בכל פעם שנדמה כי השיח ברשתות החברתיות הגיע לשפל, מגיע נושא חדש ומוכיח שיש עוד תחתית לרדת אליה. כזה היה השיח סביב סיפורה העצוב של שושנה סטרוק ז"ל, לאחר שהתפרסם כי נמצאה ללא רוח חיים בדירתה בצפון. נראה היה כי אנשים ברשת עטו על הסיפור כמו חיות טרף על חיה פצועה – החל מקונספירציות על רצח, האשמה קולקטיבית בפגיעות טקסיות, ועד להאשמה בספסור להתעללות. הסיפור הזה הציף, למרבה הצער, הרבה חוסר יושרה. ראשית בהתעלמות מהעובדה הפשוטה שמתמודד נפש אינו מבחין בין מציאות לדמיון – עובדה שידועה לכל מי שנפגש עם מקרה כזה, כאיש טיפול, כבן משפחה או כשכן בקהילה; שנית, בניצול פוליטי זול, שלא לומר מרושע, של סוף טראגי למצב נפשי רגיש של בת, כדי לנגח את אמה.
לצערנו לא חסרים מקרים שבהם מתמודדי נפש מאשימים את בני משפחתם או את סביבתם הקרובה במצוקה שלהם. אחת ההגדרות המוכרות למקרה כזה בפסיכולוגיה נקראת התקה, ובה הנפגע, מסיבות שונות, מעביר את הרגשות שלו מהפוגע האמיתי לדמות אחרת, בטוחה יותר מבחינתו, לעיתים קרובות בני משפחה. אך למען האמת אין זה משנה. עצם העובדה שסיפור קשה של בחורה מתמודדת נפש הפך לנחלת הכלל, ואנשים מרשים לעצמם לדון מה בדיוק ההפרעה שממנה סבלה ומאיזה גיל זה התחיל וכן הלאה, מעלה תחושה קשה שיש ידיים לא נקיות שבוחשות בסיפור. הרי סיפורים דומים של מתמודדים אחרים הסתיימו – או שעדיין לא הסתיימו – בתוך המשפחה והקהילה הקרובה, ולעיתים אף בבית המשפט, ללא כל רעש תקשורתי, וודאי ללא התערבות של אנשים ברחבי הרשת.
קשה להימנע מהתחושה כי זהותה של שושנה כבתה של השרה אורית סטרוק וכמי שגדלה בציבור הדתי־לאומי, היא שהביאו גורמים שונים להדהד את סיפורה ולהוציא אותו מתחום הרווחה והאכיפה לכדי האשמה קולקטיבית של משפחה וציבור שלם.
יש הטוענים כי סירוב לדון בסיפור טראגי זה באופן ציבורי הוא למעשה אמצעי השתקה, כדי למנוע מנפגעות אחרות להתלונן מתוך חשש שיתויגו כפגועות נפש. ואולם, הטענה איננה שלא הייתה פגיעה. הטענה היא שאין לקבל כל טענה של מתמודד נפש כלשונה, ודאי שלא לשפוט ולהרשיע על סמך דבריו אנשים וציבור שלם. ההפך הוא הנכון: דווקא קבלת סיפור כזה כלשונו פוגעת באמינותם של סיפורים אחרים.
אולי יעניין אתכם
פגשתי במתמודדת נפש שהאשימה את הוריה לאורך תקופה בכך שפגעו בה. לאחר שמצבה הנפשי השתפר היא הבינה שהייתה בפסיכוזה והצטערה מכך צער רב. לדבריה, עם הזמן הבינה כי הדבר שעוזר לה במקרים כאלה הוא שהסביבה תאמר לה בכל פעם כזו "זה לא אמיתי". היא משערת שהדבר הזה נכון לכל מתמודד כאשר הוא מספר סיפורים שלא נראים הגיוניים, למשל כשהם מלאים בסתירות. מי שמתייחס לדברים של מתמודד נפש כלשונם, ובפרט כשהם נאמרים נגד משפחתו של המתמודד, פוגע בראש וראשונה בסיכויים שלו להשתקם. כי המשפחה היא חוף המבטחים היחיד שלו. אנשים לא מעטים שניסו לעזור למתמודדי נפש מצאו עצמם כעבור זמן קצר מואשמים על ידי המתמודד באותן האשמות שבהן נהג להאשים את סביבתו. ואולם בעוד להם יש להם פריווילגיה להניח לנושא ואולי לפטור אותו בפוסט בפייסבוק המתאר את ניסיונם הכושל, בני המשפחה של המתמודד לא יעזבו אותו. כקרובת משפחה אני יכולה להעיד כי משפחתה של שושנה טיפלה בה במסירות מדהימה לאורך שנים, כולל בשנה האחרונה. הרפש שמוטח בהם כעת הוא מרושע, ופוגע גם במתמודדי הנפש שעלולים להסיק מכך שגם המשענת המשפחתית אינה בטוחה.
בין הגורמים שבחשו בקלחת היו כאלה שבאמת ובתמים חשו כי הם יכולים להועיל לשושנה, אך לא מעטים מהם הגיעו בידיים לא נקיות ולא מקצועיות. הנחת העבודה שלהם הייתה שכל מה שהיא אומרת נכון, כיוון שהציבור שממנו הגיעה הוא שנוא נפשם, והם מסוגלים להאמין לכל דבר שיטענו עליו. לכן הם התעלמו מהתמונה הרחבה, הכוללת בני משפחה ושנים ארוכות של התמודדות וניסיונות טיפול, ובחרו להתמקד רק בסיפור שאיתו יצאה לציבור לפני שנה, להדהד אותו, ולנתק אותה ממשפחתה. בשם עליונות מוסרית מזויפת הם פגעו בשושנה ובסיכוייה להשתקם. ניתן להעריך כי גם גורמים לא תמימים ניצלו את מצבה הרגיש כדי לעשות דה־הומניזציה לאורית סטרוק, לתושבי חברון ולציבור הדתי־לאומי בכללו.
שיטוט ברשת מעלה עוד, כי יש רבים הדורשים חקירה, וכלל לא מעניינת אותם העובדה שהייתה כזו, וכי גורמי החקירה לא מצאו ביסוס לטענות, ולא הצליחו לעגן אותן באיזשהו אופן. השופט שבחן את התיק קבע שהחשד הוא "דל אם לא למטה מכך". למרבה הצער נראה כי מי שדורש חקירה סימן מראש את המטרה – משפחת סטרוק אשמה בכל מה שיוחס לה – וכל ממצא שיסתור זאת הוא ממצא לא קביל מבחינתו, מוטה או נגוע.
בתוך כל הרפש הזה, קשה שלא להתרשם מהשתיקה שבה בחרו בני משפחת סטרוק להתעטף, לשמוע חרפתם ולא להשיב. דברים שאמרה השבוע עירית לינור בפאנל 'הפטריוטים' היו כמים זכים בתוך נהר עכור: "השרה סטרוק, מתוך אהבתה לבתה, לא התווכחה איתה, לא יצאה בהצהרות פומביות, כי אהבת אם זו אהבת אם, והיא זוהרת כמו מגדלור גם בים הרשעות הזו. בשעה הקשה הזו אני רוצה להשתתף בצערה של משפחת סטרוק, לברך אתכם על המודל שנתתם להתמודדות באצילות מתוך אהבת משפחה לבת שהיא ציפור שבורת כנף. ובכל זאת, גם אחרי מותה אתם עדיין מספקים לה את ההגנה שרק משפחה כל כך אוהבת יכולה לתת".
