למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?

עיתונאי ישראל כורתים במסור חשמלי את הענף שהם יושבים עליו. לאחר שפעולת הניסור הסתיימה "בהצלחה", הם דואגים לקחת גרזן ביקוע כדי לוודא שמהגזע הזה כבר לא יפרח או יצמח כלום. זה לא אירוע נקודתי, עיתונאי סורר בודד או תופעה חולפת. ואני גם לא מדבר על דיווחים מפוזיציה, או העלמת עין ממה שלא משרת את המחנה, ואפילו לא על עבודה עיתונאית לקויה וירודה, אלא על הפגיעה הכי בסיסית בליבת העשייה העיתונאית. אני מדבר על הפגיעה בחיסיון העיתונאי. בכך יעסוק הטור הנוכחי.

בין העיתונאי בן כספית לבין פעיל נוער גבעות בשם אלישע ירד התנהלו הליכים משפטיים כבר כמה שנים, סביב תביעת לשון הרע שהגיש ירד (אז עוזר פרלמנטרי של חברת הכנסת לימון סון הר־מלך) נגד כספית על פרסום שכתב בטוויטר.

לאחר השבעת הכנסת הנוכחית, כספית פרסם על אודות ירד: "נא להכיר: דובר הח"כית, בקרוב בכנסת, נעצר בעבר, גם מעצר רגיל וגם מינהלי, מוכר היטב לשב"כ, ולמשטרה. בהצלחה לכולנו".

לאחר מכן הוסיף וכתב: "נער גבעות על סטרואידים, היה עצור בידי המשטרה, היה עצור בידי השב"כ, היה במעצר מינהלי, בדוקאי שב"כ מוכר".

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אבישי גרינצייג הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם

עוד מאת אבישי גרינצייג השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה

למחרת כתב כספית פרסום שלישי שתיקן את קודמיו: "עדכון סופי: היועץ הפרלמנטרי החדש של חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, אלישע ירד, נעצר 17 פעמים. מעצר אחרון באוגוסט 2022 למשך ארבעה ימים. בנוסף, הורחק מספר פעמים מאיו"ש בצו מינהלי, בהם לתקופות של ארבעה חודשים. אחיו אף נעצר במעצר מינהלי (הוא, לא). ושיהיה בהצלחה לכולנו".

הנושא של הטור לא היה חוסר הדיוק שפרסם כספית מלכתחילה, אלא העובדה שכאשר הוא הסתבך בתביעה שהגיש נגדו ירד, הוא בחר לחשוף את המקור שלו לפרטים הסודיים הללו. לטענתו, המקור הראשוני הוא גורם בשטח של השב"כ. עד כאן לגיטימי. ככה עיתונאים עובדים. אלא שכספית ניגש לדוברות השב"כ כדי לבדוק אם המידע נכון ומדויק. גם זו פעולה לגיטימית, ראויה ואף מתבקשת. מבחינת השב"כ (הטיים־ליין של האירועים הוא נובמבר 2022) מדובר בפעולה אסורה ולא חוקית של מסירת מידע סודי על המרשם הפלילי של אדם. אסור היה לשב"כ לעשות זאת. אבל זו כמובן ממש לא בעיה של העיתונאים.

נחזור לעניין. כספית העביר את המידע שקיבל מאיש השטח בשב"כ אל דוברות השב"כ, וביקש לוודא אם זה נכון. בדוברות השב"כ השיבו לו: "בהחלט". כספית הגיב: "אני מצייץ את זה בשמי, בסדר? מעצר מינהלי, בדוקאי". בדוברות השב"כ השיבו לו: "חכה, תן לי לוודא", ולבסוף השיבו לו: "אכן הכול נכון".

כספית, כראוי, שוב וידא את העניין, ובדוברות השב"כ השיבו לו: "היה גם במינהלי וגם בכלא רגיל".

כספית השיב: "רות", ומיהר לצייץ את החשיפה.

אלא שהפרסום היה שגוי. ירד אומנם הסתבך כמה פעמים עם החוק וגם עם השב"כ והמשטרה, אך לא ישב במעצר מינהלי.

לאחר מכן, אנשים העירו לו כי אלישע ירד לא היה במעצר מינהלי, אלא במעצר "רגיל". כספית חזר אל השב"כ וביקש להבין אם נפלה טעות. התשובה שקיבל הייתה: "בדקנו אתמול. היה גם וגם".

כספית לא ויתר, ואמר: "זה אחיו, אברהם יאיר ירד".

ואז בשב"כ השיבו לו כדלהלן: "נעצר 17 פעמים. מעצר אחרון באוגוסט 2022 לארבעה ימים. הרחקה מינהלית. לא מעצר מינהלי".

כספית שוב רצה לוודא שמדובר על אלישע ירד, וקיבל אישור. לאחר שקיבל את האישור – פרסם את המידע הנ"ל.

עיתונאי שהוא מקור משטרתי

לא אסתיר שדעתי על אלישע ירד שלילית ביותר, אבל הוא לא נושא הטור. ונושא הטור הוא גם לא העובדה שהשב"כ, באופן ממוסד, מוסר מידע חסוי לעיתונאי נגד עוזר פרלמנטרי של חברת כנסת. אלו נושאים חשובים, אבל לא בהם עוסק הטור.

מה שאותי מחרפן זה חשיפת המקור על ידי כספית. ברור לחלוטין שהודעות השב"כ אל כספית לא היו הודעת דוברות. כספית בעצמו הבין זאת לחלוטין, לכן הוא גם כתב "אני מצייץ את זה בשמי, בסדר?". היה לו ברור שהשב"כ לא מוכן לעמוד מאחורי פרסום ההדלפה. אבל כשכספית הסתבך במשפט – הוא לפתע שלף בפני בית המשפט את ההתכתבות הזאת.

למה שמישהו יסכים לנהל שיח אוף דה רקורד עם עיתונאי, אם העיתונאי יחליט לעשות "אאוטינג" למקור ולחשוף אותו?

בינואר 2021 חשפתי כי בן כספית שימש, במקביל לעבודתו העיתונאית, מקור מודיעיני בעבור משטרת ישראל בכמה מקרים הנוגעים לנתניהו ולאנשים נוספים.

בשלב מסוים פרקליט המדינה לשעבר, שי ניצן, החליט לשים סוף לערוץ המודיעיני הזה, וטען כי יש בהתנהלותו של כספית זיגזג בין עיתונאי לבין מקור משטרתי.

הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר כספית העביר פיסות מידעים למשטרה, ולאחר מכן פרסם בטורו במעריב כי היועץ המשפטי מסרב לחקור חשדות לפלילים שהגיעו לידיעת המשטרה. חשדות, שכאמור, הוא מסר תחת הבטחה לחיסיון.

בן כספית היה העד הראשון בתיק 1000, ומסר עדות ב־11 באפריל 2016. בתמליל עדותו בחומרי החקירה שהגיעו לידינו, המושחר ברובו המוחלט, סיפר כספית כי "הייתה חובה להביא להם (למשפחת נתניהו, א"ג) מתנות, מצד כל מי שרוצה להיות קרוב למשפחה… מילצ'ן הביא כל הזמן מתנות, סיגרים ואלכוהול. את זה אני יודע ממקור אחר".

בקטע בודד נוסף, שלא הושחר על ידי הפרקליטות, כספית העיד על התנהלות ארי הרו והחברה שבבעלותו, ועל הזיקה לנתניהו. לדבריו, "לפי המקורות שלי, החברה הזו שימשה צינור להעברת כספים לביבי. הדבר נודע לי משני מקורות, שאת שמם אבקש לא למסור בעדות".

למעשה מדובר ב"הלבנה" (דרך להביא את הדברים כעדות שתימסר לסנגוריה, בלי שיהיה צורך לחשוף את העובדה שהמעיד שימש מלכתחילה כמקור המשטרתי שהוביל לפתיחה בחקירה) של מידע מודיעיני מפורט שמסר כספית כמה פעמים לחוקרי להב 433, עוד טרם פרוץ הפרשה.

לא לחינם כספית היה העד הראשון בתיק 1000. הוא היה גורם משמעותי מאוד שהוביל לעצם הפתיחה בחקירה. על פגישותיו עם חוקרי להב, ובכללם עם רב־פקד אבי רוטנברג, הוצאו תעודות חיסיון שאושרו על ידי בית המשפט, המאפשרות לפרקליטות שלא למסור את המידע לרשות ההגנה, והן נחשפות כאן לראשונה.

את המידע המודיעיני בעניין זה העביר כספית. תעודת החיסיון מסתירה את העובדה כי הוא קיבל את הסיפור מארנון מילצ'ן בכבודו ובעצמו, זאת לאחר שהשניים שוחחו על העניין. המשטרה עדכנה את היועץ המשפטי מנדלבליט במידעים אלה, ובמסגרת ישיבות שבועיות בלשכתו התפתח לו תיק 1000, עד שבסופו של דבר אישר מנדלבליט בדצמבר 2016 לחקור את ראש הממשלה עצמו בפרשה.

תיק נוסף נגד נתניהו אשר רשום על שמו של כספית הוא "תיק גרסטל־קמיר", או בשמו הרשמי "תיק 1270". במסגרת התיק נחקר חשד כי במהלך התמודדותה של גרסטל לתפקיד היועמ"ש בשנת 2015, הציע לה כביכול מקורבה אלי קמיר – בתיאום עם מי שכיהן באותה עת כיועץ התקשורת של משפחת נתניהו, ניר חפץ – להגדיל את סיכוייה לקבל את המינוי במידה שתפעל לסגירת התיקים שהיו פתוחים באותה עת בעניינה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו. הצעה זו נדחתה על הסף על ידי גרסטל, שהשיבה לדבריה בעדות במשטרה: "בושה, בושה, בושה". התיק, למי שזוכר, נסגר מחוסר אשמה. וגם לגרסטל הייתה ביקורת על החקירה עצמה, אך לא ניכנס לעניין. השאלה איך בכלל נפתחה החקירה עמדה בסימן שאלה, עד שחשפנו באותו פרסום כי כספית שוחח בתחילת פברואר 2018 עם גרסטל על ההתמודדות שלה לתפקיד היועמ"ש, שבמסגרתה העלתה השגות בעניין ההליך שבו זכה לבסוף אביחי מנדלבליט. גרסטל לא ידעה כי כספית הקליט את השיחה, והעביר אותה לידי חוקרי להב 433. מי שידע לדווח על הפרשה הזאת מיד עם מעברה לשלב הגלוי היה במקרה עיתונאי אחד בשם בן כספית.

גם הכחשה היא חשיפה

לאחרונה חשף איש התקשורת יעקב ברדוגו כי הוא נפגש עם ראש השב"כ דוד זיני לשיחת רקע, ושהם אף דיברו על הדרישה של ברדוגו כי תיפתח חקירה פלילית בעניין השאלה כיצד ערוץ 12 ידע ונערך מראש לפתיחת מבצע 'שאגת הארי'. כך עיתונאי – או מישהו שלכל הפחות אמור לפעול כעיתונאי (ברדוגו מציג את עצמו כאיש תקשורת) – עושה אאוטינג למקור שעימו הוא משוחח וחושף את שיחת הרקע שלו עם ראש השב"כ.

לפני כמה חודשים נחשפה אמירה של ראש המוסד היוצא דדי ברנע. "הקשרים בין אנשי לשכת נתניהו לקטאר לא פגעו בביטחון המדינה", כך פרסם עיתונאי 'הארץ' גידי וייץ. הפרסום עורר עניין רב בתקשורת, ואף אילץ את הפרקליטות לעשות השלמות חקירה ולקבל חוות דעת עדכנית מהמוסד. אבל מה שמעניין לצורך העניין זה שדדי ברנע אמר את הדברים בשיחה סגורה עם עיתונאי ערוץ 14. מאן דהוא מבין הנוכחים החליט להדליף את דברי ראש המוסד לעיתון 'הארץ', למרות שהדברים נאמרו אוף דה רקורד. למען הסר ספק – אין לי טענה לגידי וייץ. הביקורת היא על העיתונאי שפגע בחיסיון העיתונאי והפר את חובת האמון שניתן בו, ולא על העיתונאי שאליו הועבר המידע ופרסם זאת.

גם כאן לא מדובר באירוע חד־פעמי. בדצמבר 2021 חשף עיתונאי חדשות 12 גיא פלג הקלטה של היועץ המשפטי דאז אביחי מנדלבליט, שהתבטא בעניין תיקו הפלילי של אריה דרעי. "תיק דרעי בא אליי כתיק שחיתות מאוד חמור, חקירה של נושאים ודברים כאילו שזה נראה וואו, גדול, כן? מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון, זאת אומרת כלום, זה לא שמשטרה, לא יודע, זה כאילו פשוט כלום, לא הייתה חקירה על העלמות מס. לקח פרק זמן מאוד ארוך, שלא הלך לשום מקום. פשוט כלום".

חיש מהר התברר שגיא פלג לא השיג הקלטה של מנדלבליט ממעמקי משרד המשפטים. מדובר היה בשיחת רקע אוף דה רקורד של מנדלבליט עם מערכת עיתון 'הארץ'. מאן דהוא הקליט את השיחה, מעל באמון והעביר אותה לפלג. גם כאן הביקורת היא לא על פלג, אלא על העיתונאי המקליט שהפר את הקוד האתי.

לפני כשנה, הפרשן הצבאי של חדשות 12 ניר דבורי פרסם ספרון שנקרא "משדר מלחמה". מדובר בסוג של יומן מלחמה ובו אסופת ציטוטים ואמירות של בכירי מערכת הביטחון והדרג המדיני, מחולקים לפי תאריכים.

דבורי קיבל לאורך המלחמה תדרוכים מאישים בכירים. חלף זמן, ודבורי החליט פשוט לפרסם את הדברים שנאמרו לו, תוך הפרת האמון. כך לדוגמה מתאר דבורי שיחה שלו עם הרמטכ"ל ב־2 בספטמבר 2024: "אל תגיד את זה בשמי, אבל תגיד שהממשלה מסרבת לקבל החלטות. אין אסטרטגיה, לא יודעים לאן הולכים. אנחנו מדשדשים". כך, בלי בושה, שרף דבורי את הרמטכ"ל דאז הרצי הלוי. שאלתי את הלוי אם הפרסום נעשה באישורו. הוא מסר לי: "הפרסום הזה לא היה באישור או ברשות". כך לדוגמה פניתי גם ליואב גלנט, שאף ציטוטיו מעטרים את הספרון. הוא השיב: "זה לא היה ברשותנו, והמידע שנאמר שמופיע שם לא מדויק במקרים לא מועטים". שר הביטחון המכהן ישראל כ"ץ מסר לי את אותם דברים: "הציטוטים לא אושרו לפרסום, מה גם שמרביתם המוחלט לא מדויק בלשון המעטה".

אני באמת לא מצליח להבין מי המשוגע שימשיך לדבר עם דבורי אחרי הפרת אמון חמורה כל כך. הבעיה היא שזה כבר לא טפטוף, אלא ממש שיטפון.

מקור שמדבר עם עיתונאי לוקח מטבע הדברים סיכון מסוים. זה חלק מכללי המשחק. התפקיד של העיתונאי הוא להגן מכל משמר על המקור ולהימנע מחשיפתו. הפסיקה של בתי המשפט הכירה בחשיבות העניין, ויצרה "חיסיון עיתונאי". הטירוף הוא שעיתונאים שוב ושוב מפרים בעצמם את החיסיון הזה. משוגעים, אתם כורתים את הענף שכולנו יושבים עליו.

לסיום העניין – אספר לכם סיפור.

לפני כמה שנים הגיש עורך דין מסוים תביעה נגדי. תביעה מגוחכת, שהסתיימה בלי כלום. אבל לא זה העניין. מה שחשוב זה שהייתה לו תאוריה מי האדם שהעביר לי את המידע על אודותיו. התאוריה שלו הייתה שגויה. בבית המשפט הוא ניסה לאלץ אותי להשיב לשאלה. יכולתי להשיב לו "זה לא נכון", ולסיים את כל האירוע. אבל סירבתי. החיסיון העיתונאי כולל בתוכו גם שאלות שלילה. עיתונאי לא אמור להשיב מי המקור, אבל הוא גם לא אמור להשיב אם פלוני איננו המקור.

ניהלנו ויכוח עד לב השמיים על השטות הזאת. השופטת ניסתה להגיד לי "יאללה, תסיים את האירוע, אם זה לא נכון – תגיד שזה לא נכון, ונוכל לסיים". התעקשתי שלא לענות. התשובה השלילית הזאת לא הייתה חושפת את המקור האמיתי, כי היו מספיק "חשודים" אחרים. אבל לא הייתי מוכן לענות עליה. עיתונאי לא אמור בכלל להשיב על שאלות כאלה, לא לאשר ולא להכחיש. בזמן שאני מסרב להשיב שפלוני איננו המקור שלי, עיתונאים אחרים מתנדבים מיוזמתם לחשוף את המקורות שלהם או פוגעים בסודיות השיח שלהם עם המקורות. הם פשוט מחסלים את הענף.

לתגובות:

[email protected]