הפעם עצמאות

ידי חובה

כל שלא אמר שלוש מילים אלו ביום השואה לא יצא ידי חובתו,

ואלו הן:

לעולם לא עוד.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת הרב ליאור אנגלמן תסלחו לי רגע

עוד מאת הרב ליאור אנגלמן אבינו מלכנו

השנה אין צורך לומר דבר.

סבתא

אם הייתי יכול ללחוש על אוזנה של סבתא, אז בצעדת המוות כשהייתה עוד נערה,

שבעוד שנים ספורות תהיה ליהודים מדינה –

בוודאי היה לה עוד קצת כוח ללכת בשלג הנורא.

אם הייתי אומר לה שבמדינה הזאת יתווכחו היהודים מהבוקר ועד אחרית הימים,

שיהיו כאלה שימאסו בה, יאיימו לעזוב, אפילו לברלין –

בוודאי הייתה מתה מצער או בושה.

התקדמנו

פעם התווכחו אם לתת משואה למתאבדי מצדה

היום מתווכחים אם לתת משואה למשטחי עזה.

בין שני הוויכוחים אני מעדיף את השני.

איך שלא תהפכו את זה, התקדמנו לא רע.

ערב רב

יש אנשים כאלה שתמיד יראו חושך

שהערב שלהם רב, רב על האור.

בבית הספר למדתי לכעוס עליהם,

לאחרונה למדתי לרחם.

אלה ייסורי איוב –

ללכת במדבר הגדול והנורא,

לשנוא את המן,

לא לראות עמוד אש וענן.

לאבד אמון,

ללכת סחור סחור בין חולות הייאוש.

לא משנה כמה ניסים יראו בעיניים –

לעולם הערב רב והחושך גובר.

כל העם ישלם את המחיר

אבל הם משלמים יותר מכולם

שעה שעה, יום רודף יום –

ריבית נשכנית.

אולי בגלל זה מדליקים משואה

כדי שלרגע אחד ינצח האור את החושך,

שלשעה אחת יגבר האור

ויאיר גם לערב רב.

ביטול

לפני שנתיים התבטלו החגיגות

כי טבחו בנו וקשה לחגוג.

לפני שנה התבטלו החגיגות

כי הציתו אש ביערות.

השנה יתבטלו החגיגות

מפני שסוגרים להם את מצרי הורמוז –

השנה ביטולה הוא קיומה.

עצמאות

שבעים ושמונה שנים חוגגים כאן,

והעצמאות כמו גלי הים –

יודעת גאות ושפל.

עכשיו גאות

עכשיו יותר עצמאות.

מי יודע לאן זה הולך –

ואולך אתכם קוממיות.

מנגל

בהפטרת יום העצמאות –

וגר זאב עם כבש,

נמר עם גדי ירבץ.

משיח בא ומריח

ריחות של צמחונות ושלום.

בפארקים –

פרגית עם סטייק,

שישליק בפיתה

וריח תימרות עשן,

ללמדך שחוגגים עצמאות

גם כשמשיח עוד לא הופיע,

בוודאי עושה את דרכו לכאן.

פרס ישראל

מזמן לא היו רבים ראויים כל כך –

אולי נחלק הפעם את הפרס

לעם שלם?

גבורות

בת שבעים ושמונה

מנצחת בשבע חזיתות,

רק לדמיין איך נהיה

כשנגיע לגבורות.

הלוואי

הלוואי עלינו טקס

כמו שחולמים בשמאל,

עם משואות לממציאים,

כוראוגרפים למחול.

עם פעילים חברתיים

ושגרירי שלום,

בלי די־ניין ומְשַׁטחים

רק מגשימי חלום.

הלוואי עלינו עצמאות

כמו שחולמים בשמאל,

רק סופרים ומשוררים

ואומני מכחול.

מהנדסים, אדריכלים

ויוצרים בחול.

בלי מפציצים וחבלנים

ומורידי שאול,

עם הוגים וחכמים

בקודש ובחול.

בלי אוחזים בחרב

רק מושכים בעט.

הלוואי עלינו,

כבר הגיעה העת –

ובשביל זה צריך סוף סוף

לנצח באמת.

חמורים של משיח

בחלומי משיח מקבל פרס ישראל

נואם את נאומו בטקס –

עונה לכל שואל.

אני, משיח בן דוד ובן שכינה,

מתכבד בזאת להשיא משואה

לכל מי שחשק שיניים, לא נשבר בדרך,

לתרבויות זרות לא כרע ברך.

לכל מי שלא ידע, אפילו לא השגיח

איך יום יום שעה שעה הביא את המשיח.

לתגובות:

[email protected]