הפילוסוף אברהם קפלן אמר את המשפט הבא: "תן לילד קטן פטיש, והוא יגלה שכל מה שהוא נתקל בו טעון חבטה. לא מפתיע במיוחד לגלות שמדען מנסח בעיות באופן כזה שכדי לפתור אותן צריך להשתמש באותן טכניקות ממש שהוא עצמו מוכשר בהן". בציבור הוטבעה הגרסה הקצרה יותר, שנכתבה כמה שנים לאחר מכן: "אם כל מה שיש לך הוא פטיש, הכול נראה כמו מסמר".
הטור הבא יעסוק בחוק איסור פרסום מידע לגבי נפגעים תשפ"ב-2022. החוק, כשמו כן הוא, נחקק ב־2022. אגב, הוא נכנס לתוקף ביום הבחירות לכנסת הנוכחית. החוק הזה קצר מאוד, וקובע בעיקרו כך: "לא יפרסם אדם את שמו הפרטי או את שם משפחתו של נפגע וכל מידע אחר העלול להביא לידי זיהויו של הנפגע על ידי כלל הציבור, ובכלל זה סביבתו הקרובה, כל עוד גורם רשמי לא אישר שנמסרה הודעה מטעם גורם רשמי לבני משפחתו של הנפגע בדבר פגיעתו".
החוק הזה בא לאוויר העולם כתגובת נגד לרב־סרן שמועתי. בין הדוחפים לחקיקת החוק היה לא אחר מאשר דובר צה"ל דאז, תת־אלוף במילואים רן כוכב. בדברי ההסבר נכתב כי "בעתות מלחמה ואירועים ביטחוניים מופצות ידיעות שונות על זהותם של נפגעים שפוגעות באדם שפרטיו הופצו ובבני משפחתו אשר, לעיתים, שומעים על המקרה בטרם נמסרה להם הודעה מסודרת על ידי הגורם המוסמך לכך. התקדמות הטכנולוגיה ואובדן היכולת של הממסד לנהל מידע או לצנזרו גורמים להתעצמות התופעה בשנים האחרונות". על פי דברי ההסבר, "הרצון למנוע את התופעה הפסולה ולהרתיע את המפרסמים מלהפיץ שמועות בעניין מצריכה הסדרה בחוק".
תחזרו רגע ללשון החוק בפסקה הקודמת, ותראו שיש בה עמימות. מהי ההגדרה של נפגע? מהו גורם רשמי? מתי החוק לא חל? החוק עונה על השאלות הללו. "גורם רשמי – צבא ההגנה לישראל, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, הרשות הארצית לכבאות והצלה או רשות מקומית".
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
הרפורמה המשפטית חוזרת. זה אולי צודק, אבל ממש לא חכם
עוד מאת אבישי גרינצייג
השופטים נגד הממשלה, שנותנת להם את כל הסיבות להיות נגדה
עוד במשפט
הטרדה או מחאה לגיטימית? ארגוני שמאל עתרו נגד הנהלת בתי המשפט
עוד במשפט
מנדלבליט על פרקליטות מחוז ירושלים: "הרגשתי לא בנוח איתם"
עוד מאת אבישי גרינצייג
המועצה לזכויות הסבתא: מערכת המשפט מבזבזת את זמנה לחינם
עוד מאת אבישי גרינצייג
למה אנשי תקשורת מתעקשים לכרות את הענף שהם יושבים עליו?
נניח לשיקולים של המחוקק שהרחיב כל כך את הגדרת הגורם הרשמי. היום (ולדעתי היה אפשר להבין זאת מראש) ברור לגמרי שההגדרה הזאת היא אם כל חטאת. במקום שיהיה גורם אחד שמוסמך להודיע, יש לנו שלל גופים שמוסמכים לפרסם על נפגעים (למרבה הביזאר, אף אחד מהם הוא לא גוף רפואי). ככה מתחילות ההתנגשויות. לדובר צה"ל יש את הכללים שלו מתי ואיך להודיע, אך לרשות המקומית יש את הכללים שלה. פעמים רבות הציבור מקבל הודעה מהרשות המקומית על נפילת חייל שעות רבות (ולפעמים כמעט יום שלם) לפני הודעה של דובר צה"ל. אי האחידות הזאת יוצרת אנדרלמוסיה של ממש. הציבור מרגיש שכל אחד יכול לפרסם מה שבא לו. פתאום בית הספר מחליט להוציא הודעה, והיישוב, וסתם ערוץ טלגרם וכו' וכו'.
ובאמת זו תופעה שלא תיאמן, שבישראל יש שורת ארגונים רשמיים שמוציאים במקביל ובלי תיאום הודעות בחירום. אם יש חלילה שיגור רקטות, או טילים, או תאונה קשה או פיגוע, הגופים הללו מתחרים ביניהם מי יוציא ראשון את ההודעה. המשטרה, מד"א, איחוד הצלה, פיקוד העורף, זק"א איחוד, זק"א מאוחד, כבאות והצלה. כל כך מסובך ששר הבריאות והשר לביטחון לאומי ישבו חמש דקות ויקבעו ביניהם נוהל לגופים הללו? בעוד שגוף אחד אומר שלא ידוע על נפגעים, השני אומר שיש פצוע קשה, השלישי אומר אנוש, והרביעי כבר מכריז בשידור חי שנקבע מוות. אם זה לא היה אסון, זה היה מצחיק.
לא מתייחס לפייק ניוז
אבל בואו נחזור ללשון החוק. נאסר לפרסם שם פרטי או משפחה או כל פרט מזהה אודות הנפגע. אבל מהי הגדרת נפגע? החוק עונה: "'נפגע' – כל אחד מאלה: (1) חייל, שוטר, סוהר או לוחם אש שנספה או שנפצע פציעה קשה; (2) אדם שנרצח או שנפצע פציעה קשה בפעולת איבה; (3) אדם שנהרג או שנפצע פציעה קשה באירוע פתאומי". החוק הזה יותר מחורר מגבינה שוויצרית. היו למחוקקים כוונות טובות, אבל הוא לא מועיל בכלום. למה? שימו לב שהוא אוסר לפרסם רק את זהותו של הנפגע. אם אני לא מפרסם את זהות הנפגע, אלא אומר שיש לא עלינו הרוגים או פצועים קשה בלי לציין פרטים מזהים – החוק לא חל במקרה הזה. למרות שמצד ההיגיון, זה רק יותר חמור. במקום לגרום עוול למשפחה ספציפית, פרסום כזה גורם עוול ומכניס לחרדות עשרות אלפי משפחות, שחוששות שאולי מדובר ביקירן.
פרט לכך, החוק בגרסתו הסופית אוסר רק לפרסם מידע אמת. כלומר, אם עיתונאי או בעל ערוץ טלגרם או מי שזה לא יהיה כתב שאדם כזה וכזה נהרג או נפצע קשה – החוק קובע שזו עוולה אזרחית, המאפשרת לנפגע או לבני משפחתו להגיש בגין כך תביעה. מופרך מאוד לחשוב שאדם שחשך עליו עולמו יחליט להשקיע את האנרגיה שלו בתביעות נגד אנשים שפרסמו את הידיעה לפני שהותרה לפרסום. בטח ובטח לאור העובדה שסכום הפיצוי (המקסימלי!) עומד על כ־12 אלף שקלים. אם מטרת החוק הייתה להרתיע, ברור לחלוטין שאין שום דבר מרתיע בקשקוש הזה (אציין שהצעת החוק דיברה מלכתחילה על סכום גבוה פי חמישה).
אבל העיקר, כמו שכתבתי, הוא שהחוק אוסר רק לפרסם מידע אמת. אם שמעתי שמועה על פלוני או על אלמוני ופרסמתי – הם לא יוכלו לתבוע (לפחות על פי חוק זה) אם המידע היה שגוי. זה ממש מנוגד להיגיון. אם יש איסור לפרסם מידע אמת על אדם שנהרג או נפצע קשה כדי לשמור על כבודו וכבוד משפחתו ושלוותם הנפשית, אז קל חומר שזה נכון אם מדובר בפייק ניוז. גם כאן הצעת החוק מלכתחילה הבהירה, לכאורה, שהחוק יחול גם אם המידע איננו אמת. שורשו של החוק, יש לציין, בפרסום עיתונאי על אסון, שבו בטעות אחד מכלי התקשורת פרסם שחייל מסוים נספה אך לאחר מכן התברר שהוא ניצל ושרד את התאונה הקשה. חוץ מזה, אם אני לא מפרסם שיש הרוג או פצוע, אלא רק "תקרית קשה בדרום לבנון" או "רפיח, איום ונורא", "תתפללו לרפואת חיילינו האמיצים" וכל כיוצא בזה – החוק הזה פשוט לא רלוונטי. הוא ממש לא חל על הפרסומים האלה ודומיהם.
תגידו, רגע, אבל יש צנזורה שאמורה לטפל. בישראל, חרף היותה דמוקרטיה תוססת, נותר שריד לא בדיוק דמוקרטי. תקנות ההגנה מתקופת המנדט הבריטי מאפשרות לצנזורה הצבאית לצנזר ידיעות. אלא מה? הסמכות של הצנזורה להתערב היא רק כאשר תיגרם פגיעה ממשית בביטחון המדינה. פרסום שם של נפגע הוא מעשה מגונה ומתועב, אבל פגיעה בביטחון המדינה אין כאן. ליתר דיוק, בדרך כלל אין כאן. מתי כן עלולה להיות? אם הפרסום יהיה מיידי ויתייחס למיקום ספציפי, בעוד שהכוחות עדיין בלחימה או שוהים בו וכדומה. ככלל, הצנזורה לא באמת רלוונטית למקרים הללו.
אפקט הדומינו של המערב הפרוע
לא סתם פתחתי את הטור באמירה על הפטיש והמסמר. במדינת ישראל יש תופעה הולכת ומתרחבת שכל בעיה חייבת להיפתר בכלים חקיקתיים, ומצווה מן המובחר – כלים פליליים. אך מה לעשות שהחוק הוא לא פתרון לכל בעיה, קשה ככל שתהיה, וגם הכלים הפליליים לא יכולים להוות פתרון קסם לכל בעיה? אבל אם כבר יש חוק – צריך להתאים אותו למציאות של 2026, ולא להשאיר אותו בגרסתו המביכה וחסרת התוכן והשיניים. אני מודה שאני לא מבין איך אנחנו נמצאים בשלהי אפריל 2026, ועדיין אף אחד לא עדכן את החוק הזה, למרות שכל בר דעת מבין שהוא לא מותאם למציאות.
מכל מקום, הפתרון המשמעותי הוא לא סנקציה פלילית ולא לשלוח את משפחת הנפטר לגלות מי זה ״חדשות #^* ללא צנזורה״ בטלגרם, כדי לנהל נגדו הליך שבסופו היא תקבל לכל היותר קצת יותר מעשרת אלפים שקלים בעוד אי אלו שנים. הפתרון, בראש ובראשונה, הוא קביעת נהלים מותאמים למציאות ומסונכרנים על ידי דובר צה"ל ועל ידי הרשויות המקומיות (היו מקרים שדובר צה"ל הוציא הודעה לאחר שכבר התקיימה הלוויה. השיקול היה טהור וענייני, אבל ברור שזה פשוט לא שייך לעידן של הרשתות החברתיות ומהירות הפצת המידע).
ואחרי קביעת הנהלים המותאמים – שיימינג לעיתונאים, בעלי ערוץ טלגרם, ווטסאפ, אינסטגרם או גביעי אשל שמפיצים את השמועות הללו. לא משנה אם הם ימנים, שמאלנים, דתיים או חילונים, יהודים או ערבים, חושבים פוליטית בדיוק כמוך או ההפך ממך – הם צריכים להיות מוקעים. ראיתם מישהו שפרסם "רק רמז" על אירוע קשה בטרם הותר לפרסום? תסירו ממנו עוקב (לצערי לחלק מהאנשים זו סנקציה כמעט כמו כלא). תעשו לו שיימינג. תשלחו בהמוניכם הודעות זעם לטלפון הפרטי שלו. תספרו לו על הצער שהוא גרם למשפחות, או לכם באופן אישי. תשאלו אותו מי בדיוק מינה אותו להיות מודיע נפגעים, ואיך הוא יצליח לכפר על החרדות ועוגמת הנפש שהוא גרם.
באחד מהמקרים שאירעו לפני שבוע, המפרסם טען שהמשפחות כבר עודכנו. לצורך העניין, אאמין לו שחשב שזה נכון. בפועל – לא כל בני המשפחה עודכנו. אני לא מצליח להבין את הדרייב של אנשים לרוץ לפרסם (וזה גם מנוגד להלכה ולמסורת, אבל נניח לזה) ראשונים על אסונות. איזה מין הישג זה? וואו, אתה תותח, פרסמת לפני כולם שחייל נפצע קשה או נהרג. עיתונאי תותח אתה. אני חוזר על מה שאמרתי: תסירו עוקב, שיימינג והודעות אישיות נזעמות לטלפון האישי של המפרסם. זה הפתרון הכי מועיל. ואם אתם עצמכם קיבלתם מידע, תחשבו עשר פעמים לפני שאתם מעבירים אותו הלאה. לא רק כי החוק וכו' אלא כי אתם בני אדם. גם אם הכוונות שלכם יהיו טובות, התוצאה לא.
ועוד נקודה אחת בכל זאת לצנזורה: גם אם זה לא במנדט שלכם לטפל בפרסומים האלה, הניסיון מלמד שאם אדם הוא דרעק ומפרסם פרסומים כאלה, הוא יפרסם גם פרסומים שפוגעים בביטחון המדינה. תשקיעו קצת אנרגיה בכל ערוצי הטלגרם והווטסאפ "ללא צנזורה" למיניהם. הם הפכו למערב פרוע, ומעקרים מתוכן את כל הקונספט של מוסד הצנזורה. מה שנאסר בפרסום בכלי התקשורת הממוסדים, מוצא את דרכו בערוצים הללו. כמו אפקט דומינו, זה גם גורם לכלי התקשורת הממוסדים לזלזל ולהפר את ההנחיות. אין לכם סמכות לטפל בפרסום נפגעים, אבל אם תטפלו ותאכפו מולם את הדין – זה יהיה בונוס הולם לשלומן הנפשי של המשפחות.
לתגובות:
