האלימות בנגב עולה מדרגה, המשטרה לא מצליחה להשתלט

כשהתותחים רועמים, אמר מי שאמר, המוזות שותקות, אבל יש מי שרחוקים מאוד מלשתוק. רעמי התותחים דווקא מגבירים אצלם את המוטיבציה שמפעילה אותם גם בימי שגרה.

בזמן שמטוסי חיל האוויר מכים את איראן ולוחמי צה"ל פועלים בגזרה הצפונית, האויב מבפנים בוחר להרים ראש יותר מהרגיל.

הדוגמה המקומית מגיעה הפעם מרתמים – יישוב קהילתי דתי, נינוח ופסטורלי מדרום לבאר שבע, שבימים כתיקונם נהנה מחיי קהילה ומנוף מדברי קסום של הנגב. היישוב, שהוקם על יסודות קיבוץ שננטש, יושב לפני כ־15 שנה במטרה להביא כמה שיותר יהודים למרחבי הנגב, ואכן כעת מסתיימת בו בניית שכונה חדשה והביקוש בוועדת הקליטה עולה על ההיצע. 150 המשפחות אוהבות מאוד את המקום ואת איכות החיים שבו, שרק דבר אחד מעיב עליה: השכנות לעיירה הבדואית הבלתי חוקית ביר הדאג'.

מדובר במעצמת פשע, הברחות, סמים ונשק הגדולה בישראל, כך מעריכים גורמי ביטחון. "הכול עובר לשם והכול יוצא משם", אומרים לנו ברתמים, וההשלכות לא פוסחות עליהם. עוד נגיע לשגרה המאתגרת של תושבי רתמים, אבל פתחנו בימי המלחמה – שבמהלכם התרחשו שני אירועי אלימות קיצוניים וחסרי תקדים של הבדואים המקומיים, שהיו בבחינת אזעקת אמת להפקרות הביטחונית באזור.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת חגית רוזנבאום המאבק על הציר: תושבי גוש טלמונים נלחמים על חופש התנועה

עוד מאת חגית רוזנבאום המדיניות שמפלה לרעה יישובים יהודים בגליל נעצרה. בינתיים

הראשון התרחש ביום ראשון שעבר, ערב חג הפורים. שני נערים יצאו לסיבוב בטרקטורון בשטח שמסביב ליישוב. כשהגיעו לנקודה מסוימת, לא הרחק מהשטחים החקלאיים של היישוב, הגיעה אליהם חבורה של כ־15 בדואים שבלי לדבר יותר מדי, לבקש, לשאול או להסביר אם יש בעיה, החלו לתקוף את הנערים באבנים ובמקלות, הפילו אותם לקרקע והיכו אותם קשות. למקום חש במהירות אביו של אחד הנערים, קצין במילואים, ובנו הגדול המשרת כקצין בסדיר, וגם שניהם נקלעו למתקפה וספגו מחבורת הפורעים הבדואית מכות ללא הפסקה. רק לאחר שכיתת הכוננות נזעקה למקום, הצליחו לחלץ את ארבעת היהודים המותקפים ולפזר את האירוע.

מאוחר יותר הגיעה גם המשטרה למקום, כיתת הכוננות חזרה ליישוב ודומה היה שהשטח נרגע, אלא שהבדואים לא קפאו על שמריהם: הם פנו לכיוון אחר, סמוך לרתמים, שם ממוקם מצפה נוף על שם אחד מנופלי המלחמה, והעלו אותו באש.

עבריינות על בסיס קבוע

טרם נרגעו הרוחות מהאירוע האלים, ובמוצאי השבת של אותו שבוע הבדואים היכו שנית: קבוצת נערים סיירה באותו תא שטח כשהגיעה קבוצת פורעים בדואים, איימה עליהם ותקפה אותם במכות. רבש"ץ היישוב וכיתת הכוננות נזעקו לעצור את האירוע. המשטרה הגיעה והודיעה לכוחות כי הם יכולים לחזור ליישוב והאירוע בשליטה, אלא שכאשר רכבי הרבש"ץ וכיתת הכוננות נסעו בחזרה לרתמים, רדפו אחריהם הבדואים ברכביהם ויידו אבנים עליהם ועל כוח צבאי שהיה במקום.

"אלימות פיזית ישירה ברמה כזאת – זו הפעם הראשונה, זה דבר שלא ראינו עד היום", אומר תושב היישוב, העיתונאי עקיבא ביגמן, "אנחנו לא מבינים למה תקפו בצורה כזאת. אם הנערים הגיעו לשטח שהם חושבים ששייך להם, אפשר לבקש מהם ללכת, לדבר בצורה תקיפה, אבל למה מכות? כזה דבר אף פעם לא היה", הוא המום. התושבים, לדבריו, עדיין לא מצליחים להבין את הגורם להתלהטות האלימה בקרב שכניהם הבדואים. "אומרים שיש שם התלהטות כללית בגלל המלחמה בעזה, לאומנות גוברת במגזר, אבל אני באמת לא יודע מה הסיבה שזה קרה עכשיו", אומר ביגמן.

תושבי רתמים אולי מוכי הלם מהמכות היבשות שחלקו להם תושבי ביר הדאג', אבל להתנכלות, לנזקים ולהצקות הגובלות בסכנת חיים הם כבר רגילים כחלק משגרת יומם. ביגמן מתאר סדרה של תופעות עברייניות שמלוות כבר שנים ארוכות את תושבי רתמים בפרט, וקיבוצי הסביבה בכלל. החלק הקל הוא הנזקים לחקלאות: ניקוב מכלי דשן, השחתת ציוד השקיה, רמיסת שתילים רכים ועוד. הבאות בתור הן הגנבות בתוך היישוב: "אנחנו פחות סובלים מזה, אבל בקיבוצים מסביב יש כל הזמן תופעות של גנבות עדרים, עגלים, שרפת מחסנים. דברים שקורים כל הזמן".

בעוד קיבוצי הסביבה מעסיקים שומר בדואי בחסות הפרוטקשן, דווקא אנשי רתמים סירבו להיכנע, ועוד בתחילת הדרך פיטרו את השומר הבדואי והשאירו את השמירה בידיים יהודיות. הבדואים זעמו בתחילה, אך הבינו בהדרגה את רצינות כוונותיהם של אנשי רתמים, שנתמכו על יד כוחות הביטחון.

גם הדרך הביתה לרתמים יכולה להיות מסלול מכשולים ברמת סיכון גבוהה, כאשר בכל פעם שמתבצעת פעולת אכיפה של הרשויות בביר הדאג', הנקמה לא מאחרת לבוא על כביש הגישה לרתמים: "לעיתים קרובות יש לנו כאן התפרעויות בכבישים. כשיש הרס בתים לא חוקיים בכפר, אנחנו כבר יודעים שתהיה לנו חסימה על הכביש, יידוי אבנים, שרפת צמיגים. זה אומנם לא קורה כל יום אבל זו בהחלט תופעה שכיחה. פעם אפילו שמו קליעים בצמיגים שהבעירו, כדי שיתפוצצו. אלה דברים שאנו מורגלים אליהם", מספר ביגמן.

העבריינות מגיעה גם לתחומים נוספים. "היו לנו פה הצקות על הגדר, נשים שיצאו לריצה או לטיול על הגדר, היו בדואים שקראו לעברן קריאות גנאי מטרידות. מעשה חמור שקרה פה היה נער בדואי שחשף עצמו לפני נשים כשרצו ליד הגדר לפני כשנה". ביגמן מחמיא למדינה על הפגנת המשילות בשנה האחרונה, שבמהלכה פונו מקבצים לא חוקיים של בדואים שהתמקמו קרוב מדי לשטחי רתמים, "אבל צריך לסיים שם את העבודה. התקיפה של הנערים הייתה בשטח שפונה מבדואים, והם עדיין רואים בו שייך להם כי נותרה שם עוד איזו סככה".

טיול? רק בתיאום מראש

סיכון נוסף שמרחף – מילולית – מעל ראשי התושבים הוא מצבורי הנשק הבלתי חוקי האדירים בביר הדאג'. "כמויות הנשק שמסתובבות פה הן בלתי נתפסות", מתריע ביגמן, "בגופי הביטחון אומרים לי שיש לבדואים פה אמצעי לחימה בסדר גודל של אוגדה. זה המון נשק". והנשק לא עומד מיותם: "אנחנו שומעים כל הזמן במרחב קולות ירי, יש צרורות כל יום־יומיים מכיוון כזה או אחר של היישוב. זה ירי לא חוקי שלהם וזה כל הזמן. המשטרה שולחת ניידת, אבל זו בדיחה".

לפני כמה חודשים הסכנה, כאמור, ריחפה ממש מעל ראשיהם של תושבי רתמים: "הייתה מריבה בין שני שבטים שם, והם ירו צרורות של מאג ממש מעל היישוב. ראינו מעלינו צרורות של נותבים כאלה, של מאגים. הסבירו לנו שהם התכוונו לירות על מישהו אחר, אבל פשוט נקלענו לטווח. מה מעניין אותי מה הכוונות שלהם?" מתרעם ביגמן, "הם יורים לכיוון שלנו. זה היה אירוע מפחיד מאוד שהמחיש כמה דברים יכולים להיות מסוכנים. המדינה צריכה לעשות פה משהו, לא מדובר בביטחון התושבים אלא בביטחון המדינה".

אירוע נוסף שקשור לגנבת אמצעי הלחימה היה התרעה שהתקבלה ברתמים כמה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, שלפיה חוליית בדואים מתכוונת לפרוץ ליישוב כדי לבצע גנבת נשק. "כיתת הכוננות התארגנה והתעבתה בשל ההתרעה, ואכן נתפסה חוליה של שלושה בדואים שניסו להיכנס ליישוב ולגנוב נשק. אחד מהם ניסה לדקור בסכין את איש כיתת הכוננות, וזה ירה בו והרג אותו. הבדואים ניסו להילחם נגד היורה, אבל התיק נסגר בצדק מחוסר אשמה".

לביגמן חשוב מאוד להביע הערכה לעבודה שעושה המשטרה המקומית נוכח גילויי הפשיעה הבדואית: "המשטרה עושה הרבה מאוד דברים, הם עושים עבודה טובה והשוטרים עובדים קשה. אנחנו רואים ומעריכים את מה שהם עושים. אבל זה לא מספיק וגם הם יודעים את זה, צריך לעשות עוד בדרג שמעל התחנה המקומית. יש פה עניין אסטרטגי של מדינת ישראל. צריך שינויי חקיקה, לערב את השב"כ, ועוד כלים שהמשטרה צריכה לקבל. אנחנו לא באים בתלונות לשוטרים שבאים ונמצאים פה בלילות, אבל זה אירוע אסטרטגי והם צריכים יותר כלים כדי לעשות את העבודה שלהם. המטרה בהקמת המקום הזה הייתה להביא כמה שיותר יהודים לנגב, ובזה אנחנו מצליחים, רק צריכים שהמדינה תעזור קצת".

גורמים במשטרה מתייחסים בשיחה עם 'בשבע' לשני אירועי התקיפה, וטוענים כי באחד האירועים תושב רתמים איים בנשק על הבדואים, הוגשה נגדו תלונה בגין איום בנשק ואף על פי כן הוא שוחרר למחרת על ידי המשטרה ונשקו הוחזר לו. לדברי הגורמים, נראה שבאירועים ליד רתמים הייתה אחריות גם על הצד היהודי ואף על פי כן המשטרה העניקה להם יחס מקל במיוחד. עוד הם אומרים כי המשטרה תאפשר ליהודים לטייל באזור ביר הדאג', אך רק בתיאום מראש עימה.

מטעמו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נמסר בנוגע לטענות על התנכלויות הבדואים לתושבי רתמים: "כל מי שגר בנגב – כרמית, עומר, מיתר וגם רתמים – מודה שבנגב מתחולל שינוי. המשטרה שינתה תפיסה. בביר הדאג', מקום שהמשטרה לא נכנסה אליו עשרות שנים, יש כעת כל לילה מעצרים, דוחות, הריסות מבנים. נכון שאנחנו עוד לא במאה אחוז, עוד לא השתלטנו על הכול, אבל יש 60 אחוז פחות ירי. יש התחלה של סימני משילות בנגב, בטח במקום כמו ביר הדאג'. נכון שהמשטרה לא מושלמת, יש עדיין מקרים מסוימים שהמשטרה צריכה להפיק בהם לקחים, אבל בסך הכול בנגב קורים כרגע דברים טובים שלא קרו מעולם. יש עוד מה לשפר, אבל אנחנו שולטים בנגב".

לתגובות:

[email protected]