במדינת ישראל, מוכת הפקידות ומערכת המשפט, מהפכות לא מצטלמות טוב. מהפכות, לפחות אלה שמשנות באמת מדיניות מקצה לקצה, מתרחשות במסדרונות קרים, ארוכים ומשעממים, בחדרים קטנים עם ריהוט עץ פשוט, מלאי כבלי חשמל ותקשורת המפוזרים ברישול. מהפכות הן תוצאה של אין־סוף שעות חשיבה ובירור, ניסוח טיוטות וניירות מדיניות. שוב ושוב. מהפכות באות אחרי דיונים ארוכים עם יועצים משפטיים חמורי סבר, בסיומם של מסעות ותלאות מול פקידי ממשלה שמנסים לעשות הכול כדי שלא יזיזו להם את הגבינה.
מחוללי המהפכה צריכים להתגבר על גלים עכורים של כתבות שליליות, דה לגיטימציה וניסיונות הפחדה. הם צריכים לדעת לסחור היטב במקח וממכר פוליטי בלי לוותר על ערכים, לדעת על מה להתעקש ועל מה ולא. לכן כל כך קשה לעשות כאן מהפכות. לכן כל כך קשה לגבש כאן מדיניות.
וזה מה שמדהים במהפכת ההתיישבות שאנו רואים ביהודה ושומרון בשלוש השנים האחרונות. השר בצלאל סמוטריץ׳ ואנשיו במנהלת ההתיישבות עושים יום אחר יום את הבלתי ייאמן. מגשימים חלומות של שנים. פורצים את גדרות התודעה ומוכיחים שגם במדינת ישראל מוכת הפקידות ומערכת המשפט אפשר לעשות מהפכות.
חכמינו לימדו אותנו שאין בעל הנס מכיר בניסו. בשונה ממה שנדמה, בעלי הנס בהקשר מהפכת ההתיישבות של השר סמוטריץ׳ הם גם תושבי יהודה ושומרון, אבל ממש לא רק הם. אזרחי מדינת ישראל כולם זוכים לנס של ביצור ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אולי יעניין אתכם
במשך שנים רבות התרגלו תושבי יהודה ושומרון לקבל שירות פחות טוב מאחיהם שנמצאים מעברו השני של הקו הירוק. מאות אלפי אזרחים היו צריכים להמתין לרגע שבו נשיא ארצות הברית, בכירים אחדים באיחוד האירופי, ראש ממשלת ישראל ועוד כמה שחקנים פוליטיים יקומו בבוקר עם המון רצון טוב ויסכימו להואיל בטובם לאשר לקבל כמה פרוסות דקות של אישור יחידות דיור. מיד כשהתפרסמה הידיעה על הבשורה הגדולה נאלצו המתיישבים להתחלק במספר יחידות מצומצם, שלא תאם את ההתפתחות הטבעית של המתיישבים. מובן שלאחר המאבק המתיש הזה היו המתיישבים צריכים להודות מכל הלב על הזכות שניתנה להם לקבל פירורי בנייה.
ועכשיו, נס. ביהודה ושומרון מאושרות יחידות דיור כמו בכל מקום אחר במדינת ישראל, כבר לא צריך לעבור מסעות ייסורים כדי לתכנן ולבנות בית.
כדי להבין את גודל האבסורד שהיה כאן עד שהגיעה מהפכת ההתיישבות, צריך להבין איך סללו כבישים חדשים ביהודה ושומרון. משרד הביטחון טען שהוא לא אמור להוציא את הכסף על כבישים, כי הוא צריך לקנות טנקים וטילים למלחמה הבאה. משרד התחבורה מצידו אמר שיהודה ושומרון אינם חלק ממדינת ישראל הריבונית, ולכן הוא לא יכול לתכנן ולבצע. וכך במשך שנים לא נסללו כבישים חדשים. וכאשר הצליחו לסלול כביש עוקף קצרצר על מנת שתושבי קרני שומרון לא ייאלצו לעמוד בפקקים יום יום, הכביש מומן, באופן מופרך לחלוטין, מכספים קואליציוניים.
המתיישבים לקו בכפליים: הם גם לא קיבלו שירותים בסיסיים, וגם כשקיבלו את כבשת הרש והצליחו לדאוג למשהו קטן, הואשמו בשוד הקופה הציבורית. איך אמר יאיר לפיד? ״איפשהו בין איתמר ליצהר קבור הכסף שיכול היה לשמש לנו לכיתות קטנות יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לצמצום אי השוויון בחברה הישראלית וגם לכיפות ברזל ולטילי חץ 3 ולהתעצמותו של צה"ל״.
עכשיו, נס. הזרע שנשתל בזמן כהונתו של השר סמוטריץ׳ כשר התחבורה הוא כבר עץ גבוה שנותן פירות מתוקים. כבישי יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד מתוכנית החומש של משרד התחבורה. כבישים ותיקים מתרחבים, כבישים חדשים נפרצים.
בעוד הרשות הפלשתינית תפסה בתוכנית סדורה עוד ועוד שטח בתוכנית גרנדיוזית שתוקצבה בעשרות מיליונים, גדרות היישובים לא היו רק גבול הבנייה אלא גם גבול התודעה. ניסיונות להקמת יישובים חדשים נתפסו כפרובוקציה ונגדעו בעודם באיבם. לא עוד.
נס. כ־70 יישובים חדשים עלו על הקרקע. חרפת הגירוש מיישובי צפון השומרון מתוקנת. בחומש האור כבר דולק. בשאנור העבודות בשיאן, וגם גנים וכדים כבר אושרו. נס. היינו כחולמים.
וזו רק ההתחלה. אדמות סקר עמדו שנים כאבן שאין לה הופכין וכעת הופכים אותן לאדמות מדינה. האיסור הגזעני על רכישת קרקע ליהודים בוטל, חוות עולות חדשות לבקרים. כל אלה ועוד הרבה מאוד, נס ועוד נס ועוד נס.
ימי חודש אדר ונס פורים הם הדוגמה האולטימטיבית לכך שניסים קורים לא רק מעל הטבע אלא בתוך הטבע ממש. בעבודה יומיומית, של אנשים אמיתיים, שמקדמים עוד החלטת ממשלה ועוד תקציב ועוד שינוי מדיניות, צעד אחר צעד משנים את פני המרחב. משנים את התפיסה. עושים מהפכה. מהפכות לא מצטלמות טוב, אבל התוצאות שלהן יפות. יפות מאוד.
הכותב הוא מנכ"ל מועצת יש"ע
