דילמת הג'ינג'י: לדחוק את חיזבאללה לפני שטראמפ יגיד די

הפלוגה צעדה בשני טורים את צעדיה הראשונים במארון א־ראס. נכנסנו כדי להחליף כוח שכבר ישב שם בימים שקדמו. זו הייתה שעת בין הערביים, והקור של דרום לבנון התחיל להתפשט. בתי העיירה שסביבנו הרוסים כולם – מי עד היסוד ומי למחצה. מתחתנו משתרע ואדי עמוק. ופתאום זמזום מוכר. "של מי הרחפן?" נזרקת מיד באוויר השאלה המוכרת. מפקד הפלוגה שמוביל את השיירה מסתובב ומרים את המבט לשמיים, תוך כדי הליכה. "תעלה מול הפלוגה שאנחנו מחליפים בקשר", הוא מצווה על הקשר שלו, כדי לבדוק הלנו הוא הזמזום אם לצרינו.

הקשר לא הספיק לוודא. הזמזום הלך ונשמע קרוב יותר. כולם הרימו עיניים וקנים לעבר הזמזום. כשזיהינו אותו, הוא כבר היה קרוב. הוא לא שייט בשמיים, אוסף מידע, אלא טס במהירות לכיווננו. קול הזמזום כבר היה חזק מדי, המתח התחיל לגאות – ואז ברגע אחד הקול נדם. לנגד עינינו שבק הרחפן חיים, צנח אל הוואדי שמתחת והתפוצץ עם המטען שהורכב עליו ברעש גדול. לקח לנו קצת זמן להבין את האירוע, שהתברר כנטרול אלקטרוני שביצעו אמצעים של חיל האוויר שהוצבו לא רחוק משם.

את הסיפור הזה לא שיבצתי כאן כדי לתעד את מורשת הקרב של פלוגתי. למען האמת, אין בסיפור הזה שום דבר חריג. מיד אחרי הרחפן הגיע כטב"מ, ואחריו ירי תלול מסלול. זו המציאות היומיומית של לוחמי צה"ל, בסדיר ובמילואים, בגזרת דרום לבנון. אנו יצאנו מהמטר הזה בלי פגיעות בגוף, תודה לא־ל, אך כוחות אחרים ספגו פציעות ואף אבדות. חמישה לוחמים, נכון לזמן כתיבת שורות אלה, נפלו בסבב הזה של הלחימה בדרום לבנון. לאמור, חיזבאללה אומנם לא מתבצר בכפרים ומנהל לחימת פנים אל פנים עם צה"ל, כמו שהבטיח כל השנים ברברבנות נסראללה, אבל הוא גם ממש לא הרים ידיים. הוא ממשיך להילחם, גם אם ממרחק.

המגמה התהפכה

אולי יעניין אתכם

עוד מאת יוני רוטנברג מה עומד מאחורי הגברת החיסולים של משתתפי הטבח ב-7.10?

עוד מאת יוני רוטנברג "הייעוד של המודיעין הוא להיות התקפי, לא לשמור על השקט"

ננסה לרגע לשרטט את תמונת המצב הנוכחית בדרום לבנון, כפי שהיא מצטיירת נכון לזמן כתיבת שורות אלה. מיד עם פרוץ המלחמה באיראן, או ליתר דיוק – מאז שחיזבאללה החליט להצטרף אליה, הפעיל צה"ל תוכנית הגנה שנבנתה בפיקוד הצפון בדיוק לתרחיש כזה. התפיסה של אלוף רפי מילוא, שיש להעריך כי היא מעוגנת בדרג המדיני, היא שבשום מחיר לא הולכים לפינוי נוסף של תושבי הצפון. לכן, הפעולה הראשונה שנעשתה היא הזזת קו הגבול כמה קילומטרים לתוך שטח לבנון. הפעולה הזאת התבססה על התמרון של 'חיצי הצפון' שנערך באוקטובר 2024 – ובו נכבשו, נוקו ונהרסו כמעט כליל הכפרים השיעיים שסמוכים לגבול. לאורך כל התקופה מאז, השטחים האלה נשלטו באש ותצפית על ידי צה"ל, ובוצעו בהם אף פשיטות רגליות לפי הצורך. לכן, החזרה אליהם הייתה קלילה יחסית.

במקביל, חיל האוויר פתח בגלי תקיפות בלתי פוסקים על ביירות ועל יעדים נוספים של חיזבאללה, כשהוא מתנתק לחלוטין מדפוסי החשבונאות הישנים של "תקיפה כנגד תקיפה". המתקפות היו הכי חזקות וכואבות שאפשר, בלי לבחון את תגובת חיזבאללה אליהן. ניכר היה שיש בצה"ל מוכנות להשיג במערכה הזאת הרבה מעבר להשבת השקט על כנו. ועם זאת, לא הוצהר על מטרת לחימה מובהקת, לא על ידי הדרג המדיני ולא על ידי צה"ל.

סדרי הכוחות שהועלו צפונה, בלי לפרט את מה שאי אפשר, הם ללא ספק של תמרון רחב וכולל. כבר בשלב הראשון בוצע גיוס מילואים נרחב, הסטת רוב האוגדות המתמרנות הסדירות צפונה, וקריאת כוננות לעוד חטיבות מילואים רבות. מה שעיניי ראו ואני יכול להעיד ממקור ראשון הוא שכביש 90 בואכה קריית שמונה אירח מדי יום עשרות מובילים צה"ליים עמוסים במיטב הרק"מ. התנועה הזאת נמשכה לאורך כל התקופה ומעידה על סדרי כוחות גדולים מאוד, אולי אפילו גדולים מאלה שידענו באוקטובר 2024, אחרי מבצע הביפרים. ועדיין, לא ראינו הוצאה לפועל של התקפה שעושה שימוש בכוחות גדולים כאלה. המיקוד היה באותה "הגנה קדמית", עם התקדמויות מזעריות בכמה נקודות.

דיווחים עקשניים מלבנון, ותדרוכים אנונימיים בארץ, מרמזים שבסוף השבוע האחרון המגמה התהפכה. דובר צה"ל לא מעדכן על מיקומים כלל, וטוב שכך, אבל על כניסה של כוחות נוספים לגזרה בהחלט ניתן היה לשמוע. אם מחברים את התדרוכים והידיעות מלבנון, עולה כך: בגזרה המזרחית, בקרן שיוצאת מהנקודה הצפונית־מערבית של אצבע הגליל (אזור מטולה), נרשמה התקדמות דרמטית. דיווחים על הגעת כוחות לליטני (שקרוב מאוד לגבול בנקודה הזאת), למבצר הבופור שאליו לא הגיע צה"ל ב'חיצי הצפון', ולשורת כפרים שצפוניים לבינת ג'בייל. אם פותחים מפה, יוצא שהתנועה ממטולה נעשתה בשני ראשי חץ: צפונה ומערבה. הכול, שוב, על פי דיווחים לבנוניים ולא רשמיים. תדרוך אנונימי שפורסם בערוץ 14 דיבר על התקדמות של 14 קילומטרים בלילה שביצע צק"ח 401.

בגזרה המערבית, דיווחים מלבנון מלמדים גם על התקדמות מהירה צפונה החל מסוף השבוע שעבר, ונוכחות של כוחות בכפרים שמע וביאדה. כאן אומנם לא נחצה קו התמרון של השנה שעברה, אבל עדיין מדובר על מרחק של כשישה קילומטרים מהגבול. הפעולות האלה הגיעו אחרי הודעות פינוי לכלל האוכלוסייה שמדרום לנהר הליטני, כולל העיר צור, ובהמשך השמדת הגשרים שמאפשרים מעבר מעל הנהר דרומה וצפונה.

מהפכה של שנאה

עד כאן הנתונים, אלה שמאומתים על ידי צה"ל ואלה שמדווחים במקורות שונים. מכאן – הפרשנות שלי. סדרי הכוחות, הפצצת הגשרים, הודעות הפינוי והטרמינולוגיה של מפקדי צה"ל ושר הביטחון מלמדים כמעט בוודאות על כך שלצה"ל יש תוכניות תקיפה לכל רוחב דרום לבנון עד הליטני. בלי להיכנס לטקטיקה – האם יכבשו כל כפר או שעל חלק מהכפרים הפחות אסטרטגיים פשוט יטילו מצור – נראה ברור שהתוכנית המבצעית היא השתלטות על המרחב כולו. לא מן הנמנע שצה"ל התאהב במודל הקו הצהוב בעזה. מעדיפים לבקש סליחה מלבקש רשות. אחרי שהמרחב יהיה בידינו, ניכנס למשא ומתן שלא יתכנס לתנאים של ישראל, וכך תלך ההחזקה במרחב ותתבסס.

השאלה הייתה התזמון. במהלך שלושת השבועות הראשונים של המלחמה נראה היה שצה"ל מעדיף בשלב זה להישאר בהגנה קדמית בלבד, ולחכות עם התמרון העצים לעומק השטח עד שהמשימות של חיל האוויר ואגף המודיעין באיראן יפחתו וידרשו פחות תשומת לב. סיוע קרוב של חיל אוויר הוא אחד היתרונות הגדולים של צה"ל בתמרון, וראינו את זה בעינינו ב'חיצי הצפון'. נכון לשלב זה בלחימה, מספר כלי הטיס ומטוסי הקרב שחיל האוויר יכול להצמיד לגדודים הוא זעום. לכן חיפש צה"ל את עיתוי הזהב: עדיין בתוך לחימה פעילה בגזרת איראן, כדי שלא תוכרז פתאום הפסקת אש שגם חיזבאללה יצטרף אליה וישמוט את הלגיטימציה של ישראל, אבל אחריו השלב העצים – דבר שיאפשר הסטת קשב ומשאבים של חיל האוויר והמודיעין.

נדמה – ושוב, זו פרשנות שלי בלבד – שבסוף השבוע האחרון נטרפו הקלפים. ההצהרות של הנשיא טראמפ על משא ומתן ואפשרות של הפסקת אש הבהירו למקבלי ההחלטות שקביעת העיתוי לתמרון אינה נתונה רק בידם. היא נתונה, בעיקר, בידיו של הג'ינג'י. והג'ינג'י הוא, כפרינציפ, בלתי צפוי. וכאן הדילמה: להמר על כך שמדובר רק בספין של נשיא ארצות הברית ולהמשיך בתוכניות כרגיל, או לנסות לקבוע עובדות מהירות בשטח בטרם יגיע הברקס. ההחלטה שהתקבלה, כך נראה, היא לנסות למצות את ההישגים עם הכוחות הקיימים ובאמצעים העומדים לרשותם, ולא להמר על עקביותו של טראמפ.

ומה האסטרטגיה? כך נוהגים היום לשאול. אז צריך לומר, וכבר נשמעו כל מיני תלונות משונות בעניין הזה בתקופה האחרונה, שכל תמרון קרקעי שיהיה לא יוכל למנוע את תופעת הירי תלול המסלול של חיזבאללה לשטח ישראל. ארגון הטרור הלבנוני מחזיק בטילים בעלי טווח של מאות קילומטרים, כך שכל עוד אנחנו לא מדברים על כיבוש מלא של מדינת לבנון וטיהורה דונם אחר דונם – יכולת של ירי תישאר בידי חיזבאללה.

האסטרטגיה, להבנתי, היא אחרת. ההתבססות הקרקעית עד הליטני, והשימוש בו כמכשול קרקעי אפקטיבי, מטרתה היא סיכול של אפשרות חדירה לשטח ישראל בסגנון "התוכנית לכיבוש הגליל" שבנה חיזבאללה במשך שנים, וסיכול של איום הנ"ט. הטווחים הרחוקים ביותר של הטילים המדויקים והקטלניים האלה הם עד עשרה קילומטרים. הם האיום הקשה ביותר, מפני שהם לא מאפשרים התראה או יירוט (זה היתרון של כינון ישיר), והם מדויקים מאוד. התקדמות עד הליטני אמורה למנוע ירי שלהם ליישובי הצפון. על כוחות צה"ל שישהו בדרום לבנון, הם כמובן עדיין יוכלו לירות.

כל זה פתרון בטווח זמן מיידי מול איום שמשבש את חיי תושבי הצפון. הפתרון הגדול, פתרון הקבע, קשור יותר למערכה באיראן. אלה שתי חזיתות שתלויות זו בזו. הפלה של השלטון באיראן, או לכל הפחות פגיעה כלכלית אנושה שתמנע ממנו להמשיך לממן את חיזבאללה, תחליש מאוד את ארגון הטרור. בסוף, הכול מתכנס למשכורות לפעילים. ואם אין משכורות – אין פעילים. ביום שיהיו לחיזבאללה מעט מאוד פעילים, המגמה של שנאה עממית לחיזבאללה ומנהיגים פוליטיים שעוינים אותו ומעזים לומר זאת בגלוי, שמתעצמת מאז התמרון הקודם, תוכל לעבור גם לשלב המעשי של פירוק חיזבאללה מנשקו. כמו שכבר למדנו במזרח התיכון, האויבים שלנו שונאים אלו את אלו לא פחות משהם שונאים אותנו, ואם תהיה שעת כושר הם יטבחו בחיזבאללונים שהמיטו עליהם אסון. אם ימים ספורים אחרי התמרון הקודם בלבנון ראינו הפיכה אלימה ומהירה בסוריה שנולדה מהיחלשות חיזבאללה, אפשר לייחל שבסוף התמרון הזה, הפיכה מהירה ואלימה בתוך לבנון תביא את הקץ על הארגון הארור.

לתגובות:

[email protected]