חברים, עבר עליי שבוע מטלטל. מה שהיה זה שבשבוע שעבר גיליתי שאני נוסע כבר כמה ימים בלי רישיון רכב. פדיחה גדולה, בטח בהתחשב בעובדה שאני נצר לשושלת יקית מפוארת של יהודים קפדנים שהיו נוהגים לשלוח מכתב למשרד הרישוי כדי לשאול מה קורה עם הדרישה לחידוש הרישיון והאם אפשר להקדים ולשלם את האגרה. אבל התמעטות הדורות ולחץ החיים עושים את שלהם, חוץ מזה שאני גם חצי הונגרי.
אני סוטה מהנושא. בקיצור הלכתי מיד בהזדמנות הראשונה כדי להעביר את הרכב טסט. לא שחשבתי שהוא יעבור, אבל לפחות נקבל הארכה של שבוע לטפל במה שצריך כדי שחלילה לא ניתפס עם רכב בלי רישיון.
להעביר את הרכב טסט, כידוע, זה אירוע מלחיץ. הבודקים במכון יש להם מנהג כזה לדבר או במלמול חסר פשר או בצעקות חסרות סבלנות. אלה האופציות, אין להם אמצע. הצרה היא שאת המלמול אני לא מבין והצעקות מלחיצות אותי כך שמה שזה לא יהיה שהם דורשים ממני לעשות, אני לא במצב נפשי לבצע. אז כשהם אומרים "ניוטרל עזוב ת'הגה" אני שם פארקינג ומסובב ימינה, כשהם מבקשים "ברקס בכל הכוח" אני מפעיל וישרים ומדליק אורות ערפל וכשהם פוקדים "שחק עם ההגה" אני שם פנגו ויוצא מהרכב. ותמיד יש כמה רכבים שעושים טסט במקביל כך שבפעמים הנדירות שאני כן מבין מה מבקשים ממני ומבצע בהתאם, מתברר שההוראה בכלל הופנתה לרכב הסמוך אליי. סיוט שכזה.
והחבר'ה שם לא נותנים לך במהלך הטסט שום אינדיקציה לגבי הסיכוי שלך לעבור. לא שיש לי אשליות, אבל עדיין היה נחמד לקבל עדכון. בדרך כלל כבר בשלב של זיהום האוויר אני מבין שכלתה אליי הרעה. הרכבים שלי הם לא מהחדשים בלשון המעטה. הם שריד עתיק לתקופה שבה מטרתם הראשית של רכבים הייתה ליצור חור באוזון, ואם על הדרך גם הצליחו לשנע את הנוסעים למקום חפצם מה טוב.
אולי יעניין אתכם
גם באורות הגבוהים אני תמיד נופל. איכשהו הפנסים שלנו אף פעם לא מאירים מספיק. כמו הלבנה בשעתה, גם האורות במאזדה שלנו מיעטו את אורם עד לימות המשיח שבהם יהיה אור המאזדה כאור החמה. אבל הטיימליין הזה פחות מסתדר לבודקים במכון, ואז אני נשלח לקרצף את הפנסים כדי שנזכה כולנו באור של ששת ימי בראשית כבר בעולם הזה.
אבל מה אני בא להגיד, סיימתי את הטסט ושלחו אותי למשרד לשמוע את רוע הגזרה.
יושבת שם הגברת ההיא שציפורניה ארוכות ושכולה אין בהן, והיא חותמת מה שחותמת, מקפלת מה שמקפלת ואז היא אומרת לי "סע לשלום".
סליחה?
מה "סע לשלום"?
מעולם לא שמעתי צמד מילים כזה במכון טסטים. אולי "שלום" זה שם של מוסך שאליו היא שולחת אותי בדחיפות לפני שהרכב שובק חיים או משמיד את שאריות האוזון?
"הרכב עבר", היא אומרת לי לאחר שקלטה שמשהו ביכולת העיבוד הטקסטואלי שלי לוקה בחסר.
"הרכב שלי זה המאזדה 2010", ניסיתי להעמיד אותה על טעותה, "את יודעת, פצצת הזמן המתקתקת? מאיץ ההתחממות הגלובלית? מפרנס המוסכים מספר אחת בראש העין רבתי?"
"כן, קופסת השימורים הממונעת", היא אישרה, "עבר כמו גדול. סע לשלום".
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ברור שנפלה כאן תקלה. "הרכבים שלי לא עוברים על הפעם הראשונה", ניסיתי להבהיר לה, "תבדקו שוב".
אבל גברת ציפורניים דפדפה אותי הלאה וניגשה לטפל בלקוח הבא, בחור עם טסלה 2022 שלא עברה את הטסט. "אתה צריך לקרצף את הפנסים", היא אומרת לו. חשבתי שאני משתגע. הוא יקרצף פנסים? אם בחשמליים נפלה שלהבת מה יגידו גרוטאות הקיר? אפילו לשבץ כמו בנאדם לא הצלחתי.
רצתי החוצה לאחד הבודקים.
"לא שיחקתי טוב עם ההגה", התחננתי בפניו, "תן לי עוד צ'אנס, אני בטוח אכשל".
"אתה רוצה להיכשל?" הוא גירד בפדחת בבלבול.
"אני לא יודע איך לחיות בעולם שבו הרכב שלי עובר פעם ראשונה", אמרתי לו בכנות, "אין לי כלים להכיל את השפע. תכשיל אותי וזהו".
"מאוחר מדי, כבר עברת", הוא התנצל, "בדקנו הכול".
"רגע רגע", עלה לי רעיון, "אתם אמורים לבדוק שיש לי משולש ואפוד זוהר, נכון? ולא בדקתם!"
הבודק כנראה חשש שאני אלשין עליו שהוא לא היה יסודי אז הוא נתן לי לגרור אותו לבגאז' של המאזדה. אבל כשלא הולך אז לא הולך, כאילו להכעיס מצאנו בבגאז' שני משולשים ושלושה אפודים זוהרים.
"כל הכבוד לך", הוא החמיא לי, "אי אפשר להיות זהירים מדי".
"חכה רגע, אני שובר וישר", התחננתי בפניו, אבל הוא כבר התרחק בצעדים רחבים ככל האפשר והשאיר אותי להתמודד לבד עם כל הטוב הזה.
יצאתי את מכון הטסטים, השעה הייתה רק תשע בבוקר ואני לא ידעתי את נפשי. מה עושים עכשיו? פשוט נוסעים הביתה וזהו? עם רכב כזה שהכול תקין בו?
עברתי אצל המוסכניק שלי, שמן הסתם חיכה לי כשהוא מחכך ידיו בציפייה. הרי תאריך הטסט של הרכב שלי מסומן אצלו ביומן כיום חלוקת הבונוסים השנתי לעובדי המוסך.
נפלתי על צוואריו עם דמעות בעיניים. "מחילה אח יקר, מה' יצא הדבר".
המוסכניק לא התרגש. "זה שהרכב עבר טסט לא אומר שהוא תקין מכנית, יעקבי", הוא איפס אותי. ובאמת כשהגעתי הביתה הרכב הסריח לגמרי ולמחרת התברר שיש לי חור ברדיאטור.
נרגעתי.
לתגובות:
