותו למסלול שירות לא ייעודי. להבנתי, צריך להיות: מלש"ב או חייל זכאי לשרת באחד ממסלולי השירות הייעודיים אם הוא עומד בתנאים", היא מתקנת.
בהמשך מתוארים המסלולים השונים, בראשם מסלול 'חרב' שהוא השמור ביותר מבחינה מגדרית. אלא שלגבי המפקדים במסלול, מאפשרת הפקודה פרצה נוספת: ככלל יהיו המפקדים במסלול כאלה המנהלים אורח חיים חרדי או דתי, "למעט במקרים חריגים שיאושרו על ידי מפקד בדרגת תת־אלוף לאחר התייעצות עם יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים". ראשית, יש לדייק כי מפקד המנהל אורח חיים "דתי" יכול להיות רחוק מרחק שנות אור במובנים רבים מאורחות חייו והבנת עולמו של החייל החרדי, וזאת במסלול השמור ביותר.
ואחרי זה, עדיין מאפשרת הפקודה לקצין בדרגת תת־אלוף למנות למסלול זה מפקד חילוני, לאחר התייעצות עם יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים. המושג התייעצות, מדייקת פרופ' איינהורן, הוא ריק מתוכן ככל שהדברים נוגעים לסמכות וקבלת החלטות. הפקודה למעשה מעניקה לקצין גבוה סמכות בלתי מוגבלת של מינוי מפקדים חילוניים במסלול הייעודי. איינהורן מציעה כי הנוסח יהא כי במקרה של מינוי מפקד שאינו דתי, הדבר ידרוש אישור של יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים, כלומר הדבר יהא נתון בסמכותו.
תקרת זכוכית לחרדים
סעיף נוסף עוסק במסלולי ההכשרות לפיקוד וקצונה והכשרות מקצועיות מתקדמות. במילים אחרות, מפרשת זאת פרופ' איינהורן, מדובר בתקרת זכוכית מובנית למשרתים החרדים, שלא יוכלו להתקדם מעבר לרף מסוים במסלול הייעודי השמור. "הכשרות פיקוד וקצונה מתייחסות להבנתי לקורס מ"כים וקורס קצינים לדרגת סג"מ. אין התייחסות לקורסים מתקדמים יותר להכשרת מ"פ, מג"ד ומח"ט. גם אין התייחסות לחובת ההשמה של מי שסיים את הכשרת פיקוד וקצונה במסלולי השירות הייעודי", היא מצביעה על בעייתיות נוספת שתונח לפתחם של מסיימי הכשרות הפיקוד והקצונה החרדים, שהפקודה אינה מחייבת להציב אותם כמפקדים במסלול חרדי.
בהמשך מתייחסת פרופ' איינהורן לבעייתיות בכך שיועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים אינו מוגדר בפקודה כאדם חרדי, ולכך שמי שמוסמך לקבוע האם המלש"ב אכן עומד בתנאי הקבלה ומקיים אורח חיים חרדי הוא מפקד מיטב או מוסמך מטעמו – אנשים שאין להם שום כלי מדידה מקצועי לקביעה זו.
הרב אביעד גדות, יושב ראש ארגון תורת לחימה, רואה בפקודה זו כישלון עמוק והפך המטרה שהייתה אמורה להשיג. לדבריו, הדבר היחיד שיכול למשוך חרדים לצה"ל הוא יצירת אמון, וכרגע האמון בין הצדדים פגוע מאוד. "האמון של החרדים בצה"ל במצב ירוד מאוד. כל ההבטחות שהיו מול הרבנים וההנהגה החרדית בעבר הופרו. הפקודה לא משקמת את האמון, משום שהיא למעשה פקודת השירות המשותף. מתברר מתוכה שצמרת צה"ל לא מוכנה לוותר על התרבות הפרוגרסיבית לטובת התרבות היהודית. הם לא רוצים לוותר על הפמיניזם הרדיקלי, וכשיש התנגשות – הערך הזה גובר, כך אומרת הפקודה. לכן הפקודה לא תורמת לגיוס חרדים, אולי עושה ההפך".
בעיני הרב גדות מדובר ב"בזבוז והחמצה היסטורית". הוא מקווה שיושב ראש ועדת החוץ והביטחון, המנהל את הדיונים בנוסח חוק הגיוס, יבצע את התיקונים הדרושים בפקודה ובחוק, שכן לדבריו חבר הכנסת ביסמוט דווקא מבין את מקומה של התורה בעם ישראל וגם את המניפולציות שמנסים גורמים שונים לבצע על גבי חוק הגיוס. "קודם כול שידרוש שפקודת מטכ"ל לחרדים לא תהיה כפופה לפקודת השירות המשותף. כי זה כמו להגיד שהפקודה לגבי כשרות תהיה כפופה לפקודת מזון טרף, וכן הלאה. האג'נדה המגדרית היא החטא הקדמון. הרמטכ"ל מכניס לצה"ל אג'נדות של עמותות שמאל קיצוניות, עד היום צה"ל לא השתחרר מהאג'נדה שמובילה היוהל"ם".
הפקודה המחוררת היא תוצאת קמפיין שניהלו ארגונים שונים גם בתוך דיוני ועדת החוץ והביטחון, בו דרשו בין השאר כי נשים יוכלו להיכנס לכל מקום בצה"ל. "פמיניסטיות רדיקליות אמרו את זה בוועדת החוץ והביטחון", מספר גדות, "ואייל זמיר מגיע מאותם מחוזות וממשיך כעת את מה שעשה כסגן רמטכ"ל". בפקודה נטען כי הדבר לא ישפיע על החייל החרדי, אולם גדות ממחיש כיצד השפעת הסעיף הפמיניסטי תפגוש בסופו של יום גם את החייל מהמסלול השמור: "לפי הפקודה הזאת, יכול להיות קצין חרדי שעבר מסלול בחשמונאים, עשה קורס קצינים במסלול ייעודי, אבל ברגע שהוא סיים ניתן לשבץ אותו כמפקד בגדוד מעורב. במסגרות החרדיות לא תהיה פרהסיה פרוגרסיבית, אבל בסוף בצבא הגדול החייל החרדי יפגוש את זה בכל מיני הקשרים".
בכלל, להבנתו של גדות אין רצון אמיתי לגייס חרדים. הדיון הציבורי בעיניו הוא קרדום לחפור בו למטרות פוליטיות כדי לנגח את הממשלה, וגם כדי להסיט את הדיון הציבורי מהאחראים האמיתיים לטבח בשמחת תורה. "מאוד נוח להסיט את הדיון הציבורי מהאחריות הפרוגרסיבית לטבח אל החרדים, להציב אותם כאשמים ולהסיט את הדיון מהבעיה האמיתית של מערכת הביטחון – התפיסה שלה. פתרון אמיתי יהיה מוח האדם ולא כוח האדם בצה"ל".
"אנחנו רואים את האכיפה התרבותית בצה"ל עוצרת את גיוס החרדים, שהיה מצליח אם היה תיקון של האמון, אם היה צביון יהודי אמיתי לצבא. דבר כזה היה מניע תהליכים חשובים גם לניצחון עצמו, ולא רק לגיוס חרדים". הוא מזכיר כי שומרי המצוות שכבר משרתים בצה"ל אינם יכולים לשרת כהלכה, כשהם נקלעים שלא בטובתם לישיבה עם חיילת בנמ"ר ועוד. "צריך תיקון עומק, והממשלה ושר הביטחון לצערי לא עוסקים בזה בצורה רצינית. צריך לעסוק במהות ויש הרבה עבודה. מי שצה"ל יקר לו, שיטפל בשורש של צמרת מערכת הביטחון, זה המפתח לתיקון עמוק ואמיתי".
"חרדי לא יודע מה זה פקודה"
ומה התגובות במגזר החרדי לפקודה? על פניו ניתן לזהות שם יותר פקפוק וחשד מאשר התלהבות והתגייסות. הרב יונתן רייס, ראש רשת ישיבות ההסדר החרדיות 'חדוותא', הולך צעד קדימה וטוען כי הפקודה אינה גורם רלוונטי כלל בעיני ההנהגה החרדית וגם בעיני הצעיר החרדי. לדבריו, מדובר בעיבוד מילולי למדיניות שנהגה עד היום ממילא בצה"ל, "לא ראיתי שם שום חידוש. בסופו של דבר, גם אם יש מדיניות בפקודה, אם חסרה חמגשית בכשרות מהודרת לחייל – ימצאו דרך לעקוף את הפקודה. לצבא יש רצון טוב, הוא לא עושה דווקא, אבל בסוף אם משהו לא מסתדר בשטח – אז זה לא מסתדר. הם לא יבטלו עכשיו מבצע צבאי כי לחייל מסוים אין אוכל בכשרות מהודרת. אני אצטרך לצאת ולהילחם ולדאוג לחיילים שלי ששלחתי לשם".
הרב רייס מסביר כי מבחינת ההנהגה החרדית שום פקודה, נוצצת ככל שתהיה, אינה רלוונטית, שכן זו הנהגה אידאולוגית שעניינה לומדי התורה, ואין לה עסק עם גיוס בחורי הישיבה או עידודם לכך. "לי יש 400 תלמידים בישיבות שלי ששלחתי לצבא, מעולם לא היה צריך לכך פקודות מטכ"ל. יש תהליכים שקורים, אבל כדי שזה יקרה, מדינת ישראל צריכה לייצר פרויקטים, יוזמות, להשקיע בזה כסף. רק היוזמות שקמו עד כה בתחום הזה זכו להצלחה. לא פקודות ולא הצבא הצליחו להביא את החרדים, חרדי לא יודע מה זה פקודה. אין פה בשורה".
הרב רייס סבור כי התועלת היחידה בפקודה תהיה הזזת הסטטוס־קוו ימינה, כלומר לטובת החיילים בני הציונות הדתית המשרתים כיום, שיוכלו לדרוש בחסות הפקודה שוויון זכויות דתיות גם לעצמם. כלפי החרדים, הוא סבור מניסיונו כי הצבא ינסה ליצור מציאות של "פלסטרים" ככל שיוכל, אבל בסופו של דבר צה"ל הוא חילוני ומפקדיו הם חילונים. לכן הפתרון בעיניו הוא מודל הישיבות שהקים, שבו הוא מכין את הבחור החרדי לחיי הצבא באופן מהותי ועמוק, כך שהוא יישאר חרדי מעצמו על אף ההתמודדויות.
ובשורש הדברים הוא סבור כי את נושא גיוס החרדים לא ניתן לפתור בפקודה או בחוק, שכן קודם כול מדובר בדיון מהותי לאן פניה של מדינת ישראל, ועד שזה לא ייפתר, גם הסוגיות הנגזרות ממנו לא ייפתרו. "יש פה דיון ערכי וזורקים אותו אל הקצינים במקום אל ההנהגה של מדינת ישראל. זה עניין של זהות ומהות, לא עניין של פקודה".
לתגובות:
