נבואה לשוטים
סיטואציה משונה, אני עומד לכתוב על תוצאות הבחירות בלי לדעת מה הן. אתם תקראו את הטור הזה כשאתם כבר יודעים מן הסתם מי נבחר, מה ההרכב הצפוי של הקואליציה והאם פנינו לעוד סבבי בחירות בלתי נגמרים. אני, בשעת הכתיבה, אינני יודע דבר, ויש בזה גם משהו משחרר במידה מסוימת, מפני שהדברים אינם נכתבים תחת סערת רגשות של ניצחון או תבוסה, הקלה או בהלה. זו הזדמנות בשבילי לכתוב לעצמי את מה שחשוב שאזכור רגע אחרי היוודע התוצאות.
מה יהיה?
כשאני מדייק לעצמי את התחושות האמיתיות לקראת שמיעת תוצאות הבחירות, אני בחשש עצום לקראתן, יהיו אשר יהיו. הרי שלוש אפשרויות על הפרק: ניצחון של הימין והמשך הממשלה הנוכחית, ניצחון של השמאל ומהפך, או תיקו שבו אף ממשלה אינה יכולה לקום חוץ מממשלת מיעוט בתמיכת המפלגות הערביות.
אני יודע שיש כאן רבים שירימו גבה. מה זאת אומרת? הכי טוב שנביס את השמאל, שיהיה הניצחון המוחלט. אבל אני לא שם, בלהט הניצחון. בעיניי זה מורכב יותר.
יש במדינת ישראל, אם נתמקד באוכלוסייה היהודית במדינה, שלושה ציבורים. הציבור החרדי, הציבור שתומך בממשלה הנוכחית והציבור של מתנגדי הממשלה. בכוונה אני לא כותב ימין או שמאל, כי זו לא באמת החלוקה. מאז שהנושא הפך להיות כן ביבי או לא ביבי, יש הרבה אנשי ימין שמצביעים למפלגות שמתנגדות לממשלה. אני גם לא יכול לחלק למגזרים, בעיקר בגלל הציבור הדתי־לאומי שאי אפשר לזהות אותו עם צד מסוים. הוא מגוון מאוד ומצביע הן למפלגות שנמצאות בממשלה והן למפלגות שמבקשות להפיל אותה. יש לציבור הזה גם מועמדים לכנסת מטעם מפלגות רבות ושונות כל כך.
אולי יעניין אתכם
ההבדלים בין שלושת הציבורים הללו רבים, אבל לשלושתם יש גם מכנה משותף: כל אחד מהם פוחד פחד קיומי מהאפשרות שהצד השני יקים את הממשלה וידרוס אותו בלי אבחנה. לכל אחד מהם יש סיבות טובות מאוד לפחד הזה: הציבור החרדי ראה שסוגיית הגיוס והשוויון בנטל הייתה לב הקמפיין של כמה ממפלגות האופוזיציה. הוא כמובן חרד מאוד להמשך החיים כאן באופן שאליו התרגל ובדרך שבה הוא מאמין, אם אכן יתממשו הבטחות הבחירות והמפלגות הללו יעלו לשלטון.
הציבור שתומך בממשלה פוחד מאוד מאפשרות של מהפך ברוב מלא או בתמיכת המפלגות הערביות. לא צריך להסביר יותר מדי. השמאל בניגוד לימין יודע לשלוט ללא מצרים, אין לו גם בלמים של בג"ץ. ממשלת השמאל האחרונה הביאה עלינו את אוסלו, ממשלת שרון לאחר שהתהפך הביאה את ההתנתקות. בשתי הממשלות הללו זה נעשה בדורסנות, בכוחנות ובאלימות כלפי המתנגדים, וכל הדיבורים על אחדות והבנה והתחשבות אפילו לא באו לעולם. אם מצרפים לזה כמה אמירות מהשותף השמאלי ביותר לממשלה הזאת על סגירת ערוץ תקשורת ועל חינוך מחדש בצה"ל – הפחד יותר ממובן.
אבל גם הציבור שמתנגד לממשלה פוחד לא פחות מהמשך כהונתה. הרפורמה המשפטית נתפסה אצלו כהרס שיטתי ומכוון של הדמוקרטיה, בין אם בצדק ובין אם לא. כך הוא חווה את זה, והעומד בראשות הממשלה נתפס בעיניו כאחראי לאסון הגדול ביותר מאז השואה וכמי שדורס אותו ואת דעותיו ברגל גסה.
אני יודע שמקובל אצלנו לנפנף בתנועות ביטול ולומר שהם סתם ממורמרים וסרבנים ושיעזבו את הארץ אם זה מה שהם מאיימים לעשות אם הממשלה תיבחר שוב. אני יודע שהשיח בכלל במדינת ישראל הפסיק להיות שיח של ערבות הדדית והרגשת כאבו של מי שחולק עליך, והדבר היחיד שעל הפרק הוא הכרעה וניצחון. אבל בדיוק כפי שאני לא רוצה שתקום ממשלה שככל הנראה תמחק אנשים כמוני, כך אני לא מתלהב מזה שתקום ממשלה שתמחק אנשים שאינם כמוני. ולא, לא בקלות אני מוותר עליהם ואומר שייסעו מפה. אני גם לא חושב שכל מה שהם אומרים הוא טעות מתחילה ועד סוף.
אני כותב לפני שהתפרסמו תוצאות הבחירות, ועדיין מותר לי לחלום חלומות. ובחלומי הייתי שמח שתהיה אפשרות לממשלת ימין שיהיה לה אומץ להושיט יד אמיתית לחלקים אחרים בחברה הישראלית, כמה שיותר חלקים, שיצליחו להרגיש שהבית עדיין של כולנו ואינו קורס על מחצית מיושביו. לכל הפחות שלא תהיה הכרעה טוטאלית, ובמקום לפצוח בסבבי בחירות שאין להם סוף מישהו יהיה המבוגר האחראי שיצליח לשלב כאן כמה ידיים.
אני מבין שבאופן שבו הרגילו אותנו לחשוב כאן בארבע השנים האחרונות מכל עבר זה נשמע מדע בדיוני, אבל שם אני מונח, בתפילות, בתקוות התמימות. אני חושש שכל אפשרות אחרת, שבה צד אחד מכניע את הצד השני, לוקחת אותנו למקומות לא טובים. אני מניח שזה מה שירצו כאן הרבה אנשים אם ירגישו שהפסדנו בבחירות – שלא ימחקו אותנו, שנהיה חלק מההנהגה. אז מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
מי בוחר?
לקראת תוצאות הבחירות אני מזכיר לעצמי שוב ושוב שיש להבחין בין היחס הנפשי לפני הבחירות ובין היחס הנפשי אחריהן. לפני הבחירות כל האחריות עלינו, הבוחרים. קיבלנו מתנה להשתתף בהחלטה מי ינהיג אותנו ואיך ייראו פניה של המדינה. אחרי הבחירות אני נכנס לתודעה אמונית שאומרת שמי שבחר את ראש הממשלה הוא למעשה הקדוש ברוך הוא. הרי אין ממנים מנהיג על הציבור אלא אם כן מכריזים עליו מן השמיים. עניינים של חיים ומוות הם ביד ה', ועל אחת כמה וכמה ענייני חיים ומוות של אומה שלמה, בוודאי אלה של עם ישראל. כל עוד האחריות עליי כבוחר, אני צריך להשתדל בכל כוחי להשפיע. משעה שהסתיימו הבחירות אני מתבקש לעמוד בענווה מול התוצאות. זה בדיוק מה שה' רוצה לעם ישראל ברגע הזה, לא משנה מי זה, לא משנה ההרכב. אולי זה מבשר לנו בשורות טובות, אולי זה מבשר לנו אתגרים, סביר להניח שגם וגם, אבל יש יד ה' מאחורי הקלעים.
האחריות עלינו
אחת הרעות החולות של מערכת בחירות ועיסוק מופלג בפוליטיקה ובמפלגות היא התחושה שהאחריות מוטלת על אלה שם למעלה, הנבחרים. עם האחריות שהונחה על כתפיהם גם סרה האחריות מעל כתפינו שלנו, האזרחים הקטנים. אני מזכיר לעצמי שאין לי פטור, שקטן ככל שאהיה יש לי תפקיד ושליחות ואני לא יכול להסתפק בישיבה ביציע וצפייה בחדשות. אני חלק מהקלקול או התיקון שיתרחש כאן, עם כל האחריות שבכוחי לממש.
פתקא טבא לכולם.
לתגובות:
