מאה הימים של מדיאר: האם מנהיג הונגריה החדש עוין לישראל?

פטר מדיאר, יליד בודפשט 1981, לא היה מתנגד של אורבן – הוא היה חלק מהמערכת שלו במשך עשרים שנה: תפקידים במשרד ראש הממשלה, דיפלומט בשגרירות ההונגרית בבריסל, ואחר כך ניהול בכיר בחברות ובבנקים ממשלתיים. נישואיו ב-2006 לג’ודיט וארגה, לימים שרת המשפטים של אורבן, קשרו אותו ישירות לצמרת. הפרידה ביניהם, במרץ 2023, קדמה בשנה בדיוק לרגע שבו הכול התפוצץ.

בפברואר 2024, הנשיאה קטלין נובאק חננה פקיד שהורשע בטשטוש מקרה התעללות בילדים במוסד חינוכי, וג’ודיט וארגה – כשרת המשפטים שחתמה על מסמך החנינה – נאלצה להתפטר יחד איתה תוך יום. מדיאר, גרושה לשעבר, פרסם באותו יום פוסט ויראלי שהאשים את בכירי הפידס, ובראשם אנטל רוגאן, ב”התחבאות מאחורי חצאיות נשים”, והוסיף בריאיון לערוץ “פרטיזאן” ש”כמה משפחות מחזיקות בחצי מהמדינה”.

זו לא הייתה טענה מופרכת: חברו מילדות של אורבן, לורינץ מסארוש, עלה מפועל אינסטלציה עני לאיש העשיר ביותר בהונגריה – כמעט 5 מיליארד דולר – בזכות זכיות עקביות במכרזים ממשלתיים; חתנו, אישטוואן טיבורץ, נחקר בפועל על ידי משרד המרמה של האיחוד האירופי (OLAF) בגין חברת תאורה שזכתה במכרזים ציבוריים במחירים מנופחים; וארגון “שקיפות בינלאומית” דירג את הונגריה כמדינה המושחתת ביותר באיחוד. אלה לא היו האשמות אנונימיות – היו חקירות רשמיות, גופים בינלאומיים, ומסמכים.

מדיאר השתלט תוך חודשים על מפלגה שולית בשם “טיסה”, קטף כ-30% בבחירות לפרלמנט האירופי ביוני 2024, וב-12 באפריל 2026 ניצח בסחיפה – 53.1%, רוב חוקתי של 141 מושבים – וסיים 16 שנות שלטון של אורבן. הושבע כראש ממשלה באמצע מאי 2026.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת לאוניד ברץ תמלוגים גרעיניים: הידע הרוסי שזולג לאיראן

עוד מאת לאוניד ברץ פספורק – הסוס הטרויאני שדוהר בלב אירופה

עכשיו הגיע תורו של מדיאר לעמוד במבחן טוהר המידות והמנהיגות למען האזרחים. לא כי כבר יש תוצאה סופית, אלא כי זה בדיוק הרגע לתפוס את המרחק בין ההבטחה לבין המימוש, לפני שהנרטיב מתקבע. אזרחי הונגריה, וגם התקשורת, נכוו ברותחין, ולכן יבדקו את מדיאר היטב.

כי גם הסיפור של אורבן עצמו לא קרה בין לילה. ב-1989, בן 26, הוא היה דיסידנט ליברלי מובהק שנשא נאום פומבי נגד הכיבוש הסובייטי. רק אחרי תבוסה בבחירות 1994 הוא עשה תפנית ימינה, וגם אז לקח עוד עשרים שנה עד שהכריז ב-2014 שהוא בונה “מדינה בלתי-ליברלית”. מהנפילה למינוי מחדש עברו שלושים וחמש שנה, מלאות בהוכחות מצטברות – לא בפרסום בודד של מקור אנונימי אחד. מדיאר, במובן הזה, עומד היום בדיוק במקום שבו עמד אורבן ב-1989 – וגם התהליך שלו, לכל כיוון שילך, ייקח שנים ולא ימים.

לתקשורת יש נטיה, כפי שאנחנו מכירים היטב בישראל, להכריז חדשות לבקרים על פרשיה חמורה שהופכת את ראש הממשלה למושחת. רוב הפרשיות האלה נשכחות כעבור שבוע. לגבי אורבן הביסוס העובדתי היה ארוך שנים ולכן גם הנרטיב לגביו התקבע היטב בציבור, וגרם לנפילתו. לגבי מדיאר, עוד מוקדם מאוד. רק אם הידיעות והתחקירים בעניינו ימשכו שנים, הנרטיב יתקבע.

הזווית הישראלית – אוהבים את המוכר והידוע

חילופי השלטון בהונגריה קריטיים לישראל משלוש סיבות ישירות. ראשית, אורבן היה בן ברית עקבי של ישראל באיחוד האירופי – וטו על סנקציות, ריכוך הצהרות נגד ישראל אחרי ה-7 באוקטובר, ברית אישית עם נתניהו. מדיאר הכריז על גישה הפוכה: “מקרה לגופו” במקום וטו אוטומטי, וחזרה לחברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי – מה שיוצר בעיה מעשית מיידית אם נתניהו יבקר בבודפשט. שנית, הונגריה מארחת קהילה יהודית גדולה ובטוחה, וסיפור קונקרטי ממחיש כמה מורכבים היו היחסים: כפר מקלט חסידי בבלטונסֶד – במתחם שהיה עד אז אתר נופש ממשלתי סגור, הוקם ב-2022 ביוזמת חב”ד ובמימון משותף עם ממשלת אורבן, ושירת מאות פליטים יהודים מאוקראינה – ואפילו משפחות שברחו פעמיים, גם מאוקראינה וגם מישראל בעקבות מלחמת עזה. אותו אורבן שסייע להקמתו גם שיבח בעבר את מנהיג הונגריה ששיתף פעולה עם הנאצים מיקלוש הורטי והעניק פרס לעיתונאי שכינה יהודים “צואה מסריחה”.

שלישית, אורבן לא נעלם: הוא עדיין עומד בראש “פטריוטים למען אירופה”, הגוש השלישי בגודלו בפרלמנט האירופי עם 84 חברי פרלמנט, וממשיך להיות מרכזי ברשת שכוללת גם את הציר טראמפ-אורבן-נתניהו סביב CPAC. וגם חשוב לזכור לגבי ICC שיש כאן הקשר אמריקאי שקשה להתעלם ממנו. מזכיר המדינה מרקו רוביו הכריז בקיץ 2026, בישיבת ממשלה בקמפ דייויד, שהממשל האמריקני “מתחיל מאמץ אמיתי לרסן” את בית הדין בהאג – וטראמפ עצמו, שישב לצידו, הבהיר במפורש שהמטרה איננה הגנה עליו עצמו אלא “להגן על ביבי ואנשים נוספים”. וושינגטון כבר הטילה סנקציות על ארבעה שופטי ICC (יוני 2025), וחמש מדינות הודיעו על פרישה מבית הדין בעקבות תחילת הקמפיין. במציאות הזו, ההצהרה ההונגרית של מדיאר על חזרה ל-ICC עשויה להתברר כמעט חסרת משמעות מעשית – כי הזירה שבאמת קובעת אם נתניהו ייעצר אי-פעם היא וושינגטון, לא בודפשט.

אז האם מדיאר הוא אכן אנטי ישראלי כפי שחלקים בתקשורת הישראלית מכרו לנו? לא ממש – וגם לא “אורבן 2.0”. לפני שנעשה ראש ממשלה, כמעט לא היה למדיאר רקורד פומבי בנושא ישראל, וזה עצמו הדאיג חלק ממצביעים יהודים – היעדר עמדה ידועה, לא עמדה עוינת. כמו שאומרים – לפעמים עדיף הרע המוכר על הטוב הלא-מוכר; זה בדיוק מה שהטריד חלק מהקהילה: לא מה שמדיאר אמר על ישראל, אלא מה שהוא מעולם לא אמר.

מיד אחרי הניצחון הוא התקשר לנתניהו, הזמין אותו לבודפשט, והבטיח “יחסים מיוחדים” – אך באותה נשימה הודיע על חזרה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. רב חב”ד בבודפשט, הרב שלמה כובש, ציין כחיובי שנושא היהודים כמעט לא עלה בקמפיין – לראשונה מ-1990. הדאגה האמיתית של הקהילה לא הייתה ממדיאר, אלא מכך שהפידס המוחלש ייאלץ להישען על מפלגת “מי חזאנק” הקיצונית – תרחיש שלא התממש (היא קיבלה רק שישה מושבים).

מדיאר שולט פחות משלושה חודשים, וחלק מהמהלכים – כמו הסרת הווטו על סנקציות נגד רוסיה – התקבלו עוד לפני ההשבעה, על גל הניצחון. גם ההיפוך שלו כבר מראה סדקים: לפי דיווחים שכדאי להתייחס אליהם בזהירות, הונגריה עדיין עיכבה בפועל את חבילת הסנקציות ה-21 תוך דרישת פטור, ודו”ח נציבות האיחוד קובע שהונגריה לא השתפרה בשבעה מתוך שמונה תחומי רפורמה.

לבסוף, מילה על ההקשר הרחב יותר שממנו כל הסיפור הזה צומח. חלק מהימין הדתי-שמרני בישראל מסתכל על מפלגות כמו פידס לא כהמשך של האנטישמיות הישנה של הימין האירופי, אלא כביטוי לגל אחר לגמרי – ציונות נוצרית-אוונגליסטית ושמרנית, שתומכת בזכות ישראל על יהודה ושומרון ורואה עצמה בברית עם עם ישראל, לא נגדו. זו טענה אידיאולוגית של ממש, לא רק נסיבתית – אך היא נותרת שנויה במחלוקת גם בתוך העולם היהודי עצמו, כפי שהראתה בדיוק הפולמוס סביב הכנסים של שיקלי. אורבן, שעמד בראש התנועה הזו במשך שנים, הראה שאפשר להיות גם המדינה שהצילה מאות פליטים יהודים בבלטון וגם המדינה שדורגה כמושחתת ביותר באיחוד – שתי האמיתות האלה לא סותרות זו את זו, וזה בדיוק מה שהופך את הסיפור למורכב מכפי שכל צד רוצה שהוא יהיה.