החקלאות בישראל היא לא עוד ענף כלכלי. היא חלק מהסיפור הציוני. חלק מהחיבור לאדמה, מבניין הארץ. הרפתן הישראלי שקם לפנות בוקר, שעובד בקיץ ובחורף, בשגרה ובחירום – הוא סמל של עשייה, התמדה ואחריות. מדינת ישראל חייבת הרבה מאוד לחקלאים שלה, ובוודאי גם לרפתנים. דווקא משום כך, אנחנו חייבים לשאול בכנות: האם המבנה הנוכחי של ענף החלב באמת מחזק את החקלאות הישראלית? האם הוא מאפשר לה לצמוח, להתפתח ולהוביל? או שהוא משאיר אותה תלויה במנגנונים מיושנים שמגבילים אותה?
אני מאמין שהתשובה ברורה. ולכן רפורמת החלב היא הזדמנות גדולה והיסטורית בעבור החקלאות והכלכלה הישראלית. במצב כיום, ישנו מנגנון המשמר 'מועדון סגור' של רפתנים, שקובע מי יוכל להיות רפתן במדינת ישראל וכמה חלב בדיוק יותר לו לייצר. כל אחד מהקוראים שיחליט מחר לפתוח רפת ולהתחיל לחלוב פרות – יואשם בעבירה פלילית. גם בר המזל שנולד להורים הנכונים ומחזיק במכסות חלב לא יוכל לייצר יותר מכמות החלב שהוגדרה לו. גם אם הרפת שלו מתקדמת יותר, יעילה יותר, או יכולה להתרחב – אסור לה לייצר מעבר למכסה. חקלאות שמבוססת על מגבלות מלאכותיות כאלה אינה חקלאות חזקה באמת.
חקלאות חזקה היא חקלאות שמבוססת על יוזמה, על חדשנות, על יכולת להתייעל ולגדול. זה גם מה שימשוך צעירים לענף. הגיל הממוצע של רפתנים כיום גבוה מ־60. הרפורמה שיזם שר האוצר סמוטריץ' ושאני מוביל בימים אלו בכנסת משחררת את החקלאות מהמגבלות הללו. היא מאפשרת לרפתות להתפתח בהתאם ליכולתן האמיתית, ולא בהתאם למספר שנקבע מראש. כך נראית חקלאות מודרנית. כך נראית חקלאות שמאמינה בעצמה.
חשוב לומר באופן ברור: הרפורמה לא מפקירה את החקלאים. מדינת ישראל מחויבת לחקלאות שלה – והיא תמשיך להיות מחויבת לה. לכן הרפורמה כוללת מענקי תמרוץ לרפתנים – להרחבת הרפתות, להכנסת טכנולוגיות חדשות, לגדילה ולהתייעלות כדי שיוכלו להמשיך ולפעול גם בסביבה חדשה ותחרותית. מי שיבחר לפרוש יקבל פיצוי הוגן ומכובד. אנחנו מאזנים כאן בין שני ערכים יסודיים: חירות כלכלית מצד אחד, וערבות הדדית מצד שני. החקלאות היא ערך לאומי וציוני. אבל ציונות היא גם לאפשר לכל משפחה בישראל לחיות בכבוד ולשלם מחירים סבירים.
אולי יעניין אתכם
מחירי המזון בישראל גבוהים במיוחד, אין על כך מחלוקת, ומוצרי החלב הם חלק ניכר מההוצאה של כל משפחה. מחירי חלב גבוהים פוגעים ישירות במשקי הבית, במיוחד במשפחות צעירות, במשפחות ברוכות ילדים ובמי שמתקשה לסגור את החודש. הרפורמה צפויה להביא להפחתת מחירים משמעותית, בהיקף כולל של כ־1.5 מיליארד שקלים בשנה לציבור הצרכנים.
יש מי שאומרים: זו רק הוזלה של כמה עשרות או מאות שקלים למשפחה. אבל בעבור משפחות רבות בישראל, כל הוזלה במזון היא נשימה לרווחה. כל כסף שנשאר בכיס הוא בשורה חשובה. יוקר המחיה לא יורד בצעד אחד גדול – אלא בשורה של צעדים מצטברים. המחלבות הגדולות (תנובה, שטראוס וטרה), שמלבד החלב ומוצריו מחזיקות ברבים מהמותגים על המדפים אצלכם בסופר – משתמשות בחלב כדי לחזק את כוחן המונופוליסטי מול הסופרים, וגם לכך יש השלכות משמעותיות על יוקר המחיה. לכן פתיחת השוק ליבוא, באופן מבוקר וכזה ששומר על ייצור מקומי חזק, תחליש את כוחן של המחלבות ותיצור תחרות בריאה על הכיס של כל אחד מכם.
החקלאות הישראלית היא מהמתקדמות בעולם. הפרה הישראלית היא שיאנית תנובה עולמית. הטכנולוגיה החקלאית שלנו מובילה בקנה מידה בין־לאומי. אין שום סיבה שחקלאות כזו תפחד מתחרות. אין שום סיבה שהיא תישען על מנגנונים שמגבילים אותה במקום לאפשר לה לפרוץ קדימה. הרפורמה נועדה בדיוק לכך: להפוך את החקלאות הישראלית לחזקה יותר, יעילה יותר ותחרותית יותר. שלא יבלבלו אתכם: הרפתנים אינם הבעיה. הם אזרחים מסורים, עובדים קשה ותורמים למדינה. אבל הכרה בתרומתם לא מחייבת לשמר מבנה כלכלי לא יעיל. אפשר לכבד את החקלאים – ובו בזמן לתקן את המערכת.
החזון הוא פשוט: חקלאות ישראלית עצמאית, חדשנית ותחרותית. שוק חלב פתוח, יעיל והוגן. ומשפחות ישראליות שמצליחות לחיות בכבוד. רפורמת החלב היא צעד של אחריות לאומית, של כלכלה חופשית, ושל אמון בכוחה של החקלאות הישראלית לצמוח ולהוביל.
הכותב הוא חבר כנסת ממפלגת הציונות הדתית ויושב ראש הסיעה בכנסת
