חיטה אוקראינית שנגזלה, או אמבוש דיפלומטי על ישראל?

מדינת ישראל מצאה עצמה בימים האחרונים בלב סערה דיפלומטית שצמחה מתוך ים ולא מתוך שולחן מו”מ. שתי אוניות מטען, הנושאות לפי הטענה חיטה שנגנבה מאדמות אוקראינה בידי רוסיה, קשרו עוגן בנמלים ישראליים. קייב פתחה בגינויים ברשתות החברתיות. ירושלים השיבה בנחרצות ובקרירות. ובמשרדי הממשלה ברחבי אירופה התחילו אנשים לחשוב כיצד אפשר להשתמש בעניין הזה נגד מדינת ישראל.

שר החוץ גדעון סער הצהיר, במסיבת עיתונאים בה נכחתי, כי ישראל דוחה את מה שכינה “דיפלומטיית טוויטר”. לדבריו, מנכ”ל משרד החוץ פנה כבר לרשות המיסים לצורך בחינת הנושא. האונייה טרם נכנסה לנמל. מסמכיה לא הוגשו. ישראל, הדגיש, היא מדינת חוק. הטענות בדבר זיוף שטרי המטען אינן ניתנות לאימות כל עוד לא הוגשה בקשה רשמית לסיוע משפטי. “אוקראינה הגישה ציוצים", אמר, “לא ראיות". בנימתו ניכרה אכזבה גלויה. סער הזכיר לקייב שישראל עמדה לצידה בפורומים בינלאומיים, העניקה סיוע הומניטרי ושלחה גנרטורים מצילי חיים בחורפים הקשים. "כנראה שככה זה בחיים", סיכם סער בסרקזם מריר, "אבל אנחנו נדבק בעקרונותינו".

מהצד האחר, דובר משרד החוץ האוקראיני, גאורגי טיחי, אף הגדיל לעשות כשטען שהיו למעשה יותר משתי ספינות כאלה. אך ההצהרה הזו נותרה תלויה באוויר – ללא כל פירוט קונקרטי או גיבוי של נתוני מודיעין גלוי (OSINT). במקביל הוא הצהיר כי ראיות הועברו לידי ירושלים בערוצים סגורים, אך סירב לפרט את תוכנן. כאשר פניתי לאנשי הדיפלומטיה האוקראינים בנושא, נעניתי בתשובה המוכרת: “העברנו, לא נוכל לפרט כעת, ישראל עוד תאשים אותנו שאנחנו מפיצים, תבין". ישראל מכחישה שקיבלה דבר.

יתרה מכך, אפילו העיתונאית קטרינה יארסקו, שעל בסיס פרסומיה התעוררה כל הסערה סביב ספינת "אבינסק" וספינת החיטה החדשה, מודה בעצמה כי אי אפשר לקבוע בוודאות שהחיטה נגנבה מאוקראינה וכי קיימים רק סימנים עקיפים. בנוסף, יש לציין שמגזר התבואה הרוסי אינו נתון כלל תחת סנקציות, לא מצד ארצות הברית ולא מצד האיחוד האירופי. מתפקידה של ישראל לא נגזרת החובה לבלוש אחר פרטי העמסות ליליות בלב הים השחור. בנמל חיפה קוראים את הכתוב בשטר המטען: "נמל הטעינה קווקז, מחוז קרסנודאר". חובת ההוכחה שמדובר בחיטה אוקראינית גנובה, מוטלת על האוקראינים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת לאוניד ברץ תמלוגים גרעיניים: הידע הרוסי שזולג לאיראן

עוד מאת לאוניד ברץ מאה הימים של מדיאר: האם מנהיג הונגריה החדש עוין לישראל?

בשולי הפרשה בלטה תמונה קטנה אך בעלת משמעות. הבוקר פרסמה שגרירות רוסיה בישראל בטלגרם תמונה של השגריר אנטולי ויקטורוב, יושב לשיחת עבודה עם גברת סימונה הלפרין, מי שכיהנה בעבר כשגרירת ישראל ברוסיה וכיום מכהנת כסגן מנהלת כללית במשרד החוץ הישראלי. ייתכן מאוד שמדובר בפגישה שגרתית ורגילה, שכלל אינה בגדר תחומי אחריותה, וכי כאלה פגישות מתקיימות בכל יום ואינן נושאות כל משמעות מיוחדת. אך השגרירות הרוסית ידעה היטב מתי לפרסם. ואוקראינה, המחפשת סיבות לכעוס, מצאה עוד אחת.

דיפלומטיית טוויטר

את הגישה האוקראינית החדשה היטיב לתאר שגריר אוקראינה לשעבר בישראל, גנאדי נדולנקו. הוא טען בגלוי כי בעולם הדיפלומטי של היום, ראיות חותכות אינן עוד תנאי הכרחי להאשמות פומביות, וכי הרשתות החברתיות הפכו לכלי הלגיטימי והמהיר ביותר להעברת מסרים מדיניים. על תפיסת העולם המסוכנת הזו בדיוק מתח ביקורת עיתונאי הכלכלה הבכיר סרגיי ליאמץ, לשעבר עורך ראשי של “אקונומיצ’נה פראבדה”, ניסח זאת בחריפות: “הסירו ילדים מתפקידים ממשלתיים. לפרסם לפני שחושבים זוהי תכונת ילד עם סמארטפון. כשמחלת האינסטגרם פוגעת בשר חוץ, היא כבר אינה בעיה אישית". לדעתו, גם אם חיטה גנובה אכן הגיעה לישראל, על שר החוץ לברר תחילה את הנסיבות ולפעול בכלים דיפלומטיים, ולא להסתכן בנתק עם אחד מבעלי הברית.

במקביל, נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי כבר פנה לאיחוד האירופי בדרישה להתערב, תוך ניסיון מניפולציה ברור: הוא מתריע כי "סכמות בלתי חוקיות" יערערו את ביטחון הסחר העולמי, מה שיוביל בהכרח לשיבוש שרשראות האספקה ולעליית יוקר המחיה והמחירים באירופה. הקריאה הזאת לגיטימית לכאורה, אך ראוי להזכיר שאוקראינה עצמה סוחרת בחופשיות עם ערב הסעודית ועם טורקיה, שתי מדינות המקיימות יחסים מסחריים ענפים עם רוסיה ולא הטילו עליה כל סנקציה. נמלי המדינות הללו קולטים ספינות רוסיות בשגרה, אולם מקייב לא נשמעות דרישות לחרם בינלאומי נגדן. פרט אירוני נוסף, לפי שמועות עקשניות, הוא שדווקא בשל התערבותן ולחצן של אותן טורקיה וערב הסעודית, חמאס לא הוכר כארגון טרור באוקראינה לא בשנת 2021 ולא בשנת 2023 וזאת חרף הצעות חוק מפורשות שהגישו חברי פרלמנט, חברי הראדה האוקראינית, יהודים.

בסופו של דבר, ברור שכרגע אינו ברור דבר. מי גנב, מה הועבר, ומה מסתתר מאחורי הפרסומים, כל אלה שאלות שתשובותיהן עדיין שמורות בתוך מגירות סגורות. ועם זאת יש דברים שניתן כבר לראות בוודאות: בבריסל יש כאלה שניצלו את הפרשה הזאת כדי לנגח את ישראל מכיוון שאפילו לא חלמו עליו. ועוד דבר בטוח: המרוויח העיקרי מן הבלבול הזה, מן הסכסוך בין ירושלים לקייב, מן הכעסים ומן המחלוקות, הוא ולדימיר פוטין. זריעת כאוס היא תורתו ומלאכתו. ובפרשה הזאת, בין אם במתכוון ובין אם לאו, כולם שיחקו לפי כלליו.​​​​​​​​​​​​​​​​