הסרטון שבו "הופשטו" נבחרות ציבור דתיות מכיסוי ראשן באמצעות סרטון AI משקף מופע אימים של מיזוגניה והחפצה. בעוד ארגוני הנשים שותקים, כנשים דתיות כיסוי הראש הוא הסמל שלנו לבחירה חופשית. כבודה של אישה אינו יכול לבוא לידי ביטוי רק כשמדובר ב"נשים הנכונות". ביזוי של נשים דתיות, של חברות כנסת ושרות דתיות בכלל, ובפרט של השרה אורית סטרוק בשיא אבלה, הוא שפל מוסרי ללא מחילה.
במשך יותר מ־20 שנה אני צועדת במסדרונות הכנסת. ראיתי ויכוחים סוערים, מאבקים אידאולוגיים מרים ורגעים של שפל פוליטי, אבל הסרטון שהפיץ השבוע פעיל השמאל נאור נרקיס, שבו נעשה שימוש בבינה מלאכותית כדי "להפשיט" נבחרות ציבור דתיות מכיסוי הראש שלהן, חצה קו אדום שקשור למוסר אנושי בסיסי.
יש רגעים שבהם המילים מתקשות להכיל את עוצמת העלבון. לבוש בתחפושת של נאורות ועטוף בשפה של חופש, שוב בחר נרקיס באקט פוגע, משפיל וחודר למרחב האישי ביותר של נשים. ובשבילי, כאישה דתייה שבוחרת בכל בוקר מחדש את אורח חייה, כיסוי הראש אינו משקף כפייה, אלא בדיוק את ההפך: רצון חופשי, זהות, אמונה וכבוד.
הסרטון בעל הניחוח האוטו־אנטישמי שהפיק נרקיס הוא מופע אימים של מיזוגניה, בריונות והחפצה מהסוג השפל ביותר. להסיר לאישה דתייה את כיסוי הראש באופן וירטואלי, זה בדיוק כמו להיכנס לקרביים שלה, להציץ לה באמבטיה או להתערטל מולה בפרהסיה בניגוד לרצונה. מדובר בהטרדה מינית לכל דבר ועניין, המולבשת על כסות של מאבק לשחרור. פגיעה בנשים היא פגיעה בנשים בלי קשר לאמונה, לבחירה שלהן או לאורח חייהן. השפלה והחפצה של נשים דתיות אינן הומור. זו אלימות.
אולי יעניין אתכם
הצביעות כאן זועקת לשמיים. אותם גורמים שמתהדרים בערכי הנאורות, הליברליזם וזכויות האישה, נאלמו לפתע דום. איפה אתן, ארגוני הנשים? איפה הזעקה על "הדרה" ו"החפצה"? השתיקה שלכן מהדהדת בדומה לשתיקתם המקוממת והמכאיבה של ארגוני הנשים בעולם לאחר טבח 7 באוקטובר. כנראה שבשבילכן, זכויות אישה תקפות רק אם היא מחזיקה בדעה הפוליטית הנכונה. לו היה מדובר בנשים בדואיות במגזר הערבי או בנשים המזוהות עם השמאל, הרשת הייתה רועשת והגינויים היו נשמעים מקצה העולם ועד קצהו. אבל כשמדובר בנשים דתיות, כבודן הופך למרמס בשם החופש.
אני רוצה לומר לכם, המשחררים מטעם עצמם: אנחנו לא צריכות אישור מאף אחד. אנחנו נשים עצמאיות ומשפיעות ואנחנו גאות בבחירות שלנו. היהדות היא הארגון הפמיניסטי והדמוקרטי ביותר שהוקם אי פעם, היא זו שנתנה לאישה מעמד וכבוד עוד לפני שהעולם המערבי ידע מהו שוויון. אל תיאבקו בשבילנו, ובטח אל תנסו "לשחרר" אותנו מהזהות שלנו בפטרונות מתנשאת.
ומעל כל המאבק העקרוני, הלב נשבר נוכח הניצול הציני והאכזרי שחוותה השבוע השרה אורית סטרוק ממפיק הסרטון וחבר מרעיו ב"שמאל הנאור". מספר שעות לאחר פרסום הסרטון המרושע הגעתי לנחם אותה באבלה. ראיתי אותה ואת משפחתה בכאבם הגדול. ראיתי אותה בשברה. בעוד השרה סטרוק יושבת שבעה על בתה, בשיא האבל והכאב שבו אישה מאבדת את היקר לה מכול, בוחר פעיל שמאל קיצוני להשתמש בדמותה בסרטון המבזה הזה. אין גבול לאטימות ולניתוק. זו אכזריות לשמה. כאישה לאישה, כאם לילדים, המחשבה על אובדן ילד היא הפחד הגדול ביותר שמלווה כל הורה. סטרוק ובעלה השקיעו שנים של מסירות נפש, אהבה אין קץ וטיפול אין־סופי בבתם שושנה ז"ל. ציד מכשפות מבחיל כנגד אם אבלה בנסיבות טרגיות כאלה כדי לקדם אג'נדה פוליטית הוא שפל שאין לו מחילה.
בסוף, הסיפור הזה איננו רק על כיסוי ראש. הוא על גבולות, על כבוד, ועל זכותה הבסיסית כל כך של כל אישה ואם להגדיר את עצמה בלי שיגדירו אותה מבחוץ על פי נורמות שרחוקות מערכים יהודיים יסודיים, ובלי שיחשפו אותה בעל כורחה. כאישה דתית, אני חיה את חיי מתוך מודעות, מתוך מחשבה, מתוך אמונה. הבחירה שלי לכסות את ראשי אינה פתוחה לפרשנות חיצונית, היא לא דיון ציבורי, ואינה חלק משדה קרב אידאולוגי. אנחנו לא צריכות אישור מאף אחד לבחירות שלנו. לא הסבר, לא לגיטימציה ולא "שחרור" וירטואלי ב־AI. כנשים דתיות בישראל, נמשיך להוביל ולהיות נוכחות בכל צומת של קבלת החלטות, בכנסת ובממשלה, נמשיך למלא את המרחב הציבורי בקולנו האותנטי ונמשיך להשפיע על דמותה של מדינת ישראל ברוח של אמונה, עוצמה ובחירה חופשית.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית ומקדמת מדיניות, יושבת ראש מועצת ארגוני הנשים בישראל לשעבר, וסגנית נשיאה של ארגוני הנשים היהודיות בעולם
