היועמ"שית הציעה להבהיר שאין חשד, סטרוק ביקשה להניח לבתה

בחודש מרץ 2025 פרסמה שושנה סטרוק ז״ל פוסט בפייסבוק (שהיה סגור לחברים בלבד), ובו כתבה שהיא עברה פגיעה מינית על ידי הוריה ועל ידי אחד האחים שלה, ושהיא הגישה תלונה במשטרה. כטבעם של דברים, צילום מסך של הפוסט הזה החל להתגלגל, והגיע גם לעיתונאים שונים. בסופו של דבר, ‏כל כלי התקשורת הכירו את הפוסט הזה. כל כלי התקשורת, ללא יוצא מן הכלל, החליטו בשום פנים ואופן לא לפרסם אותו, למרות שכידוע, רוב התקשורת לא בדיוק אוהבת את דעותיה, את השקפתה או את התבטאויותיה של סטרוק האם. העיתונאים בדקו מול המשפחה, ניסו לדבר עם שושנה עצמה, ביררו מול המשטרה, והגיעו למסקנה שהפוסט הזה לא ראוי לפרסום. לא רק שהוא לא ראוי לפרסום, אלא שהוא עלול לסכן את שושנה עצמה, שמתמודדת עם אתגרים נפשיים קשים מאוד, וכעת תמצא את עצמה במוקד של סערת ענק.

ב־8 באפריל 2025, הפוסט הזה (שכמדומני כבר נמחק על ידי שושנה עוד לפני כן) התגלגל לפעיל רשת נאלח בשם דניאל עמרם. הוא פרסם את הפוסט, יחד עם הטקסט הבא: ״פרסום ראשון: בת של שר/ה מהקואליציה טוענת שעברה אונס על ידי שני ההורים שלה והגישה נגדם תלונה במשטרה״. תולעת הביבים הזה המשיך וכתב כי ״בשלב הזה אנחנו יכולים לפרסם רק את הפרטים הבאים: בת של שר/ה שמכהן/ת כרגע בממשלה, פרסמה בחשבון הפייסבוק שלה שהיא עברה אונס על ידי הוריה ואף הגישה נגדם תלונה במשטרה. מבירור אצל מכרים של המשפחה אכן מדובר בסיפור שכבר דובר בעבר והושתק, ככל הנראה היא לא יכלה לשתוק יותר והחליטה לחשוף את זה. נמשיך לעדכן בהתפתחויות״.

תוך דקה כולם הבינו שמדובר באורית סטרוק, והרשת חגגה.

חזרתי אחורה לאותו פרסום. לא יכולתי לפרט את מה שידעתי, ולכן הגבתי רק שכל כלי התקשורת בחרו שלא לפרסם כלום על העניין מסיבות מוצדקות, וסיימתי כי ״דניאל עמרם משחק בחיי אדם. אין לו אלוקים ואין לו מוסר״. השבוע הוכח, לדאבון לב, עד כמה צדקתי.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

אבל נחזור לכרוניקה. כמה עיתונאים שמלכתחילה לא חשבו לפרסם, מיהרו וביקשו להסיר את צו איסור הפרסום על הפרשה. יש לציין כי הצו בכלל הוצא לבקשת המשטרה כדי לא לשבש את החקירה. בית המשפט, שעיין בחומרים שנאספו על ידי המשטרה, סירב להסיר את הצו וקבע: ״החשד הסביר דל ביותר, אם לא למעלה מכך״.

הקמפיין על הראש של סטרוק נמשך שנה, תוך הפרה בוטה וברורה של צו איסור הפרסום, ותוך שאנשים ניצלו את המצוקה הנוראית של שושנה ואת ההחלטה של ההורים והאחים לשתוק ולא לפגוע בבת שהתמודדה עם קשיים נפשיים כבדים. זו הייתה שעתם היפה של אנשים שאינם בקו השפיות, שחיברו תיאוריות קונספירציה הזויות ודמויות שונות שלא קשורות לכלום לפרשת ענק. זו הייתה שעתם ״היפה״ של אנשים שהחליטו לנצל את הסיפור האנושי והמשפחתי הטראגי כדי לחגוג פוליטית על המשפחה שבלמה פיה.

אבל הדבר הלא ייאמן והבלתי נסלח החל לאחר המוות. במקום לשתוק, כמויות רפש אין־סופיות הוטלו על השרה סטרוק ומשפחתה. הרשתות החברתיות התמלאו בכתבי שטנה ובתיאוריות פרועות ומופרעות, כולל בטענה שהמשפחה גרמה למותה (תוך שהם מתבססים על פוסט של שושנה ז״ל שכתבה לא להאמין אם יגידו שהיא התאבדה). לא עזר שהמשטרה הבהירה שאין חשד לפלילים ושמדובר בהתאבדות. למרבה הצער, עוד ועוד מתמודדים בפריימריז של 'הדמוקרטים' החליטו להצטרף למחול השדים הזה. חלק עם ״רק שואל שאלות״, וחלק עם קביעת עובדות.

שופכי דמים של ממש

אז מהי האמת? שושנה סטרוק ז״ל הגיעה יום אחד לתחנת המשטרה וסיפרה על עבירות מין שביצע בה אביה, לטענתה, בידיעה של אמה, השרה אורית סטרוק. המשטרה מיהרה להעביר את העניין לטיפול היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה, והוצמד לתיק פרקליט מלווה, מומחה בעבירות מין.

לפני ששושנה החליטה לטוס לאיטליה, היא מסרה עדות נוספת במשטרה, שבסיומה הוסכם על היועמ״שית, פרקליט המדינה, הפרקליט המלווה והמשטרה שאין תוחלת בהמשך החקירה.

מבלי לפרט, הסיפור ששושנה סיפרה בעדותה השנייה היה כל כך מופרך, לא קוהרנטי, לא מחובר למציאות ואפילו בלי מסגרת כללית של זמנים, עד שהוסכם על כולם שאין אפילו טעם לזמן את ההורים או כל אדם אחר כדי למסור גרסה.

לאחר העדות השנייה, ועל רקע מבול הפרסומים הפוגעניים ברשתות נגד השרה סטרוק, היועמ״שית בהרב־מיארה אמרה שלא הוגן להשאיר את סטרוק עם עננה כה חמורה ושמועות בנושא כל כך רגיש, וצריך להוציא הודעה שמבהירה שהחקירה לוותה על ידה ועל ידי פרקליט המדינה והיא חקירה ללא תוחלת. המשטרה לא אהבה את הרעיון של פרסום כזה, וההצעה נגנזה.

במקביל, סטרוק ביקשה שלא לפרסם את המצב הנפשי של שושנה ולא להתנגח בה, למרות שהמטרה היא להגן על שמה, מתוך חשש שפרסומים כאלה יגרמו לבתה לשלוח יד בנפשה.

אילו היו לנו נורמות ציבוריות הולמות, אנשים כמו דניאל עמרם לא היו יכולים להוציא את הראש שלהם מהטוויטר או מהטלגרם. הם שופכי דמים של ממש. שושנה פרסמה פוסטים שמדברים על ״זהויות שונות שמספרות לי על החלק שבו השתתפתי״, ועל טיפולי המרה שעברה במסגרת כת סאדיסטית שכביכול גדלה בה. כל מי שקרא את הטקסט הבין שהוא נובע ממצב נפשי, ושהוא לא מתאר סיפור עובדתי אמיתי.

אבל כביכול בשם הדאגה למתלוננות, כשהרקע האמיתי היה להתנגח בשרה סטרוק, פרסמו את הדברים ש״הזהויות השונות של שושנה״ סיפרו לה, כאילו הם תיאור עובדתי אמיתי.

עו״ד איילת השחר סיידוף, פעילה פוליטית, אמרה בקולה בעבר: ״אחת המטרות ששמנו על השולחן בשביל לנצח הייתה לפרק את החברה החרדית. תראו היום באיזה סכסוכים הם. זה לא קרה מעצמו. שנתיים של עבודה של מכוננת רעל מאחורי הקלעים והרבה פעולות עם שיתופי פעולה. זה לא קרה מעצמו. עבדנו בזה״.

אותה סיידוף הפכה לחברה כביכול של שושנה סטרוק. היא ניצלה אותה לא רק בחייה אלא גם אחרי מותה.

זה מה שהיה למרשעת הזו לכתוב אחרי פטירתה של שושנה: ״‏כמי שליוותה את שושנה מקרוב כבר תקופה… ‏אחרי שפרסמה באומץ גדול את הסיפור שלה בפעם הראשונה, היא נתקלה בכוחות רעים שניסו להשתיק אותה והיא עשתה הכול כדי לשרוד. ‏היא ביקשה הגנה. התחננה לשמירה.

‏"היא ברחה מהארץ. עברה בין דירות מסתור. וזעקה לעזרה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. ‏היו לי איתה אין־ספור שיחות. מעולם, אפילו לא פעם אחת, היא לא דיברה על רצון למות. ‏להפך. היא פחדה שיפגעו בה. פחדה שירצחו אותה כדי להשתיק אותה. ‏שושנה סיפרה על פגיעות קשות מאוד שעברה לאורך השנים. היא טענה שהוריה סרסרו בה מגיל צעיר, דיברה על פגיעות טקסיות, ועל אנשים נוספים שלטענתה היו מעורבים. ‏על כך שהם עדיין שולטים בה. ‏היא הזכירה שמות, לא רק בתוך המשפחה אלא גם של דמויות ציבוריות ומוכרות לכולם״.

הטקסט של סיידוף ממשיך, תוך שהיא רוקדת על הדם ומנצלת את הטרגדיה. ״‏ועכשיו יגידו שהיא התאבדה. ‏אבל מי ששמע אותה יודע: היא רצתה לחיות. היא נלחמה לחיות. ‏שושנה הייתה רגע לפני פריצת דרך״.

הטקסט המסית והמטורף הזה ממשיך, תוך שהיא כותבת בין היתר כי ״‏אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שהאשמות החמורות הן כלפי שרה בממשלה, אורית סטרוק, אישה שהייתה במשך שנים מהקולות הבולטים שהגנו על האנסת מלכה לייפר בפרשה אחרת של פגיעות מיניות. ‏הציבור זכאי לשאול שאלות קשות ולקבל תשובות גם על זה״.

אני מכיר את פרשת מלכה לייפר לא רע. מעולם לא שמעתי שסטרוק הגנה עליה. בטח שלא הייתה קול בולט במשך שנים לטובת לייפר. עשיתי חיפוש בגוגל, לא מצאתי כלום. ליתר ביטחון שאלתי את יעקב סלע, דובר מרכז הסיוע 'מגן' שליווה את כל הפרשייה, ושמנכ״ליתו שכרה חוקר פרטי שהוכיח שמלכה לייפר כשירה לעמוד לדין, מה שאִפשר את הסגרתה לאוסטרליה. סלע השיב לי: ״לא היה לסטרוק שום קשר. זה קשקוש״.

יש גם צדיקים בסדום

אני מאוד מקווה שאחרי ימי השבעה משפחת סטרוק תפתח במסע תביעות חסר תקדים נגד כל המכפישים ונגד כל המעלילים, נגד האנשים שהסירו כל בלם וכל רסן במסגרת המאבק נגד שרה בממשלה. את שושנה ז״ל זה לא יחזיר. אבל אסור שאירוע כזה יחזור על עצמו. זה קו פרשת מים. זו לא רק משימה משפחתית להגן על שמם, אלא מעשה שחייב לשמש תמרור זועק לעתיד.

בהקשר הזה ראוי לציין את ג׳וש בריינר, כתב הפלילים של 'הארץ', שפרסם פוסט לאחר מותה של שושנה כדי להדוף את הקונספירציות, למרות שהוא וסטרוק לא בדיוק אוחזים באותו עמוד פוליטי. ״‏בזמן אמת בדקתי את הטענות שהועלו בעניין אשת הציבור. ‏בדקתי גם מול המשטרה. אני יודע שגם כמה מעמיתיי עשו אותו הדבר", כתב בריינר. "אין לי שום דרך לדעת מהי האמת, אבל לפני שמפרסמים טענות קשות כלפי כל אדם, צריך לאמת ולבדוק. זה התפקיד שלנו. יש אחרים שרצים ומפרסמים כל טענה, נכונה או לא, לא באמת אכפת להם. ‏לאורך כל הדרך במשטרה, ככל שהצלחתי לבדוק, בדקו את הטענות ולא מצאו להן ביסוס ולא הצליחו לאמת את הפרטים. להבנתי התלונה לא הייתה קוהרנטית וברורה ולא הצליחו לעגן אותה אפילו במסגרת זמנים. גם לטענות עצמן לא מצאו תימוכין. במקביל הוצא לסיפור צו איסור פרסום, שעתרנו כנגדו לבית המשפט. השופט בחן בעצמו את התיק וקבע שהחשד הוא 'דל ביותר אם לא למטה מכך' וקבע שהצו יישאר על כנו. ‏אני תמיד מטיל ספק במשטרה, וגם בהחלטות של בתי המשפט, אבל בסופו של דבר, אי אפשר לשפוך רפש על בן אדם ולהכתים אותו בלי בדיקות מינימליות.

"‏דבר אחד ברור: היא הייתה בחורה צעירה שסבלה מאוד בחייה. זה קודם כול, ולפני הכול. היו לה חיים קשים מאוד והבשורה על מותה שוברת לב. אותה אשת ציבור, אני יודע מידיעה אישית שעשתה רבות בחייה למען בתה, ואני בטוח שהידיעה על מות בתה הוא חורבן בלתי נתפש עבורה כאמא.

‏"האם יש דברים בגו? לא יודע", ממשיך בריינר, "האם יש פגיעות טקסיות בציבור הדתי? יש עדויות, יש רבנים שאומרים שהיו. בוודאי דורש מאיתנו לא לשתוק ולברר את העניין וכמובן להוציא לאור ולפרסם, אם אכן היו אירועים כל כך חמורים ונוראיים. אם יש למישהו פרטים, כל עדות, אני זמין כרגיל ונשתדל לעשות את עבודתנו. כל מי שפגע או התעלל בחסרי ישע, חייב לתת על כך את הדין. ‏בשלב זה, ואולי אני טועה, אני מתרשם שזה לא המקרה בכלל. כל אדם חופשי לעשות מה שירצה, אבל אני הקטן מציע לשים דעות פוליטיות בצד ולהניח לאשת הציבור להתאבל על בתה״.

דברי פי חכם – חן.

לתגובות:

 [email protected]