הדמוקרטיה המפלגתית רעה לכלכלה ולדמוקרטיה

שנת בחירות השנה, ואוטוטו יגיעו הפריימריז בליכוד. לכאורה, מדובר במופת של דמוקרטיה. לא רק שהעם בוחר בין המפלגות, אלא שיש לו גם את האפשרות להשפיע על הרכב המפלגה, עד רמת חבר הכנסת הבודד שייצג אותו בצורה שתשקף ברמה המיטבית את תפיסת עולמו.

רק שהמציאות היא, נאמר זאת בעדינות, טיפ טיפה אחרת. ננתח זאת מבחינה כלכלית. כתבתי כאן בעבר על "תורת הבחירה הציבורית" – הגרסה של מדע הכלכלה לתחום מדעי המדינה. התאוריה הזאת שואלת שאלה פשוטה על תמריצים. לאזרח הקטן והממוצע, זה שמשלם מיסים והולך למילואים, אין באמת תמריץ להשקיע זמן, לשלם דמי חבר, להתפקד ולצאת להצביע בפריימריז. התועלת האישית שלו משינוי קל בהרכב הרשימה היא שולית, ולכן הוא בוחר ב"בורות רציונלית" ונשאר בבית.

לעומת זאת, לקבוצות לחץ מאורגנות – ועדי עובדים חזקים, קרטלים או בעלי אינטרסים צרים – יש תמריץ כלכלי אדיר להתאגד. בשבילם, חבר כנסת "שלהם" שווה מיליארדים. הם פוקדים את אנשיהם בהמוניהם, מצביעים כאיש אחד, וגובים מהפוליטיקאים תמורה ישירה בגין הצבעתם. הפוליטיקאי, שמטרתו הראשונה היא להיבחר שוב, מחשב מסלול מחדש ומבין שעדיף לו לרצות קבוצה קטנה ומאורגנת מאשר ציבור רחב ואדיש. ההטבות מרוכזות אצל המקורבים, בעוד שהעלויות מפוזרות על פני הציבור כולו.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

עוד מאת אמציה סמקאי סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה

במקצועי אני מלווה לא מעט ניסיונות להתייעלות במשק. לאורך השנים יצא לי לעסוק בנמלי הים והאוויר, חברת החשמל, ענף סוכני הביטוח, במערכת החינוך, בענפי החקלאות השונים, הדואר, התעשיות הביטחוניות, שלא לדבר על ההשפעות של העבודה המאורגנת. בכל מקום יש תופעות אבסורדיות של חוסר יעילות וחוסר צדק משווע על חשבון משלם המיסים ועל חשבון התפתחות הכלכלה הישראלית. כשדנים באפשרויות לייעל את התחום, במוקדם או במאוחר, עולה נושא הפריימריז.

רוצים לנסוע באובר? נהגי המוניות יענישו בפריימריז ויחסלו את חבר הכנסת שיתמוך בהצעה. רוצים להפריט את נמל אשדוד? עובדי הנמל יראו לשר הרלוונטי את הדרך החוצה. רוצים לאפשר לכל יזם בישראל להקים רפת, בלי האישור והמכסה של קרטל מועצת החלב? נציגי הרפתנים בכנסת לא יכולים להרשות זאת לעצמם.

האם העיוותים הללו משקפים את תפיסת עולמם של רוב מצביעי הליכוד? מסופקני. האם זו התגלמות הדמוקרטיה? כנראה שלא. דמוקרטיה מהותית, בניגוד להזיות של השמאל הסמכותני, היא דמוקרטיה המבוססת על מנגנון המשקף את רצונותיו ותפיסת עולמו של הציבור. מנגנון הפריימריז אינו כזה.

כדי להבין עד כמה המנגנון הזה פרוץ, צריך רק להסתכל על המספרים. בפריימריז של 2022, בחרו בחבר הכנסת אושר שקלים 1635 איש, בחבר הכנסת ששון גואטה בחרו 2,158 איש ובחבר הכנסת אליהו דלל בחרו 2,313 איש. מה הבעיה של קבוצה מאורגנת להשפיע על בחירות כאלה?

וזה לא ייחודי למפלגת הליכוד. כשמפלגת העבודה הייתה שנים בשלטון, התנקזו כל הפונקציונרים וקבוצות הלחץ למרכז מפלגת העבודה. אם במקרה, יום אחד, מפלגת הציונות הדתית תהפוך למפלגת השלטון, נמצא פתאום כעשרת אלפים עובדי התעשייה האווירית שרים את המנון בני עקיבא.

יש רעיונות אחרים, למשל בחירה דו־שלבית בקלפי. בעידן הדיגיטלי זה כבר ממש לא מסובך. אבל במצב הקיים, אפילו רשימה המוכתבת מלמעלה היא מנגנון דמוקרטי יותר מפריימריז.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]