עיני העולם כולו, וגם עיניי שלי, נשואות לטהרן ותוהות מה יהיה עתיד האזור והעולם כשהמלחמה תגווע.
שני התרחישים שנראים סבירים ביותר בזמן כתיבת מילים אלה הם המשך משטר האייתולות, אבל בגרסה מוחלשת עד כדי משטר בובות הכפוף לארצות הברית וישראל.
התרחיש השני הוא מהפכת נגד שתכונן בטהרן שלטון פרו־מערבי, שמידת הדמוקרטיוּת שלו עדיין לוטה בערפל.
אבל בצד השאלה האיראנית, יש מקום לתהות גם על הקנקן הקטארי. בעשורים האחרונים הייתה קטאר שיבר של אינטרסים סותרים באזור ובעולם. יכולתה המתעתעת לטעת בכל מי שבא איתה במגע את התחושה שהיא בצד שלו, גרמה להרבה אסונות. להיות בצד של קטאר זה תמיד משתלם לאנשים המעורבים בעניין, והם נשלחים למדינותיהם כדי לקדם את האינטרס הקטארי. בשלב הראשון מדובר במסר ניטרלי: קטאר אינה מעורבת בעצמה בסכסוכים, אין לה כל כך אויבים (שקר שיופרך מיד), ולכן היא הכתובת לליבון כל מחלוקת. ז'נבה במדבר. מה שקורה כעת באוניברסיטאות המערב חושף שכאשר מוסדות שדוגלים באדישות אידאולוגית נגועה ברב־תרבותיות פוסט־מודרנית נעקצים על ידי היתוש הקטארי, הם הופכים למוטציה אסלאמיסטית שיורקת לכל עבר תרכובת מצחינה של שריעה מרקסיסטית.
אולי יעניין אתכם
קטאר היא ממלכה של אינטרסים סותרים: היא מארחת את הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון, אך משמשת פטרוניתו של חמאס. היא מימנה מיליציות סוניות שהפילו את בשאר אסד, בזמן שהצליחה להישאר בברית אסטרטגית עם פטרוניתו של אסד – איראן.
הדו־פרצופיות הקטארית עטופה במחלצות המבוססות על סטריאוטיפים בדואיים המוכרים לנו היטב: הכנסת האורחים הבדואית המפורסמת, עם מוסד הסולחה המזוהה עימם באותה מידה. כשיוצקים את הסטריאוטיפים האלה לאוצר המילים הבדואי פוגשים כמובן את הסולחה – מוסד בוררות חיוני בחברה שבטית נטולת שלטון מרכזי, ואת הדאח'לה – הדאגה לנידח, קוד כבוד, שבלעדיו חברה מדברית אינה יכולה להטמיע מסחר משגשג, כי הסיכון שביציאה למדבר גדול מדי.
אבל מאחר שעסקינן באירוע מדיני, הגדול במידותיו אלפי מונים על הפוליטיקה השבטית של המדבר, לא צריך לחפור יותר מדי כדי לזהות את האינטרס הכלכלי הקר שבבסיס הדואליות הקטארית: שדה הגז הגדול ביותר בעולם הוא למעשה משותף לקטאר ואיראן. ובעוד כלכלתה של איראן – מקרטעת ככל שתהיה בגלל הסנקציות – היא מגוונת, כלכלת קטאר כולה מתבססת על השדה הבודד הזה. המציאות הזאת העמידה את קטאר בין הפטיש הסוני לסדן השיעי. בשנים 2017 עד 2021 הטילו הסונים, בהובלת סעודיה, מצור על קטאר וסגרו את גבולה היבשתי היחיד. למרות זאת קטאר הוכיחה שרידות תוך הישענות על סיוע אווירי מאיראן, וב־2021 המצור הוסר בלי שהדרישות הסעודיות התמלאו.
זוהי, אם כן, קטאר של משטר האייתולות. ומה חולף בראשם של בכירי משפחת א־תאני בימים אלה, כשפטרוניתם השיעית מטה לנפול? כאמור, יש שני סופים סבירים באיראן למלחמה הזאת: משטר אייתולות מוחלש, או משטר חדש עם אוריינטציה מערבית. התרחיש הראשון הוא החלום הוורוד של קטאר, שיאפשר לה להשתלט דה־פקטו על שדה הגז המשותף. התרחיש השני מבחינת קטאר הוא מכת מוות, משום שאיראן משתקמת בחסות חברות אנרגיה מערביות תשתה לקטארים את כל הגז מהמאגר.
האינטרס הישראלי בניתוח העתיד הקטארי מחולק לשני רבדים.
ראשית, קטאר הייתה ונשארה משענתו העיקרית של חמאס. חמאס היא אומנם זרוע בתמנון האיראני, אך באופן לא תמנוני במיוחד בזרוע הזה יש מפרק עם אינטרסים ומשאבים משלו – קטאר.
הרובד השני הוא הריקבון האסלאמי שקטאר הזריקה למערב באמצעות "הג'יהאד השקט" – עידוד הגירה מוסלמית לערי המערב, מימון נדיב של סלי קליטה ודחיפה של פוליטיקאים מוסלמים לצמרת מוסדות השלטון במערב. ראש העיר המוסלמי המכהן בניו יורק, ועשרות ראשי העיר המוסלמים ברוב עריה הגדולות של בריטניה, הושמו בכיסאותיהם בחסות קמפיינים שמומנו בנדיבות בכסף קטארי.
בהקשר של הרובד השני, היכרותנו כישראלים עם המורכבות שבדינמיקה דמוקרטית עם מיעוט מוסלמי גדול, מייחדת לנו תפקיד חשוב בהצבת תמרורי אזהרה בפני המערב המתפורר. אבל בהקשר של שני הרבדים יחד, חובה על ישראל להבין לעומק את תרחיש הייחוס של התעצמות קטארית כתוצאה ממשטר אייתולות מוחלש.
עד ערב המלחמה, העולם האסלאמי במפרץ היה דו־קוטבי, המתח בין הסונה לשיעה ניקז את אנרגיות הג'יהאד ומיתן במשהו את השפעותיו הממאירות על העולם הרחב. עם קריסתו הצפויה של מוקד הכוח השיעי, הסונים בוודאי יתעצמו. קטאר, עם אלג'זירה שלה באנגלית מצוחצחת והמיסיונריות המסיבית דרך האוניברסיטאות, היא החב"ד של העולם הסוני. והיא הייתה יכולה להיות מופת ומודל לחיקוי בשביל מדינות סוניות אחרות, אלמלא קשריה הבוגדניים עם מאמיניו של עלי בן טאלב מהסכסוך העתיק בין שני הזרמים. האדיקות האסלאמית של קטאר היא לא רק מופת דתי, היא גם מקור כוח לא מבוטל: קטאר הפכה לתמנון בפני עצמה, עם זרועות ששלוחות עמוק במוסדות קריטיים למערב. לסעודיה, עומאן, בחריין ולאמירויות אין נכסים כאלה.
המשמעות היא שאם המלחמה תסתיים בפתרון המתון של משטר אייתולות מוחלש – נקבל קטאר מתודלקת וחזקה, שגרורותיה צרובות עמוק במערב.
בין אשד אמירותיו של טראמפ בשבוע הגורלי הזה השתרבבה גם האמירה שהוא יהיה מוכן לעבוד עם נציגים של המשטר הקיים באיראן, אם ישרדו את המלחמה. ישראל חייבת להתקומם נגד האמירה הזאת לא רק למעננו, אלא למען המערב כולו.
