את סוף השבוע הראשון של מלחמת 'שאגת הארי' ניצל שר האוצר לניחום אבלים בבית שמש. המדינה כולה עוד הייתה קצת בהלם מעוצמת הפגיעה של הטילים האיראניים ומהאבדות בנפש. השר בצלאל סמוטריץ' עבר בין המשפחות, חיזק, בחן את הנזקים ואת עבודת מס רכוש שתחת סמכות משרדו, ועשה את הדרך בחזרה לירושלים. כתושב קדומים, נסיעה בערב שבת לירושלים אינה דבר שגרתי אצלו. עם פרוץ המלחמה, בשבת זכור, הועברו בני משפחתו בבהילות לדירת מסתור עקב חשש לפגיעה בהם. בדרך לשם הוא קיבל שיחת טלפון.
על הקו הייתה רויטל, אשתו. בניה, הבן שמשרת בגבעתי, נכנס יום קודם ללבנון. סמוטריץ', שהיה בדיוק באותו זמן בסיור בצפון, הספיק אפילו לחטוף איתו חיבוק וברכת הבנים. בתוך פחות מ־24 שעות המצב התהפך לחלוטין. "היא סיפרה לי שבניה נפצע, אבל לא ברור מה מצבו ואיפה הוא", משחזר השר, "כשהפרטים התחילו להתבהר, והתעדכנו שהוא מפונה לבית החולים בנהריה, זה היה נשמע שמדובר בפציעה קלה. כשהגענו לשם והבנו יותר לעומק את המצב, הבנו שזה היה ממש נס. אם הרסיס היה נכנס סנטימטר אחד פנימה, היינו במצב אחר לגמרי".
בזמן שבו אנחנו משוחחים משפחת סמוטריץ' כבר שבה לביתה בקדומים ובניה עבר לשיקום בבית החולים הדסה הר הצופים, אבל באותם ימים היטלטל השר סמוטריץ' בין מיטת האשפוז של הבן לישיבות קבינט מצומצם ועבודה מאומצת להכנת התקציב. ועם זאת, למרות הקושי האישי והלאומי שהביאה התקופה הזאת, הוא מלא בהכרת הטוב. גם לצוותים שטיפלו במסירות, וגם לקדוש ברוך הוא. "תודה גדולה לקדוש ברוך הוא, על הזכות להיות פה בתקופה הזאת, ולהיות שותף בכלל בתהליכי הגאולה האלה", הוא אומר בעיניים בורקות, "ובמלחמה הזאת, שהיא מלחמה שבאמת משנה את המציאות במדינת ישראל ואת תפיסת הביטחון שלנו. ראש הממשלה כל הזמן אומר שאנחנו משנים את המזרח התיכון. אני אומר: אנחנו קודם כול משנים את עצמנו, את תפיסת הביטחון ההזויה והמכילה ששלטה פה במשך שנים".
סמוטריץ' מפרט את מהות השינוי שהתחולל בתפיסת הביטחון הישראלית. "ערב המלחמה, הסתבכנו עם אוהל מצ'וקמק של חיזבאללה במשך חודשים. היום אין דבר כזה יותר טרור שמתחבא מאחורי אוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. איפה שיש טרור – מפנים את האוכלוסייה לשם הגנתה, ומשמידים את כל תשתיות הטרור. כך בעזה, כך בלבנון עכשיו, כך במחנות הפליטים בצפון השומרון. בסוגריים: ביהודה ושומרון אנחנו עוד עמוק בקונספציה, יש עוד הרבה עבודה".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת יוני רוטנברג
מחקר ישראלי: חיסוני הקורונה פגעו באוכלוסיות בריאות
עוד מאת יוני רוטנברג
כולם נשא הרוח: לאן נעלם "גוש האחדות" הפוליטי?
עוד במדיני
השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה
עוד במדיני
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת יוני רוטנברג
בקואליציה מתווכחים, ועשיית הצדק במחבלי הנוחבה מתעכבת
עוד מאת יוני רוטנברג
כשהשמאל יפעיל את המכבש – 'עמך ישראל' עלולה להתכופף
דבר נוסף שהשתנה הוא האופן שבו אנו נתפסים בעיני אויבינו, מה שהיה קרוי פעם הרתעה. "פעם תקיפות בביירות היו איום בלתי ממומש, היום אנחנו מורידים בניינים בדאחיה באמצע היום, וכך צריך להיות. סיימנו להכיל, ואנחנו רואים את זה במודיעין. מפחדים מאיתנו. אנחנו נתפסים לא צפויים ואמיצים מאוד, לפעמים אפילו מדי, וכך צריך להיות. הפכנו לבריון השכונתי, במובן החיובי של המילה".
בשעה שאנחנו מדברים פה בירושלים, בוושינגטון מתחילות שיחות דיפלומטיות בין נציגות ישראלית לנציגות לבנונית. קודם כול, בבסיס העניין, דעתך נוחה מהשיח הישיר עם מדינת לבנון?
"בעיניי זה דבר מדהים, זה חלק ממה שקרה במלחמה. זה דבר שפעם אף אחד לא יכול היה לדמיין, וזה נובע רק מכך שאנחנו נתפסים עכשיו כמעצמה אזורית. זה קצת כמו קיר הברזל של ז'בוטינסקי. זאת אומרת, הם מבינים שלנצח אותנו אי אפשר, אז הם מחליטים להתקדם להסכם שלום, לנורמליזציה. אני כמובן לא תולה הרבה תקוות ביכולת של לבנון לטפל בחיזבאללה, אבל המגמה היא חיובית מבחינתנו".
בעיני סמוטריץ', חבר הקבינט והפורום המצומצם של ניהול המלחמה, זו רק תחילתה של מגמה. "כל המרחב הזה הולך להשתנות. עולם שלם של בריתות הולך להיפתח עכשיו מתוך עוצמה. היום בלבנון יש כוחות אחרים שהיו רוצים הסכם שלום עם מדינת ישראל. נשיא לבנון, ראש ממשלת לבנון, הנוצרים והדרוזים – אגב, גם חלק מהסונים בלבנון רוצים שלום עם ישראל. בדיוק כמו שהאמירויות רוצות עכשיו לחזק את היחסים ולשדרג את הסכמי אברהם פי כמה וכמה, ובחריין מחזרת אחרינו, והכווייתים רוצים עכשיו, ולדעתי גם הסעודים בסוף יבואו. ואם לא, אז ההפסד יהיה רק שלהם".
"יש לנו היום בבית הלבן נשיא שהוא נס, אין ספק. אבל אנחנו לא בונים על זה לטווח הארוך. העתיד של ישראל נעוץ בנכסיות שלה. בעובדה שהיא צומת בין יבשות, גם מבחינה גאוגרפית וגם מבחינה טכנולוגית וידע שהיא יודעת לתת לאחרים. אנחנו נראה פה ציר יבשתי חדש, שעוקף את מצרי הורמוז ובאב אל־מנדב ומעביר סחורות ואנרגיה מהמפרץ הפרסי דרכנו לאירופה. ואנחנו נראה את מדינת ישראל הופכת למרכז של ידע וחדשנות בתחום הביטחוני ובהייטק ובתחומים אחרים. ובדרך הזאת, כשנהיה נכס לעולם, נוכל לבצר את מעמדנו".
סכנה שתמיד ארבה לנו לקראת שיחות היסטוריות מרגשות כאלה היא שאנחנו נוותר על נכסים ביטחוניים במזומן תמורת הבטחות יפות לשלום וזניחת השנאה לישראל. במקרה הזה, האחיזה שלנו בדרום לבנון עד קו הנ"ט, שמתבססת בימים אלה בפעילות של חיילי צה"ל – יש להניח שלבנון תרצה לראות את צה"ל נסוג ממנה. האם אתה יכול להתחייב לתושבי הצפון שצה"ל לא עוזב את קו הנ"ט בשום תנאי?
"נגעת בשאלת מיליון הדולר", סמוטריץ' משיב, "חד־משמעית אני אומר שזה לא עומד למשא ומתן. מה זה אומר? לשאת ולתת תמיד אפשר, אבל בפועל אנחנו לא נזוז משם. אנחנו ניצור מרחב סטרילי, בשונה מרצועת הביטחון של שנות ה־80 וה־90. זו עמדתי, אני אומר אותה בכל דיון קבינט מורחב ומצומצם, ראש הממשלה מכיר בזה, וייאמר לשבחו של שר הביטחון שגם הוא בעניין".
צה"ל בפוסט־טראומה
מבחינת סמוטריץ', רצועת ביטחון בלבנון היא חלק ממודל הביטחון החדש של מדינת ישראל בכל הגזרות. הגבולות, כפי ששורטטו מימי סייקס-פיקו ועד היום, לא היו בני הגנה. מרחב האבטחה היה צר מדי, ובחלק מהמקומות גם בנחיתות טופוגרפית. המשמעות פשוטה: מדינת ישראל צריכה להרחיב את גבולותיה בלבנון, בסוריה ובעזה באופן קבוע, ולא רק כחלק מהסדרי קבע או כקלף מיקוח למשא ומתן עתידי.
"תמונת הניצחון צריכה להיות מדינה קצת יותר גדולה, שיודעת להגן על עצמה הרבה יותר. זו התשובה לטענה שתמיד מעלים נגדנו: יש יופי של הישגים צבאיים, אבל אין לכם רגל מדינית מסיימת. השמאל הרגיל אותנו שרגל מסיימת פירושה כניעה. הצבא רץ קדימה, מביא הישגים, ואז בא איזה דרג מדיני, מתאהב בפנטזיות על שלום, ונסוג משטחים שנכבשו. אז אצלנו תהיה רגל מדינית מסיימת, אבל היא תהיה הפוכה. תהיה רגל מדינית מסיימת, שתממש ותקבע את הישגי המלחמה עם רצועות ביטחון והתיישבות".
סמוטריץ' ממשיך להרצות את הרעיון בלהט, ואף עולה מדרגה: "יש לי ויכוח עם ראש הממשלה בנושא, אני לא מטשטש אותו. אני חושב שיש לו פספוס ענק שהוא לא מביא את התפיסה הזאת בצורה ישירה מול טראמפ. אתה יודע מה, אגיד לך יותר מזה: צל"ש או טר"ש במלחמה הזאת לנתניהו תלוי בשאלה אם הוא יצליח או לא יצליח להביא את שאלת הרחבת הגבולות ורצועות הביטחון מול טראמפ ולקבע את זה מבחינה מדינית. הרי טראמפ מוכן לזה מבחינה תפיסתית, כולנו זוכרים את המשל שלו עם העט על השולחן והיחס בין ישראל לאויבותיה. גבולות בני הגנה, במרחב של מיליארד מוסלמים, הם רק כשיש רצועות ביטחון רחבות בכל הגזרות".
שר האוצר מרחיב עוד יותר את תפיסת הביטחון החדשה, ורומז לצעדים דרמטיים שמתבשלים בימים אלה במערכת הביטחון ובדרג המדיני. "נגמרה תפיסת 'וילה בג'ונגל'. ישראל לא מגינה על עצמה רק בתוך גבולותיה. אנחנו הולכים לתפיסה הרבה יותר רחבה. אני מקווה שחלק מהבריתות החדשות שנרקום יכללו הקמת בסיסים צבאיים שלנו במדינות אחרות. אנחנו נתפשט אל מרחבים הרבה יותר גדולים, ונגן על מדינת ישראל לא רק מתוכה. זה חלק מהשינויים שאנחנו מעבירים עכשיו לתפיסת הביטחון של ישראל, ואני כשר האוצר תומך בהם במאות מיליארדים".
לתפיסת הגנה חדשה כזאת יש מחיר מיידי וברור, שגם מאות מיליארדים לא יכולים לחפות עליו, והוא כוח האדם שצריך לתפוס ולהחזיק את כל רצועות הביטחון הללו. המילואימניקים, וזו מזמן לא רק קלישאה, כבר לא יכולים לשאת בנטל של צורכי הביטחון החדשים.
"קודם כול, באמת, עם ישראל חייב להוריד את הכובע ולהרים על נס את משרתי המילואים, המשפחות שלהם זה הטופ שבטופ במדינת ישראל. אחרי שאמרנו את זה, אני מסכים איתך. יש פה בעיה קשה, והיא נובעת מכך שצה"ל סבל במשך שלושה עשורים מאנורקסיה. חלק מהקונספציה היא תפיסת הצבא הקטן והחכם שלא צריך לנהל מלחמות גדולות. עכשיו, אדם אנורקטי לא יכול בשנייה אחת לאכול כמויות גדולות. לצבא לוקח זמן לגדול, ואני מודה שבעניין הזה יש לי ויכוח נוקב עם צה"ל מהיום הראשון. בעיניי הוא נכשל טוטאלית באירוע הזה.
"זה מתחיל בלקלוט עשרות אלפי לוחמים שנפלטו ממערך המילואים והצבא לא מצליח להחזיר אותם. תמיד אומרים: החזירו. אז החזירו 15 אלף מתוך 140 אלף. וכן, גם כאלה שעברו הכשרה 03, אז תכשיר אותם חודשיים והם יהיו 05. בזה הצבא נכשל טוטאלית, רק בטיעונים לקולא בעונש אפשר לתרץ שיש קושי בהגדלת המסגרות. במסגרת אתה צריך סגל פיקוד, ימ"ח, רק"ם, טנקים. בזה אני מודה, אני יודע מה הקצב והאספקה של הדברים האלה. כשאיזנקוט היה רמטכ"ל הוא סגר שש חטיבות שריון ביום אחד, אבל להקים חטיבת שריון זה תהליך של שנים. בנוסף לכך, כמובן, חייבים לעשות תיקון היסטורי בעוול הנורא הזה של גיוס חרדים. חייבים".
סמוטריץ' קובל גם על אופן ניהול כוח האדם במילואים, אך טוען שהבעיה העיקרית היא תפיסת ההגנה הצה"לית שנותרה מקובעת, שלא לומר מבוהלת. "צה"ל חייב לפתח תפיסה, תורת לחימה חדשה, שתאפשר לו להחזיק הרבה שטח עם פחות סד"כ. הצבא מתהדר בכך שהוא בנה 40 מוצבים על הקו הצהוב בעזה. בעיניי זו שגיאה. אני לא רוצה 40 מוצבים. שים כוחות ניידים, תהיה התקפי, תהיה מפתיע, תהיה יוזם. ואם בנית 40 מוצבים על הקו הצהוב, למה אתה צריך להחזיק גם את קו המוצבים על הגדר? תזיז את הגבול לקו הצהוב. אני אומר כל הזמן לצבא: לכו לעשות שיעורי בית, אתם לא יכולים להתנהל בלי שום מגבלת תקציב וכוח אדם, זה גם לא נכון מבחינה מקצועית".
הרמטכ"ל לא מבין את הדברים הפשוטים האלה?
"אמר לי קצין בכיר מאוד", סמוטריץ' מנמיך את הקול כממתיק סוד, "תשמע, אמרתי במטכ"ל לפני איזה שבועיים שכולנו בפוסט־טראומה מהשבעה באוקטובר. אי אפשר להתכחש שההגנה עם עוד ועוד חיילים היא תוצאה של טראומה. אבל במציאות אין דבר כזה. אתה חייב להתייחס למגבלות משאביות. כוח האדם מוגבל, התקציב מוגבל, החימושים מוגבלים, ואין מה לעשות. אתה חייב גם לעשות ניהול סיכונים. ככה מנהלים מערכת – מנהלים סיכונים במערכת הבריאות, מנהלים סיכונים בתחבורה, ומנהלים סיכונים גם בצבא".
"התא הקומוניסטי בליכוד התנגד"
לשר האוצר, כמו שאר שרי הממשלה הנוכחית, יש פריווילגיה שלא הייתה לשרי ישראל מזה עשרות שנים: הם קיבלו קדנציה מלאה, בלי קיצורים, כדי לפעול ולקדם מדיניות במשרדם. לצד זאת, הם גם קיבלו אתגר שלא ידעו קודמיהם – שלוש שנים מתוך ארבע שנות הקדנציה הן שנות מלחמה.
כשר האוצר, האתגר העיקרי שהציבה המלחמה בפני סמוטריץ' הוא העמדת התקציבים הדרושים ללחימה המתמשכת. החריגה היא אסטרונומית, במאות מיליארדי שקלים, ומה שעוד יותר מטריד בה הוא העובדה שהיא לא רק חד־פעמית אלא יש בה גם רכיבים קבועים, חלק מאותה תפיסת ביטחון חדשה. אל המלחמה הזאת נכנסה ישראל בשעה שסוכנויות דירוג האשראי העולמיות מורידות לה ציונים וגם חוזות לה שחורות, בעקבות המאבקים הפנימיים שהביאה הרפורמה המשפטית. ועם כל זאת, בדרך פלא ממש, הנתונים הכלכליים בחלוף שנתיים וחצי של מלחמה מבטאים מגמה חיובית. על קצה המזלג: השקל בשיא של 30 שנה, הבורסה שברה את שיא כל הזמנים מאז הקמת המדינה, השקעות של 80 מיליארד בהייטק תוך כדי מלחמה רק בשנת 2025, ואינפלציה שירדה לטווח היעד ואיפשרה עד כה שתי הורדות ריבית.
"אני חושב שאני נותן לעצמי ציון טוב מאוד בניהול הכלכלה בשלוש השנים האלה", מעיד סמוטריץ' על עיסתו, "זו מלחמה ארוכה ומאתגרת, וכשבוחנים את הנתונים, את השקל, את הבורסה, את ההייטק, אני כנראה מנהל את הכלכלה היטב. קודם כול זה סייעתא דשמיא, אחר כך זה כלכלה חזקה ושוק חופשי ואנשים באמת נהדרים, וגם הניהול הנכון שלי. היכולת להחליט איפה לצמצם ואיפה להרחיב, איפה לא להיות פופוליסט וגם איפה לעשות צעדים לא קלים מבחינה פוליטית".
כשמדברים על צעדים לא קלים מבחינה פוליטית, הבולט בתחום הכלכלי הוא כנראה רפורמת החלב. קמפיין די אגרסיבי ניחת על ראשו של שר האוצר כאשר התעקש שהרפורמה תעבור בכל מחיר, וממש לפני הישורת האחרונה היו מחברי הליכוד שאיימו על גורלו של התקציב כולו אם הרפורמה הזאת תיכלל בו. בסופו של דבר, בערפל המלחמה, הרפורמה הוצאה מחוק ההסדרים והתקציב עבר בלעדיה.
עשרות פעמים, להערכתי, עמדת מול מצלמות והתחייבת שהרפורמה הזאת תעבור בכל מקרה. איך קרה שדווקא היא נותרה בחוץ?
"קודם כול, אני חושב שהאתגר הגדול והמשימה הגדולה זה תמיד לדעת מה עומד על כף המאזניים, ולהבחין בין עיקר לטפל. כשמסתכלים על ההתנהלות שלי בשלוש ומשהו השנים האלה, בטח בשנתיים וחצי של מלחמה, כשאיתמר (בן גביר – י"ר) פרש אחרי עסקת החטופים הקודמת, בינואר, ידענו כבר שהולכים ל'עם כלביא'. שמתי את הפוליטיקה בצד, ולא יכולתי לספר כלום, לא יכולתי להגיד לעם ישראל שהולכים לתקוף באיראן. כן, היכולת להיות מבוגר אחראי, ולדעת שאם עכשיו נערכים להסרת איום קיומי מול איראן, וצריך שהממשלה תשרוד, אז בולעים צפרדע ענקית. זה כך גם בחוק הגיוס, וכך גם בחלב. ההבנה שעכשיו בתוך המלחמה עם איראן צריך להניח בצד סוגיות במחלוקת ולהתכנס כדי להעביר תקציב, כי אי אפשר לנהל את המלחמה הזאת בלי להוסיף עשרות מיליארדים, אז מניחים רגע בצד דברים אחרים שהם חשובים מאוד.
"ועדיין אני חושב שהיו לי הישגים גדולים בתקציב, כמו הורדת מיסים ותחרות בבנקאות ורפורמת הפיקדונות, שאני מקווה שסוף סוף תוזיל פה את האשראי לכולנו. נכון, אני חושב שרפורמת החלב הייתה נכונה, אבל כשהתא הקומוניסטי בליכוד מתנגד, ואני שם את זה מול המלחמה הקיומית באיראן והצורך להעביר תקציב, אז מה אני יכול לעשות?"
לסמן גבול לאלימות ביו"ש
דרכו הציבורית של בצלאל סמוטריץ' התחילה בין היתר בצפון השומרון. אחת ההתארגנויות הראשונות שהוביל, אחרי הגירוש, הייתה תנועת 'חומש תחילה' שפעלה למען שיבה אל היישובים ההרוסים. בקדנציה האחרונה, ובמיוחד בתקופה הזאת, הוא סוגר את המעגל כאשר שורת החלטות שהעביר מבטלת הלכה למעשה את הגירוש. זה החל עוד בתחילת הקדנציה עם ביטול חוק ההתנתקות, ובשבוע האחרון דווח על הקמת כמה יישובים חדשים באזור שננטש, כולל סלילת כבישים והעברת קווי תשתית.
"אנחנו מוחקים את חרפת הגירוש", הוא אומר בהתרגשות, "חומש כבר חזר, גם שא־נור כעת. אנחנו מחזירים את חטמ"ר מנשה למיקום המקורי שלה בצפון השומרון ומוסיפים עוד שלוש מפקדות גדודיות בגזרה, והכול בתקצוב שלנו. אלה סדרי העדיפויות של משרד האוצר בראשותי. דרך אגב, הסוד מאחורי היכולת שלי לעשות את כל השינויים האלה ביהודה ושומרון הוא השילוב של משרד האוצר ותפקיד שר במשרד הביטחון. כך אי אפשר לדרוס אותי, וגם יש לי את היכולת לתת את המשאבים לאלוף הפיקוד כדי שייתן את המענה להתיישבות".
סמוטריץ' ממשיך לתאר את חזון צפון השומרון המתחדש. "כבר מגבשים עכשיו גרעינים שיעלו לגנים וכדים, ואנחנו סוללים בעזרת ה' כביש מצומת 9 לגנים־כדים. בעזרת ה' יהיו בצפון השומרון, חוץ מהיישובים שנהרסו ויחזרו, עוד שבעה או שמונה יישובים חדשים שיתפסו את כל המרחב, מבקעת הירדן ועד חריש, כולל רשת כבישים. אתה תוכל לעלות מצפון בקעת הירדן להר בזק, ומשם לגנים־כדים, ומשם גם לצאת לאזור חריש, וגם לנסוע לכיוון שא־נור, חומש, שבי שומרון, ולהתחבר לציר 60".
ההישגים ביהודה ושומרון הם באמת בבחינת "היינו כחולמים" ואיש אינו מערער עליהם. אבל בקרוב יתקיימו בחירות, ויש אפשרות שתיבחר ממשלה אחרת. השאלה היא האם ידעת גם לנעוץ עוגנים שיבטיחו את המשכיות התהליכים האלה בממשלות אחרות, כמו שהשמאל בעבר ידע להשתלט על עמדות הפקידות ולהבטיח את המשך המדיניות גם אחרי חילופי שלטון, או שהכול יכול להיעלם ברגע.
סמוטריץ' מחייך חיוך רחב. נדמה שהרמתי לו להנחתה. "כל העבודה שלי היא ליצור את המנגנונים ולשים את האנשים במקומות הנכונים, בגלל מה שאתה אומר. מה שקורה היום בהתיישבות זה קודם כול שינוי המנגנונים, ואחר כך כפועל יוצא גם החלטות ספציפיות. לדוגמה, יועמ"ש איו"ש, גוף שתמיד היה עוין, העברנו אותו מהמינהל האזרחי למשרד הביטחון. שמנו תקן אזרחי למינהל. ביטלנו את ההחלטה שדרשה חמישה אישורים מדיניים לכל תוכנית בנייה. אנחנו מוציאים את המינהל האזרחי מבסיס צבאי לשער בנימין. מכניסים את רמ"י לאכוף".
בעניין קצת אחר. אתה תמיד היית מאלה שמגנים את המגנים. זאת אומרת, הסברת שאנחנו לא צריכים לתת את התחמושת לאויבי ההתיישבות ולגנות תופעות של אלימות מדומיינת או קיימת. מה גורם לך הפעם לצאת ולכתוב מאמר, עם כל ההסתייגויות שבו, נגד אלימות המתנחלים?
"קמפיין אלימות המתנחלים הוא אחד השקרים הגדולים ביותר שהיו כאן. זה חלק מקמפיין ה BDS שנועד להשחיר את מדינת ישראל ואת לוחמי צה"ל בעולם. מה שמטריף את מתנגדי ההתיישבות בארץ ובעולם זו לא קבוצת שולי-שוליים קטנה, שקיימת בכל חברה, אלא דווקא העובדה שאנחנו מחוללים את המהפכה ביהודה ושומרון בסמכות וברשות, על השולחן, בצורה ממלכתית ובשם מדינת ישראל. כדי להילחם במהפכה הזו מנסים להדביק לה אלימות, לצבוע את כולה בצבעים לא לגיטימיים וכך להשחיר את ההתיישבות כולה, להבאיש את ריחנו בעולם ולהרחיק אפילו את הידידים והשותפים הכי טובים שלנו בעולם, כמו הממשל הנוכחי בארה"ב, מלתמוך בנו בזה. כדי למנוע את הנזק האדיר הזה, אני, כמי שמוביל את המהפכה הזו, חייב לשמר את הלגיטימציה שלה ולשרטט קו ברור שמבדל בין הפעילות הקריטית והסופר-לגיטימית שלנו לפעילות עבריינית פסולה ומסוכנת שפוגעת בהתיישבות ובמדינת ישראל כולה".
"יהיו מהלכים פוליטיים"
באופן די תמוה, אין מתאם בין המהפכה הדרמטית שהוביל השר ביהודה ושומרון, המצב הכלכלי המשופר של ישראל וההשפעה שלו על המהלכים הצבאיים והמדיניים של ראש הממשלה, ובין הפופולריות שלו בסקרים. הנושא הזה אכן נטחן כבר פעמים רבות, אבל כאשר הבחירות מתקרבות יש צורך לעסוק בו הלכה למעשה.
"אלה בחירות דרמטיות, ולא כקלישאה", סמוטריץ' מבקש לפתוח, "זה או שעולה ממשלת ימין, נועלת את ההישגים הצבאיים והמדיניים ומשלימה את המהפכה במערכת המשפטית – כשהחוקים שהעברנו כבר נכנסים לתוקף בכנסת החדשה, וכאשר יש לנו בידינו את כל המינויים הבכירים של המערכת – או שעולה ממשלת שמאל, מאיינת את כל ההישגים שהבאנו ונועלת את הדיקטטורה המשפטית עם חוקה ומינויים שילוו אותנו עוד שנים. אם הם יעלו לא תהיה פה דמוקרטיה. הם יסגרו את ערוץ 14 כמו שסגרו את ערוץ 7".
אחד הפתרונות שהעלו לא מעט אנשים למצבכם בסקרים הוא להצניח כוכבים. למשל, עופר וינטר. אבל שאלת מיליון הדולר היא האם בצלאל סמוטריץ' יסכים לפנות את המקום הראשון אם הסקרים יבקשו את זה ממנו.
"תראה, הספידו אותנו הרבה שנים", סמוטריץ' מתרחק, "הסקרים אף פעם לא היו מדויקים, אנחנו לאורך השנים הולכים וגדלים, ומבחירות לבחירות יש לנו יותר מנדטים ויותר יכולת השפעה. נדמה לי שהוכחתי שאני גם יודע לעבוד, בסדר? בכלכלה, בהתיישבות, וגם יודע לעשות פוליטיקה. כשנגיע לתקופת בחירות, נדע לעסוק בפוליטיקה ולעשות את כל מה שצריך כדי להצליח".
כלומר, לא תוותר.
"אני חושב שהוכחתי לאורך השנים שאני יודע לעשות פוליטיקה, ליצור חיבורים, לעשות את הדבר הנכון שמשרת את המטרה, שיהיה בסוף כוח פוליטי גדול מאוד לציונות הדתית ששם את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל בלב ההשפעה".
יש בכלל הבנה כזאת שצריכים לרענן פה משהו? שאנשים שהבאנו מבחוץ לא הביאו את מה שרצינו שהם יביאו?
"שנייה. יש הבנה שבפוליטיקה צריך גם להיות חכמים ולא רק צודקים. כמו שאמרתי, יש הבנה שצריך לעשות מהלכים פוליטיים משמעותיים כדי שתפיסת העולם וערכי הציונות הדתית ימשיכו להיות מיוצגים בגאון בממשלה ובכנסת. יש צעדים שצריך לעשות, ואנחנו מתחילים להיערך. אני מנסה אותם. יש לנו נבחרת מצוינת היום, נביא הישגים מצוינים, וכן, יהיו מהלכים פוליטיים".
לסיום, לקראת יום העצמאות ה־78 של מדינת ישראל, איזו מדינה אתה רואה אחרי שיושלמו המהלכים הצבאיים והמדיניים ונצא מהמלחמה?
"קודם כול, מאז ימי דוד ושלמה לא הייתה לעם ישראל עצמאות לאומית ומדינית כפי שיש היום. תמיד היינו מדינת חסות. נכון, גם היום היא לא מוחלטת. גם היום יש אילוצים בין־לאומיים, יש ארצות הברית, יש מגבלות, ואנחנו עוד לא עם לבדד ישכון עד הסוף. אבל קודם כול צריך לדעת ולהגיד על זה הלל שלם עשר פעמים.
"העצמאות הזאת התחזקה מאוד בשנתיים וחצי האחרונות, בראש ובראשונה פנימה, אצלנו. היום, בנפש שלנו, אנחנו הרבה יותר בני חורין משהיינו. בני חורין להפעיל כוח, בני חורין להכות באויב, בני חורין לא להבליג, בני חורין לא לקבל תכתיבים מבחוץ, בני חורין לעמוד מול לחצים בין־לאומיים, כולל מול ביידן שלא רצה שניכנס לרפיח ורצה שנעצור את המלחמה. העצמאות הזאת תאפשר לנו בעזרת ה' להמשיך לבנות את ראשית צמיחת גאולתנו, את המקום להשראת השכינה שאנחנו בונים פה.
"ופה האתגר הוא פנימי, קודם כול זה אנחנו. למשל, העובדה שעוד לא החלנו ריבונות בעזה ועוד אין יישובים בעזה, זה רק אנחנו. אם ראש הממשלה היה שם – תאמין לי, טראמפ היה שם. חד־משמעית. מה שקובע את תוצאות המלחמה זה אנחנו. ולכן, ככל שאנחנו יותר עצמאיים פנימה, ממילא אנחנו יותר עצמאים החוצה בכל המובנים, ואת הדבר הזה צריך להמשיך. משנה לשנה, מעצמאות לעצמאות, להיות יותר בני חורין. וממילא הרבה יותר חזקים, הרבה יותר עוצמתיים כמדינה".
ישר! עם איזנקוט בתגובה לדבריו של בצלאל סמוטריץ על סד״כ צה״ל:
"בצלאל, גם האמת היא אופציה בחיים הפוליטיים.
כמו שבגדת בבוחריך בעידוד השתמטות, מניעת גיוס לכל ובתקציב שמתעדף משתמטים, כך אתה שוב משקר.
בכל תקופתו של רא״ל (מיל׳) גדי איזנקוט, הרמטכ״ל ה-21, לא ירד טנק אחד מסדר הכוחות של צה״ל והוקמו יחידות רבות ויכולות שבנו וחיזקו את כוחו של צה״ל.
יכול להיות שההסבר על סד״כ צה״ל היה באותו יום של ההסבר על הנוחבה בקבינט, ומשם נובע הפער".
לתגובות:
