התחלה// לפני 26 שנה, נולדה בעתניאל שבדרום הר חברון. בת שישית מתוך עשרה אחים ואחיות.
אבא// מיכאל (מיכי) מרק הי"ד, מנהל החברה לפיתוח הר חברון ומנהל ישיבת עתניאל. נרצח לפני עשור בגיל 46 בפיגוע ירי. "אבא היה דמות דומיננטית בבית. אני הייתי בת 16, בשיא גיל ההתבגרות, והוא היה האדם לדבר איתו, אותו שואלים על מהות החיים. הוא היה מאוד נוכח ואדם משמעותי להרבה אנשים, סוג של מנהיג".
אמא// חוי, בת 55, מנהלת חשבונות במקצועה. "אמא נפצעה בפיגוע בפגיעת ראש קשה. לא חשבו שתשרוד. בשבילי יש את האמא שלפני הפיגוע ואת האמא שאחרי הפיגוע, כי פגיעת הראש שינתה אותה. ממש למדתי לאהוב אותה מחדש. ברוך ה' היום אני מרגישה שזכיתי באמא מדהימה, מצחיקה, פתוחה ומאוד תומכת. היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי".
עתניאל// "ילדות מדהימה. אתה חי ביישוב שמאחרים בו לבית הספר כי זרקו עליך בקבוק תבערה, אבל בזמנו זה היה נשמע לי מאוד נורמלי. גדלתי בבית מדהים, חם, עם מוזיקה ואנרגיות. בית פתוח, תמיד עם הרבה חברים ואורחים".
אולי יעניין אתכם
אולפנה// בתיכון למדה באולפנת אבן שמואל. "האולפנה הייתה מדויקת לי. הרבה חברות, חינוך לציונות וערכים והרבה נשמה. לימודים לא היו הצד החזק שלי. לא אהבתי ללמוד אבל הייתה לי מורה, שרה לונדון ז"ל, ששינתה את חיי. היא אמרה לי: אורית, את יכולה! היא האמינה בי והייתה נקודת האור בשבילי".
הפיגוע// "זה היה יום שישי, ההורים שלי נסעו לסבתא בירושלים. התלבטתי אם להצטרף אליהם ובסוף החלטנו שאשאר לשבת אצל בני הדודים שלי, שלומית ואלחנן קלמנזון". במהלך הנסיעה לירושלים בכביש 60 פתחו מחבלים באש לעבר רכב המשפחה. "אבא נרצח, אמא נפצעה אנוש ושני האחים שלי, פדיה ותהילה, נפצעו בינוני וקל. מאותו רגע החיים שלי השתנו".
מה יהיה// "אחרי האסון אלחנן לקח אותנו אליו הביתה כדי לבשר לנו. שם דודה שלי, יוכי, סיפרה לנו על הפיגוע. את שומעת אבל לא באמת קולטת. אני זוכרת שהתחלתי להריץ בראש מה יהיה איתי. כשהגענו לבית החולים אחי הבכור שלומי חיבק אותי ונתן לי את העוגן ואת התחושה שהוא כאן ואפשר לנשום".
אובדן 1// "השבר היה עצום. היה לי קשר מאוד קרוב עם אבא. הוא היה המצפן בחיים שלי ומבחינתי איבדתי את האופק. לא חשבתי שהשמש יכולה לזרוח יותר. ברגע אחד החיים התהפכו. מנערה שיש לה בית, הורים ומשפחה, פתאום האחים הגדולים צריכים לדאוג לי. אחותי הגדולה שירה לקחה אחריות, ויחד עם המשפחה שלה עברה לגור איתנו".
נפגשים// דניאל אטינגר, מי שלימים יהפוך לבעלה, הגיע לשבעה לנחם את המשפחה ושם נפגשו לראשונה. "ככה הכרנו. הרגשנו שזה זה ותוך שנה וחודשיים התחתנו. בסוף הבית שלי לא היה יציב ודניאל נתן לי את העוגן. התחתנתי בגיל 18 ויום".
החצי השני// דניאל, בן 31, במקצועו יועץ עסקי. "הוא לוחם במילואים ביחידה מסווגת בחיל האוויר. מאז השבעה באוקטובר הוא צבר מאות ימי מילואים ואני סופר גאה בו. דניאל הוא מקום יציב ובטוח בחיים שלי. הוא נותן לי להיות מי שאני ומקום לעשות מה שאני רוצה וללכת עם החלומות שלי. זכיתי".
הנחת// צור בן הארבע. "אהבת חיי, האור הכי גדול בחיי. הוא המורפיום לנפש כי מול כל כאב שיבוא לי בחיים פשוט יש לי אותו והכול נרגע בגוף".
שירות לאומי// עשתה כנשואה ב'משפחה אחת', עמותה התומכת בנפגעי טרור. "במסגרת השירות קידמתי פרויקטים וליוויתי משפחות של יתומים ואלמנות. זו הייתה בחירה טבעית בשבילי. בסוף הקדוש ברוך הוא נתן לי חוסן והרגשתי שאנשים שהיו נפגעי טרור נפתחו והרגישו בטוח כשהייתי שם".
הסברה// עשתה קורס דיפלומטיה והסברה במרכז הבין־לאומי לדיפלומטיה ציבורית והסברה ישראלית בתל אביב. "כבר שמונה שנים בערך אני פוגשת חברי פרלמנט ואישי ציבור מהעולם. אנשים שלא פגשו מעולם אדם מהתנחלות ופגשו רק אנשים משכם, רמאללה או חברון. אני משתפת בסיפור האישי שלי. מהמפגשים הבנתי כמה כוח יש לי בידיים להראות את יהודה ושומרון לא כמו שהם מכירים. כשראיתי שיש לי השפעה הלכתי ללמוד הסברה מתוך רצון להתמקצע".
מתנחלת גאה// "תמיד כשאמרו לי 'כיבוש' עניתי שאני מתנחלת גאה ולא הבנתי את העוינות. הבנתי שאם אני רוצה לחולל שינוי, אני צריכה לדעת לדברר את זה טוב. לאחרונה נפגשתי עם שגריר בלגיה בישראל. הוא אנטישמי ומתנגד חריף להתנחלויות. דיברנו שעתיים, שיח קשה ומטלטל, אבל כשיצאנו הוא אמר לי: אני שומע אותך ואומר שיש תקווה, ומבחינתי זה כוח שהוא סופר משמעותי לישראל".
שלומי// לפני כשבע שנים אחיה שלומי נהרג בתאונת אופנוע במהלך שירותו בתפקיד מסווג במוסד. "בליל שבת הוא נסע על האופנוע וחבורה של צעירים בדואים פגעו בו. יומיים היה בין שמיים לארץ מורדם ומונשם, וביום ראשון בבוקר נקבע מותו. אלה היו יומיים מאוד קשוחים אבל גם הזדמנות להיפרד".
אובדן 2// "זה היה שוק. גם כי שלומי היה גבר חזק וחסון וחשבנו שכלום לא יפגע בו וגם כי הרגע איבדנו את אבא. אחרי הפטירה של שלומי היה לי חוסר הבנה מול הקדוש ברוך הוא למה זה קרה, אבל מצד שני המקום של האמונה היה מאוד נוכח. כשהודיעו לנו שהאיברים שלו הצילו חמישה אנשים, זה היה בשבילי מקום של: אני לא מבינה כלום, אבל אתה מנהל את העולם".
אובדן 3// בשבעה באוקטובר נרצח בן דודה, רב־סרן במילואים ואיש המוסד אלחנן קלמנזון, לאחר שחילץ יותר ממאה מתושבי קיבוץ בארי יחד עם אחיו ואחיינו, שכונו "צוות אלחנן". "הוא היה בן דוד מאוד קרוב אליי. ממש חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אחרי הפיגוע חייתי אצלם בבית. הם ארגנו לי את החתונה, באו איתי לטעימות. וכשהודיעו לי שהוא איננו זה היה שבר אדיר. אמרתי לעצמי: די, זה עבר את הגבול. הרגשתי שזה גדול עליי".
נופלת וקמה// "היה שלב של אבל קשה, אבל זה היה בדיוק תחילת המלחמה והזמינו אותי לדבר עם חיילים. בהתחלה אמרתי: מצטערת, אין לי כוחות. אבל בסוף יש כאן צו 8 והרגשתי שיש אנשים שצריכים ורוצים לשמוע אותי. יצאתי להעביר הרצאות לחיילים כמעט בכל מקום בארץ, להזכיר להם על מה הם נלחמים. ניסיתי להעניק להם כלים להחזיק את הכול ביחד".
אובדן 4// שלושה שבועות אחר כך, במהלך היתקלות עם מחבלים בעזה, נורה טיל נ"ט לעבר נגמ"ש המרכבה שעליו פיקד אחיה הצעיר פדיה מרק. הוא ושבעה לוחמים נוספים נהרגו. בן 22 בנופלו. "הייתי בהרצאה בצאלים והודיעו לי שגם הוא נהרג. אחי האהוב, הקטן אבל הגדול. אני כבר לא האמנתי להם. אחרי פדיה מה שהקים אותי זה המון אמונה והבנה שכל מה שעברתי בחיים זה כדי שאצליח לעשות את השליחות שלי בעולם".
שליחה// "מספר המשפחות השכולות שהייתי אצלן והאנשים הפצועים והפוסט־טראומטיים שביקרתי ואמרו לי 'אורית, אם לא את – לא הייתי עומד כאן היום' הוא מטורף. אז אני אומרת: זה משהו שהוא הרבה יותר גדול ממני. ברור לי שאני רק שליחה והייתי צריכה לעבור את הכאב הזה כדי לעזור לאנשים ולהוסיף טוב".
גב"ש// התגוררה עם משפחתה בעתניאל, ולפני שנתיים עברה לגבעת שמואל. "עתניאל היה מאוד רחוק מכל העיסוקים שלי, ובלב שבור נאלצנו לעבור. עתניאל זה הבית ותמיד יישאר כזה".
אור מיכאל// מייסדת ומנכ"לית עמותת 'אור מיכאל', ארגון הנצחה לזכר אביה, הפועל לעידוד בני נוער לעשייה חברתית. העמותה מפעילה אלפי בני נוער מכל רחבי הארץ, ופעילה ב־26 בתי חולים. "אחרי הפיגוע הייתי עם אמא בבית החולים וראיתי כמה זה יכול להיות מקום מדכא. החלטתי להביא לשם אור. בתור נערה הקמתי את 'אור מיכאל' והבאתי בני נוער לעשות שמח. מאז זה הלך וגדל למפעל עצום של אור".
סיפור חיי// את ספרה הראשון, 'קרן אור שבורה', שמספר את סיפור חייה, הוציאה בהוצאת ידיעות ספרים. "הרגשתי שאנשים רוצים לשמוע את הסיפור ואת המסרים שלי. הספר הוא מצד אחד עם המון כאב, ומצד שני יש בו תובנות והוא קצת מדריך לחיים". לפני שנתיים הוציאה יחד עם בעלה את ספר הילדים 'ילד האור', שמתווך לילדים את סיפורו של אחיה פדיה הי"ד במלחמת חרבות ברזל. "המסר הוא שהאור תמיד מנצח".
הסברה// כחלק מפעילות ההסברה ברחבי העולם היא טסה לתפוצות ומשתפת בסיפור חייה. "אני נוסעת המון לקהילות יהודיות, ונפגשת גם עם חברי פרלמנט ברחבי העולם, נוצרים, סטודנטים. בסוף כל אדם בעולם מתמודד עם האתגרים שלו, וכשאתה יודע שאפשר להתמודד עם הכול ולהאיר את העולם זה נותן המון תקווה ומשמעות".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "זה משתנה בין ארבע וחציצ בבוקר לשידור בתוכנית 'העולם הבוקר', ובין שבע בבוקר בימים שאין. אני לוקחת את הילד שלי לגן ומשם מתחילה לו"ז של הרצאות ברחבי הארץ ופגישות. בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים אוספת את צור לזמן שלנו, מקלחת, ארוחת ערב ולפעמים יציאה לעוד הרצאה או אירוע".
פלייליסט// "ממש הכול מהכול, לועזית או ישראלית, קרן פלס, יהורם גאון וחסידי לחגים. מאוד מגוון".
השבת שלי// "מתנה. מודה כל יום על זה שגדלתי לזה. לא יודעת איך שורדים בלי שבת".
דמות מופת// אסתר המלכה. "אני מרגישה שהיא חיה מציאות של כאב, יתומה אצל דוד שלה, אבל במקום להתמסכן היא בחרה לעשות צעד לעבר השליחות ובזכותה עם ישראל ניצל. כמוה כל אדם צריך לחשוב – אם לעת הזאת הגעת למלכות ולפעול".
משאלה// "שנצליח לאהוב ולהכיל דעות שונות מאיתנו גם בלי טרגדיות. שנצליח לראות את החיים במדינה שלנו באור חיובי. זכינו במדינה מופלאה".
מפחיד אותי// "לא לעשות מספיק, ולפעמים פחד מהמילואים של בעלי".
כשאהיה גדולה// "ימים יגידו".
לתגובות:
