חברים, אני מבין את האטרקטיביות של ה־AI, אבל כמו מתקני גרעין גם הכלי הזה כשהוא בידיים הלא נכונות עלול להיות הרסני. מה שהיה זה שמר דוקן, הלוא הוא יצחק השכן, גילה בדרך עקלקלה כזו או אחרת שיש בידי ה־AI לקחת תמלול של כל היסטוריית הווטסאפ של קבוצות שונות ולהפוך אותו לפודקאסט קומי קצר שסוקר את הווי הקבוצה והאנשים החברים בה. מכירים את הדבר הזה? על פניו אחד הדברים המגניבים. אבל כשם שזה מגניב כך זה מסוכן, נפיץ וגבולי מבחינה מוסרית.
לא שמר דוקן עצר לשאול את עצמו את השאלות הקשות האלה. הו לא, הוא קפץ על ההזדמנות ויצר בשניות בודדות פודקאסט שמספר את סיפורה של קבוצת הווטסאפ הרחובית שלנו, ועל הדרך משחיר את דמותי באופן שאין ממנו חזרה.
וכך נפתח ההסכת הארור, אני מתמלל לכם מילה במילה: "היום התגלגל לידינו ממצא ארכאולוגי, יומן חי, שמראה איך קהילה פשוט נבנית, הודעה אחרי הודעה. כי מה שמרתק פה זה לא רק מה שהם כותבים, זה הקודים החברתיים. לכל קבוצה כזאת יש חוקים משלה. יש תפקידים. היררכיה. ואפשר לזהות את הדמויות, את הטיפוסים שתמיד תמצא בכל קהילה". עד כאן הכול טוב ויפה. לרגע אפילו חשדתי שמדובר ביוזמה תמימה ומבדחת שרקח לנו מר דוקן לכבוד פורים. אבל מהר מאוד הבנתי לאן הרוח נושבת ואיזו יד מנענעת את העריסה.
"נראה שבקבוצה הזאת יש ציר מרכזי אחד. הציר שבין לבקש ובין לתת. זו כלכלה שלמה. ובקצה אחד של הציר, בצד של הביקוש, יש דמות שאי אפשר, פשוט אי אפשר להתעלם ממנה". אתם מבינים לאן זה הולך, נכון? "אנחנו מדברים על יאיר יעקבי, כמובן. הוא טוען שהוא הדבק החברתי של הרחוב, אבל הדבק הזה כאילו מוחזק כולו בעזרת ציוד שהוא לווה מהשכנים".
אולי יעניין אתכם
אז קודם כול, מעולם לא טענתי שאני הדבק החברתי של הרחוב. אני כן שאלתי באיזו הזדמנות האם כולם מרגישים כמוני שאני מחזיק את הרחוב הזה מבחינה סוציולוגית והייתה לכך הסכמה רחבה. כך שזה תואר שממש הושלך עליי, אם חושבים על זה. אבל עזבו את המגלומניה שה־AI של יצחק ניסה להדביק לי, זה מילא. אבל השיימינג על כך שאני מבקש דברים בצורה מופרזת? זה כבר היה מגעיל ממש.
"זה לא ייאמן, הרשימה לא נגמרת. זה מתחיל מדברים קיומיים, כן? 'יש למישהו ורמוקס?' וואו. 'חלב מיותר למישהו?' ואז זה ממשיך לשאלות טכניות כמו 'איפה קונים צמיגים' או 'מה הרוחב של הדלתות שלנו?' וזה מגיע לשיא, כשהוא מבקש 'יש למישהו מיקרופון?'".
ככה נראה רצח אופי. קודם כול לגבי הוורמוקס, אני לא זוכר את האירוע הזה, ייתכן שבזמנו התיישבתי על הטלפון שלי ולא שמתי לב שהוא כותב את המילה ורמוקס. אלו דברים שקורים. לקחת את האירוע הנקודתי הזה ולהפוך אותי לעלוקה הרחובית זו הגזמה פרועה. את רוחב הדלתות באמת הייתי צריך לדעת כי הילד רצה שאני אקנה לו מתח. אבל זה נקרא לבקש משהו??? לאן הגענו? גם מידע אי אפשר לבקש ברחוב הזה?
אבל ה־AI לא סיים עם ההשתלחות המופרעת שלו. "זו לא סתם חסכנות, זו טקטיקה חברתית. אולי לא מודעת אפילו. כשהוא מודה שהוא לא יודע להשתמש באימוג'ים, או כשהוא מודיע לכולם 'אני מחליף רדיאטור לרכב' וכולם צוחקים עליו". וואלה יופי. עכשיו אני גם הבדיחה של הרחוב. תנו לי לספר לכם שלא חסרים ברחוב הזה אנשים שאפשר לצחוק עליהם. אני פשוט לא נוקב בשמם כי אני לא יצחק השכן שחי מלהשפיל אותי באמצעות בינה מלאכותית. ולהגיד שלבקש דברים זו טקטיקה חברתית לא מודעת? אני? לא מודע?
"הוא בעצם הופך את עצמו לפגיע. הוא יורד מהסטטוס של הסטנדאפיסט לשכן שלא מסתדר. והפגיעות הזאת הופכת אותו לאנושי ונגיש. וזה מה שמאפשר לו לבקש כל כך הרבה. זה גאוני". חברים, יש בקבוצת הווטסאפ הזאת 18 אנשים, ואיכשהו חצי מהפודקאסט הזה מדבר עליי ועל כמה שאני נהנה לעשות מעצמי מטומטם כדי שאוכל לבקש דברים מהשכנים בלי לצאת נצלן. שקרים שקרים שקרים.
"והוא כל הזמן משתמש במילה שכוייח. זה כמו חותמת". טוב, זה ספציפית מדויק.
עכשיו בטח תגידו, יעקביני, מה אתה רוצה ממר דוקן המסכן? הוא בסך הכול זרק את היסטוריית הווטסאפ לכלי של AI. הוא לא אשם במה שיצא. למה אתה לוקח את זה כל כך אישי?
תמימים שכמותכם. הנה תמללתי לכם את מה שה־AI "במקרה" החליט לספר על מר דוקן השכן. תשפטו אתם מי אשם במה: "אבל שכונה צריכה גם סדר, ניהול, מישהו שיתפעל את כל העסק. וכאן נכנס לתמונה צחי דוקן. הוא איש הלוגיסטיקה, התשתיות. הוא זה שבודק את המצלמות, מעדכן על ניסויי צופרים. תמיד יש לו פתרון טכני. תמיד אפשר לקחת מהם משהו. הוא אפילו זה שמספק לקבוצה את חבילות האימוג'ים המותקנות. הוא מנהיג טבעי כזה".
יצחק דוקן המנהיג! יצחק דוקן איש הביטחון! יצחק דוקן הקיסר ירום הודו! אני לא חושב שאשתו של מר דוקן משתפכת עליו כמו שמשתפך עליו ה־AI. הוא אפילו "מספק את חבילות האימוג'ים", שמעתם? אותם אימוג'ים שכזכור אני לא יודע להשתמש בהם כי אני יותר מדי עסוק בלא להצליח להחליף רדיאטור. עלק AI. רצח אופי בשירות הטכנולוגיה רבותיי. אל תהיו נאיבים.
אבל ה־AI לא סיים להלל ולשבח את מורנו ורבנו יצחק דוקן שליט"א. הו לא. הוא לא יירגע עד שהוא לא ישתלט גם על חלקת האלוקים הקטנה שלי. "למרות הרצינות הזאת, יש לצחי גם חוש הומור יבש מעולה". עכשיו הוא גם מצחיק, הבנתם? הוא מצחיק ואני מחפש ורמוקס באטרף. זה הפרופילים שלנו אליבא דה־AI. גועל נפש. ככה לעשות ליהודי, ועוד בתקופה כזאת כשאנחנו פחות משנה אחרי סליחות?
מיותר לציין שכל השכנים עפו על הפודקאסט, צחקו והחליפו רשמים וחוויות. אף אחד מהם לא טרח לבדוק מי משלם את המחיר הנפשי על ההנאה המשותפת שלהם. על הגב של מי הם כולם מתגבשים. ואחרי זה עוד יגידו שאני לא דבק חברתי. שכוייח.
לתגובות: