זלנסקי בדרך למטה? פיטורי פדורוב מציתים מחדש את הרחובות

לפני שנה (גם ביולי, גם באב) זו הייתה פרשת שחיתות סביב מקורביו של הנשיא, ובראשם איש העסקים הישראלי-אוקראיני תימור מינדיץ', שותפו לשעבר של זלנסקי בחברת ההפקות "קוורטל 95", שנמלט אז לישראל בעיצומה של חקירה. בעקבות ה"קלטות של מינדיץ'", שחשפו רשת שחיתות בענף האנרגייה הקרובה לסביבת הנשיא, ניסתה הרשות המחוקקת, בעידודו של זלנסקי, להעביר חוק שהכפיף בפועל את הגופים העצמאיים למאבק בשחיתות, נאב"ו וסאפ"ו, לפרקליט הכללי הממונה בידי הנשיא, מהלך שעורר גל מחאות ברחבי אוקראינה. אלו היו למעשה המחאות ההמוניות הראשונות המכוונות נגד פעולות הפרלמנט והנשיא זלנסקי מאז פרוץ הפלישה הרוסית המלאה.

כך נולד באוקראינה דגם מחאה שלא הכירה עד אז: "אנשי הקרטון". לא מפלגה, לא ארגון, לא תקציב. אזרחים רגילים, רבים מהם צעירים ואף חיילים בחופשה, שיצאו לכיכרות הערים כשבידיהם שלטים מאולתרים מקרטון, שנכתבו בבית במרקר. על השלטים נכתבו קריאות תיגר ישירות אל הנשיא עצמו, השוואות בין הצעד לבין שיטות המשטר הסובייטי, ותביעה נחרצת להחזיר לגופים האנטי שחיתותיים את עצמאותם. תוך כשבוע, בלחץ הרחוב מבית ובלחץ שותפותיה האירופיות של אוקראינה מבחוץ, זלנסקי נסוג. יש לזכור, עם זאת, שמחאה המונית במדינה הנתונה במלחמת קיום היא תמיד חרב פיפיות: היא עלולה לשמש כלי גם בידי האויב החיצוני, תופעה המוכרת לנו הישראלים היטב משלנו.

השנה, בדיוק כעבור שנה, ממש דז'ה וו, התפוצצה סערה חדשה. במסגרת "ריענון" הממשלה שיזם זלנסקי, שכלל את התפטרותה של ראשת הממשלה יוליה סווירידנקו ואת התפזרותו האוטומטית של כל הרכב הממשלה, הודיע הנשיא כי אינו מותיר את מיכאילו פדורוב בתפקיד שר ההגנה. לתפקיד ראש הממשלה החדש הועלה שמו של סרגיי קורצקי, ראש חברת הנפט והגז הממלכתית "נפטוגז" לשעבר. וההודעה על פדורוב, יותר מכל שינוי אחר, היא שהחזירה את הכיכרות אל מצב של רתיחה. יתרה מכך, הקריאה לצאת לרחובות אינה נחלתם של אזרחים מן השורה בלבד. שורה ארוכה של מובילי דעת קהל התייצבה בחזית המחאה וקראה להמונים להצטרף.

בין הבולטים שבהם נמצאים האחים נייאם, אותן דמויות היסטוריות שקריאתן ברשתות החברתיות בשנת אלפיים וארבע עשרה הציתה את אש מחאת היורומאידן.  המשבר הפוליטי אף חלחל אל תוך הפרלמנט עצמו, כאשר מספר חברי פרלמנט בחרו להתפטר ולעזוב את סיעת השלטון כאות מחאה. במקביל, בית הנבחרים יצא לפגרת קיץ בת חודש ימים, מותיר את המדינה הנתונה במלחמה ללא שר הגנה קבוע ומאושר, כשהיא נשענת על ממלא מקום זמני בלבד.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת לאוניד ברץ תמלוגים גרעיניים: הידע הרוסי שזולג לאיראן

עוד מאת לאוניד ברץ קמפיין הסתה דיגיטלי: תעשיית כזב רוסית נגד היהודים באומן

האבסורד שבמצב הזה זעק לשמיים. בזמן שבאמצעי התקשורת דווח כי השר לשעבר פדורוב כבר קיבל הצעת עבודה חדשה מחברת הטכנולוגיה 'פלנטיר' והמנכ״ל שלה אלכס קרפ, המציאות בשטח טפחה על הפנים: באותה שעה ממש עפו לעבר קייב ואוקראינה כולה יותר מ-40 טילים בליסטיים בתוך שעה אחת. במצב כזה, שר הגנה מתפקד אמור היה לעסוק בחיפוש נואש אחר מערכות הגנה אווירית נוספות. במקום זאת, אוקראינה נותרה עם הנהגה שקועה בפוליטיקה פנימית ובוואקום שלטוני מול מתקפה אכזרית.

אך המדהים מכל הוא שחרף מתקפת הטרור הזו, האזרחים והחיילים מסרבים לשתוק. הזעם על חברי הפרלמנט היוצאים לפגרה — שזכה לביטוי ציני ברשתות מצד חיילים בחזית שהציעו "להתחלף ולצאת לחופשה במקומם" — רק מלבה את האש. למרות סכנת ההפצצות, תחושת הבגידה הפוליטית חזקה יותר מהפחד. הקריאות להתגייסות אזרחית ברשתות החברתיות הסתיימו לאחר ליל הבלהות בהבטחה חד-משמעית להמשך המחאות בכיכרות: "מחר המדינה שוב תזדקק לנו, ב-20:00".

מי הוא בעצם מיכאילו פדורוב? בגיל עשרים ושמונה בלבד עמד בראש סוכנות שיווק דיגיטלי, ומשם עבר להוביל את הקמפיין הדיגיטלי של זלנסקי לנשיאות ב־2019, דרך שהובילה אותו  מפרסום דיגיטלי ברשתות חברתיות ועד למשא ומתן ישיר עם אילון מאסק על סטארלינק. מאז אוגוסט 2019 כיהן כסגן ראש ממשלה ושר לטרנספורמציה דיגיטלית, השר הצעיר ביותר בתולדות הפוליטיקה האוקראינית, ויזם את שירות "דיה". בעיצומה של המלחמה גייס את "צבא הדרונים" ההתנדבותי, ובינואר 2026 מונה לשר ההגנה, ונעשה השר הצעיר ביותר אי פעם לכהן בתפקיד זה. בכך הפך פדורוב לשר ההגנה לשר השלישי בתפקיד זה מאז פרוץ המלחמה המלאה (כשהוא מחליף את רוסטם אומרוב). אגב, השר הראשון שכיהן בתפקיד זה עם תחילת המלחמה – אולוקסיי רזניקוב – מתגורר כיום בישראל.

בצל הפרשה כולה עמדה דמות נוספת: קירילו בודנוב, לשעבר ראש המודיעין הצבאי, שכבר בינואר 2026, על רקע אותה שערוריית שחיתות עצמה, מונה בידי זלנסקי לראש לשכת הנשיא במקומו של אנדריי ירמאק, שנפל מחסדי הנשיא לאחר שביתו עבר חיפוש. המהלך הזה כשלעצמו כבל כבר אז את מעמדו הציבורי של בודנוב לרייטינג המתכווץ של זלנסקי, עובדה שיש הרואים בה הסבר לזהירותו הרבה. בפועל, מי שהוצע בפומבי לתפקיד שר ההגנה לא היה בודנוב אלא שר הפנים היוצא איגור קלימנקו, אשר לפי כמה מקורות תקשורתיים אינו מעוניין כלל בתפקיד. נכון לשמונה עשרה ביולי טרם נמצא לו הרוב הדרוש בפרלמנט, וזלנסקי הטיל בינתיים את מילוי מקום שר ההגנה על ראש השירות הביטחון האוקראיני פנימי, ייבגן חמארה.

מעניין לציין כי לאורך תקופה לא מבוטלת הילכו שמועות במסדרונות השלטון ובציבור הרחב על כך שבודהנוב עצמו מסומן כמי שעשוי להתמודד בעתיד על כס הנשיאות. עם זאת, בודנוב הקפיד לשמור על דממה תקשורתית ולא הגיב מעולם להשערות אלו, המותירות את הנושא בגדר חידה פוליטית מסקרנת.

הישגיו של פדורוב אינם מבוטלים כלל. תחת ניהולו עלה שיעור יירוט הרחפנים הרוסיים לכדי שבעים עד תשעים אחוז. מבצע שכונה "אשאן" שילב את יחידות "לזר" ו"נמזיס" והשמיד בשני שלביו כאלף מאה ושמונים מטרות רוסיות, ביניהן קרוב לשמונה מאות כלי רכב ברק הראשון; מבצע המשך, "אשאן 2", חיסל מאוחר יותר כמאתיים וחמישים עמדות ארטילריה נוספות.

משטר המס "דיה סיטי" אִפשר ליותר משלושת אלפים וארבע מאות חברות טכנולוגיה לשלם ב־2025 יותר משלושים וארבעה מיליארד גריבנה מס. תחת אותו זרם של מתקפות על מתקני זיקוק, הודה פוטין עצמו בפומבי בתורים בתחנות הדלק ואסר על ייצוא בנזין, בעוד ייצור הבנזין ברוסיה צנח ברבע ומוסקבה נאלצה לפתוח במשא ומתן על ייבוא מקזחסטן. יש הרואים בכך ניצנים ראשונים של רצון רוסי, ולו כפוי, לשבת אל שולחן המשא ומתן. אך יש לומר בהגינות: מקורות מודיעיניים שצוטטו ברויטרס העריכו דווקא שפוטין מתכונן להסלמה נוספת ולא לפשרה. האמת טרם הוכרעה.

שניים מהחוג הקרוב של פדורוב הודיעו על פרישתם באותו יום ממש, ושניהם דמויות יוצאות דופן בפני עצמן. סרגיי בסקרסטנוב, "פלאש", מומחה ללוחמה אלקטרונית, אדם אשר הודות לו, במידה רבה, הוקמה רשת התקשורת הסלולרית באוקראינה. כיום, הניסיון המבצעי והטכנולוגי שצבר נלמד בקפידה על ידי צבאות ברחבי העולם כולו. החל מאפריל 2022 הוא מקדיש את זמנו לייעוץ ולהדרכת כוחות הביטחון, הקים מערך תמיכה טכנית לאלפי קציני קשר, וחוקר לעומק את מערכות הלוחמה האלקטרונית וסיגנלי הרדיו של רחפני רוסיה במטרה לפתח אמצעי נגד. אף על פי שאינו חייל בשירות פעיל, הוא חיבר שורת מדריכים טקטיים עליהם נשען הצבא, משמש שופט קבוע בתחרויות פיתוח טכנולוגי של משרד ההגנה, ואף חשף בפברואר 2026 את השימוש הרוסי ברשתות סלולר להפעלת רחפנים מתאבדים. בעשרים וחמישה בינואר 2026 הוא מונה רשמית ליועץ מיוחד של השר פדורוב. מומחיותו העצומה הפכה אותו ליעד מבוקש לחיסול: בליל העשרים באפריל ניצל בסקרסטנוב מהתנקשות כאשר כלי טיס בלתי מאויש רוסי תקף את ביתו. הוא היה הפצוע היחיד באירוע ופונה לבית חולים, אך שרד כדי להמשיך במלאכתו החיונית. זה הוא שחשף בפברואר את רשת ה"מש" שדרכה שלטה רוסיה ברחפני שאהד מבלארוס, ובאפריל את השימוש הרוסי בכרטיסי סים סלולריים להטסתם; הוא סירב תחילה לחזור אל המשרד החדש בלא פדורוב "משיקולים מוסריים", אך נענה לבסוף להצעת זלנסקי עצמו להתמנות ליועץ הנשיא. פאבלו יליזרוב, "לזר", עיתונאי לשעבר וידידו של איש התקשורת לשעבר – היהודי סאוויק שוסטר ומפיק תוכנית האולפן הפוליטי שלו, היה איש עסקים אזרחי לחלוטין עד 2022, אז רכש רחפן חקלאי והחל ללמוד את פעולתו. כך נולד "לזר'ס גרופ", יחידת עילית בתוך המשמר הלאומי שהוקמה ללא תקציב מדינה כלשהו, שלפי דיווח מגזין פורבס, המבוסס על דוחות פנימיים מתועדים בווידאו, השמידה עד ספטמבר 2025 למעלה מאלפיים טנקים, שלושת אלפים נגמ"שים ויותר מארבעים אלף מטרות בשווי עתק של למעלה משנים עשר מיליארד דולר. ב־19 בינואר 2026 מונה יליזרוב לסגן מפקד חיל האוויר, ובשישה עשר ביולי הגיש בקשת שחרור מלאה מהצבא.

ההסבר הרשמי לפיטוריו של פדורוב לא היה הסכסוך עם מפקד הצבא אולכסנדר סירסקי, שנותר כעילה בלתי רשמית בלבד, אלא האשמה נוקבת מצד זלנסקי על כישלון המשרד בהשלטת סדר במערך הגיוס הכוחני. מדובר במפעל גיוס אלים המעורר תרעומת עמוקה בקרב אזרחים רבים, אף שלא הצית מחאות עממיות נרחבות עד כה. משימת הסדרת הגיוס הוטלה קודם לכן גם על כתפיו של בודנוב. פדורוב ביקש להוביל רפורמה מבנית שכללה חוזים ברורים ותקופות שירות מוגדרות לחיילים – מהלך שגרר עימות חזיתי עם סירסקי, המצדד בהמשך הגיוס ההמוני ובטקטיקות השנויות במחלוקת של "הסתערויות בשר". המצב הגיע לידי כך שאזרחים וחיילים המשתתפים בהפגנות נלקחים בכוח ומוכרזים כמי שנטשו את יחידותיהם ללא אישור; כך עריקות, המהווה ממילא בעיה כאובה באוקראינה, משמשת כנשק של ממש כאשר ה"עריקים" נשלחים בכפייה הישר אל שורות גדוד ההסתערות הידוע לשמצה "סקליה".

אולכסנדר סירסקי, מפקד הצבא הנוכחי, הוא איש צבא בעל זכויות רבות. בתחילת המערכה הוא הוביל את ההגנה המוצלחת על הבירה קייב ובהמשך פיקד על מתקפת הנגד המבריקה במחוז חרקוב, הישגים שהפכו אותו לזמן מה לגיבור לאומי. אולם, תהילת העבר התפוגגה מהר מאוד נוכח המציאות הקשה בשטח. במקביל, הזעם הצבאי כלפי סירסקי מגיע כעת לנקודת רתיחה. שמו נקשר לחטיבת "סלע" שבה נרשמו הרוגים ונעדרים רבים, מקום שאליו מעבירים חיילים באופן שרירותי לתפקידי סער במסגרת "הסתערויות בשר", מה שגרר שערוריות אינסופיות. כדי להוסיף חטא על פשע, סירסקי החל לחלק נזיפות ולשלול דרגות מכל איש צבא שמביע תמיכה במחאות העממיות, וזאת בזמן שבאוקראינה גוברות החששות הכבדים לגבי קשריו הישנים לפדרציה הרוסית.

יתרה מכך, השבתתם הלא-צפויה של השירותים הדיגיטליים מעלה תהיות נוקבות בציבור. בעוד גורמים רשמיים גורסים כי מדובר ב"תקלות טכניות" בלבד, מבקרי הממשל רואים בכך מכשול מכוון המשתק את הליכי הגיוס הכוחניים – מהלך העולה בקנה אחד עם השקפת עולמו של פדורוב, אשר חתר להוביל רפורמה מבנית עמוקה במערך הגיוס. כך, תחת מעטה של "קשיים טכניים", נוצר חיץ המקשה על המשך המדיניות הנוכחית, ומספק לפדורוב כלי עקיף אך אפקטיבי לשיבוש הטקטיקות אותן ניסה למגר.

בתוך כך, שמועות עקשניות גורסות כי למינדיץ' ישנה עד היום שליטה בלתי פורמלית בחברת "פייר פוינט", וכי הטילים האוקראיניים מוסיפים, לעת עתה, להלום בשטח הפדרציה הרוסית. עם זאת, הצהלות והשמחה המופגנת במוסקבה נוכח הדחתו של שר ההגנה הן אות מבשר רעות עבור אוקראינה. חיזוק לטענה זו ניתן למצוא בהקלטות של מינדיץ', בהן הוא נשמע מודה בשיחה עם אומרוב כי "מישה דחף קדימה בכל הכוח, הוא אדם שאינו מוכן להשלים עם שחיתות".

חרף הדרמה הפוליטית והטלטלות בממשל, ניכר כי ערוצי התקשורת בין הנשיא זלנסקי לבין פדורוב נותרו פתוחים. השניים ממשיכים לקיים דיאלוג שוטף, עובדה המעידה על מורכבות היחסים שאינה מתמצית אך ורק בפיטורים או בחיכוכים מקצועיים, אלא נשענת על היכרות רבת שנים.

בין הלוחשים בקוריאני קייב שתי גרסאות. יש הטוענים כי פדורוב הוסר משום שאמון האוקראינים בו התקרב מדי לזה של הנשיא. ויש הרואים בכך אות מוקדם: אם רוסיה אכן חותרת בסתר להקפאת הלחימה ולבחירות, כדאי לזלנסקי לסלק יריב פוטנציאלי בטרם יהפוך למועמד ממשי. שתי הגרסאות נותרות בגדר ניחוש. לצד זאת, לשונות רעות אחרות מלחששות כי הנוכחות המוגברת והפיקוח המערבי והאירופי ההדוק על ענף הטכנולוגיה הצבאית (מילטק) שהוביל פדורוב, שיבשו כביכול את היכולת של גורמים מושחתים במערכת לשלוח יד בקופה הציבורית ולגנוז תקציבים.

פדורוב לפני כמה שנים היה נחשב בעיני זלנסקי ורבים אחרים כמי שעשוי להוביל "ריענון" של מפלגת השלטון, "משרת העם", ואף להקים מפלגה חדשה בשם "מריה", האפליקציה החינוכית שהקים לצד "דיה". השם "מריה" גם טוב כי שמשמעו "חלום", הד היסטורי: כך נקרא גם מטוס המשא הענק אנטונוב An-225, שהושמד בידי הכוחות הרוסיים בהוסטומל בימים הראשונים של הפלישה בפברואר 2022, ונחרת כאובדן חלום לאומי.

סירסקי נותר במשרד כשהוא נלחם על שרידותו הפוליטית. חוגים גדולים בצבא רוחשים נגדו בעקבות פרשת גדוד ההסתערות "סקליה", הכפוף ישירות למפקדה העליונה. חקירה חשפה כי לפחות עשרים ושישה חיילים מתו בנסיבות שאינן קשורות ללחימה, ואחרים נעלמו ללא זכר. סירסקי כינה זאת "סיפור מביש". חיילים רבים מדווחים כי דווקא לגדוד הזה מועברים מתגייסים רבים בעל כורחם.

מאז פרוץ המחאות בעד פדורוב, מדווחים חיילים על לחץ ישיר מהמפקדה. סגן מפקד גדוד "זאבי דה וינצ'י", סרגיי פילימונוב, קיבל נזיפה משמעתית מסירסקי עצמו, ומפקדי חטיבות קיבלו הוראה להקליט סרטוני תמיכה. חברת פרלמנט האשימה את סירסקי בניסיון "לסתום את פיהם" של החיילים.

אוקראינה חשה אי נוחות גם ביחס למקורותיו של סירסקי עצמו. הוא נולד בכפר נובינקי שבמחוז ולדימיר שברוסיה, ובני משפחתו הקרובים ממשיכים לחיות שם. הגארדיאן דיווח כי חיילים זוטרים חוששים שהוא "מתחשב מעט מדי" בחייהם. עם זאת, ראוי לזכור לטובתו שלושים שנות שירות ותפקידו במניעת נפילת קייב ב־2022.

וכך, סביב זלנסקי, מתגבשת סופת שלמות של ממש. פדורוב פרש בתשואות ההמונים. בודנוב, שמעמדו כבר כבול לרייטינג הנשיא, נמנע מלקבל על עצמו את "תפקיד הירייה", וגם המועמד האחר, קלימנקו, מתחמק ממנו. סירסקי שרוי במצור פנימי. ומעל כולם עומדת השאלה: האם פדורוב ובודנוב יאחדו כוחות יום אחד, או שכל אחד יבחר במסלולו שלו.

הציבור לא המתין לתשובה. העם האוקראיני כבר הוכיח בעבר שהוא יודע להמליך לעצמו סמלים חדשים, בדיוק כפי שהמליך את זלנסקי ב־2019, ודיוקנאות של פדורוב כבר מציצים ממקומות בלתי צפויים, כמו בפסטיבל "אטלס", שם הוקרן דיוקן מסוגנן שלו בגלימת שייח. סקר אמון הראה כי אמון הציבור בו כבר קרוב לזה של הנשיא עצמו. רבים מהמפגינים משוכנעים שלו הבחירות היו מתקיימות היום, הברית הפוליטית של בודנוב ופדורוב, זה כנשיא וזה כראש ממשלה או להפך, הייתה כמעט ודאית לנצח. אך יש לזכור: גם לפני שנה נראה הרחוב בלתי ניתן לעצירה, ובכל זאת השלטון הצליח בסופו של דבר לצעוד צעד אחורה, וייתכן שגם הפעם יירתע.

ובתוך כל הרעש הזה, יש מי שמסרבת בעקשנות להפוך לסמל. אשתו של פדורוב, אנסטסיה, הבהירה כי דפה אינו במה פוליטית. היא סיפרה שנתקלה באיומים ובהטרדות. בנוסף, היא הביעה זעזוע עמוק מתופעות ההערצה שיצאו מכלל שליטה. בפוסטים נוקבים היא תיארה כיצד משתמשים לוקחים סרטוני משפחה אישיים שלהם ומשתמשים בהם לפנטזיות פרטיות בחשבונותיהם, כשהם שותלים את עצמם במקומה של הרעיה. היא גינתה בחריפות את ההחפצה והסקסואליזציה שעובר בעלה, וכינתה זאת חוסר כבוד משווע כלפי משפחתו. באחד הפוסטים הכואבים ביותר היא הודתה כי אינה חוששת לבעלה, שכן לו יש כוח ושאיפות די והותר, אלא היא מבועתת מהפסיכוזה שאוחזת בחברה. היא מתארת פחד לחיות במדינה שבה אנשים אינם יודעים לעצור בשלב של הכרת תודה, ומתחילים לבנות פולחן אישיות חולני שהופך אדם בשר ודם ל"אייקון של ממש". זעקתה ברורה: היא רוצה לחיות במדינה שבה בוחרים נשיא לא מתוך סערת הורמונים של "גיל ההתבגרות וביוץ" ברשתות החברתיות תוך יממה, אלא בשכל קר, בחשיבה ביקורתית ובנפש חזקה.

כך, לקראת תשעה באב, שוב מתברר שההחלטות הגדולות ביותר נעשות דווקא בעיצומם של הימים שבהם, לפי המסורת העתיקה, מוטב פשוט להמתין. הימים הקרובים יוכיחו האם אוקראינה תבחר בדרך של התפכחות, או שמא תשקע במערבולת פוליטית שממנה אין דרך חזרה.