אעשה שקר בנפשי ואניח בשורות הבאות כי יש דבר כזה טרור יהודי. אלימות ספורדית בוודאי יש, ושאלת נטיעתה בהקשר של טרור היא חשובה ועוד נעסוק בה. אבל חשוב יותר להתמקד באקסיומה שחדרה לאחרונה למוחותיהם של מיטב הכותבים בימין, ולא מעט מקוראיהם: אם יש טרור יהודי, הדרך הנכונה לסכלו היא מעצרים מינהליים.
כך, במוצאי השבת הסביר עמית סגל שהטרור היהודי מצדיק מעצרים מינהליים משום שבניגוד לסוגים אחרים של פשיעה, הטרור היהודי פוגע במדינה כולה ובהתיישבות כולה. אלה הצהרות נוקבות, אבל היעדר הקשר הלוגי בין הסיבה לתוצאה לא עומד בסטנדרט שהתרגלנו לקבל מעמית סגל. ביום רביעי שעבר פרסם אריאל כהנא, הכתב המדיני של ישראל היום – ועוד אחד שאי אפשר לחשוד בו שהוא רועה בערוגות השמאל – שסגן נשיא ארצות הברית ג'יי. די ואנס נזף בשר הביטחון ישראל כץ, והפציר בו לחדש את המעצרים המינהליים. העבר הלא כל כך רחוק לימד אותנו שכאשר בכירים בבית הלבן משתמשים באוצר מילים של השמאל הישראלי – כנראה המקור האמיתי של הדברים הוא מישהו בשמאל הישראלי.
הבה ננתח מהו בכלל מעצר מינהלי, ובאילו מקרים יש להשתמש בו. לא אתייחס להוראות חוק בטור הזה, אלא אך ורק להיגיון המוסרי.
עבריינים יש להעניש, עבריינים מסוכנים יש להרחיק מהחברה כדי להגן על החברה מפניהם, והכול באופן שירתיע עבריינים פוטנציאלים מלבצע את זממם. כל ההליך הזה של סימונו של אדם כעבריין והענשתו חייב לכלול נקודות ביקורת רבות, כדי להבטיח שאנשים רעים, שבמקרה לובשים מדי צבא, משטרה או גלימות שופטים, לא יעשו שימוש עברייני בכוח שהחוק נותן להם כדי לפגוע באנשים חפים מפשע. הנקודה האחרונה היא מהותית: התרגלנו לפרש את הביטוי "ממלכתיות" ככבוד עיוור כלפי כל מי שמקבל את משכורתו מהמדינה. כאילו שלהצביע על כך ששופט יכול להיות מושחת זה לכפור בהיות מדינת ישראל יסוד כיסא ה' בעולם. אבל אם למדנו משהו מעלילת שדה תימן, משפטי נתניהו ורדיפת הלוחמים ביהודה ושומרון – זה שהגיע הזמן להתפכח. על האזרח יש להגן, גם מפני עובדי הציבור.
אולי יעניין אתכם
דרך המלך הפלילית מתחילה במעצר, שכלל איננו עונש: המשטרה מוסמכת לשלול מאדם את חירותו ליממה אחת בלבד לכל היותר. בסיומה הוא חייב לראות שופט, שכדי להאריך את המעצר חייב להשתכנע לפחות באחד משלושה: שהעציר מסוכן, שהוא עלול לברוח, או שהוא עלול לשבש את חקירתו. בנקודה הזאת ינסו העציר וסנגוריו לשכנע את השופט לא רק שלא נעברה עבירה אלא גם, אם יש בכך צורך, שהשוטרים לא בסדר. משם עובר התיק לפרקליטות, אשר אחרי הגשת כתב אישום חשופה גם היא לשלל האשמות מצד הנאשם. שופט שמרשיע – חשוף לאותה ביקורת, גם אם מנומסת יותר, בפני ערכאת הערעור. סיכומו של דבר: הזכות להעביר ביקורת חריפה על המערכת שזורה בתוך ההליך הפלילי. השוטרים, הפרקליטים והשופטים יודעים זאת, ולכן הם מקפידים לפעול לפי החוק ולהגן על זכויות חשודים ונאשמים. כך, לפחות, זה אמור לפעול.
המעצר המינהלי מנטרל את כל המנגנון הזה, ושולל מהעציר וסנגורו את הזכות לדעת על מה ולמה שוללים את חירותם. הכלי הדרקוני הזה לגיטימי, לפעמים, אבל לא כפונקציה של חומרת העבירה. האנס הסדרתי בני סלע, לדוגמה, מהמסוכנים שבעברייני ארצנו, לא הושם במעצר מינהלי למרות חומרת עבירותיו.
מעצר מינהלי לגיטימי כאשר יש סיבה ברורה שהמנגנון ה"רגיל" לא ימלא את תכליתו ולא יאפשר לכלוא עבריינים. וכאן אנחנו מגיעים להנחת יסוד תאורטית של המשפט הפלילי: החברה כולה מתנגדת לעבריינים. לכן, אם נראה שוטר חוקר חשד לעבירה – רוב הסיכויים שנסייע לו.
ומה קורה אם הקהילה שממנה הגיע העבריין כלל לא רואה בו עבריין? מה קורה אם היא רואה בו גיבור? כשאין שיתוף פעולה מהקהילה – המשטרה לא יכולה לעשות את עבודתה, וכללי משפט הצדק ההוגן לא יאפשרו להגן על החברה מפני עבריינים שכאלה. זהו רובד אחד המצדיק את המעצר המינהלי כלפי מחבלים ערבים, ועליו יש להוסיף עוד רובד – הסיבה שבגללה הקהילה של המחבל מגוננת עליו: המחבל הערבי פעל לרצוח יהודים במגמה להשמיד את מדינת ישראל. קהילתו מגוננת עליו מפני שהיא מאמינה בתכלית הזאת. החברה מבקשת להגן על אזרחיה מפני פגיעת הרשויות, באמצעות הליך משפטי רווי נקודות ביקורת. כאשר החברה – ולא פרטים – היא המותקפת על ידי העבריין, מותר לחברה, מוסרית, להשעות את מנגנוני ההגנה הללו.
שני הכללים הללו לא חלים על "הטרור היהודי". מתיישבי יהודה ושומרון, באופן כללי, לא תומכים באלימות כלפי ערבים חפים מפשע. ההתיישבות השיגה את מטרותיה הקדושות בשלל אמצעים כשרים ומוסריים, טרור אף פעם לא היה אחד מהם, ולא משנה כמה חזק שיקרו המעלילים. ההתיישבות כן תומכת בכוחות הביטחון והמשטרה, ואם תיפתח חקירה – בכל יישוב יש מי שיסייע לה. מה יותר קשה? למצוא נער שזרק אבנים על ערבים ביישוב בשומרון, או לתפוס בעל שהכה את אשתו בשיכון בעיר מערי ישראל? אין לכך תשובה אמפירית, בשני המקרים מדובר במשימה קשה – בכל מקום מסיבות אחרות. אבל מי שלא מעלה על דעתו לזרוק בעל מכה למעצר מינהלי, לא צריך להצדיק את הכלי הזה נגד "הטרור היהודי".
