מוצאי שבת, גבר בן 73 יושב מול טלוויזיה כבויה. ברקע המשפחה מדברת, זה יום מיוחד כי בת זוג חדשה נכנסה למשפחה. הוא מנסה להתרכז בשיחה, אבל הראש שלו במקום אחר. מפעם לפעם הוא שואל את בנו הצעיר מה התוצאה, הוא פשוט מפחד לראות את המשחק בעצמו. כי עד שבית"ר בדרך לאליפות – לא צריך מזל רע שיפריע. בסוף הערב, בית"ר מנצחת במשחק הזה 4-2 את מכבי תל-אביב.
הגבר בן ה-73 נולד בבית בית"רי – ברית יוסף תרומפלדור – הוא לחם במלחמת יום הכיפורים, נפצע בקרבות הבלימה של הצבא המצרי בתעלה, וחזר לסיבוב נוסף במלחמת שלום הגליל (לבנון הראשונה). בין לבין הוא לקח חלק בבניית מכונית המרצדס איתה עזרו לשחרר את החטופים במבצע יונתן. אביו ז"ל, איש אצ"ל שלחם בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים, גם הוא היה אוהד בית"ר. בנו הצעיר, מפקד בחטיבת המילואים של גולני, אלכסנדרוני, בחר ללכת לבנות קריירה באוניברסיטה העברית בירושלים, פעם מעוז של השמאל הישראלי, משלים את השושלת הבית"רית. סיפור זה, ההשתלשלות מלוחם אצ"ל עז נפש לפילוסוף באוניברסיטה העברית, שזור בהתפתחות ההיסטורית של בית"ר ירושלים וקהל אוהביה הנאמן.
אין זה סוד שבית"ר ירושלים תמיד הייתה מזוהה עם הימין הפוליטי בישראל, ולאורך השנים הקבוצה הייתה הרבה יותר מקבוצת כדורגל – היא הייתה סמל. לא סתם, ולא פעם, בחרו פוליטיקאים מהימין לקשור את עצמם לקבוצה בשביל לזכות לתמיכה ציבורית, אותה הקבוצה שהייתה המייצג של הציבור הימני שהיה בשוליים של הפוליטיקה והספורט בישראל. אמנם המהפך של מנחם בגין היה ב-1977, אבל יש שיגידו שהוא למעשה הושלם רק בעונת 1986/7 כשבית"ר ירושלים תזכה באליפות הראשונה שלה.
לאחר האליפות הראשונה הקבוצה נחלשה, עד שירדה לבסוף לליגה השניה. אבל הסיפור הרומנטי של בית"ר יגיע לשיאים חדשים דרך דמותו של אלי אוחנה, כנראה גדול שחקני הכדורגל הישראלים בהיסטוריה. אוחנה, אלוף אירופה הטרי, בחר לחזור לקבוצת ילדותו אותה אהב, זו שבנתה את זהותו, ובכישרונו המופלא החזיר לקבוצה ולימין את האליפות, באחד מסיפורי האהבה הגדולים של הכדורגל. שני רק, אולי, לסיפורו של דיאגו ארמנדו מראדונה שלקח את הקבוצה הדרומית הענייה של נאפולי, זו של מדוכאי באיטליה, עד לגביע.
אולי יעניין אתכם
את החיבור בין בית"ר לפוליטיקה הישראלית, הבין היטב גם המיליארדר הרוסי ארקדי גאידמק, אבל למרות שהצליח בעזרת כסף גדול להנחית עוד שתי אליפויות בבירה, הוא לא זכה לתמיכה מהציבור הימני. כי הסיפור של בית"ר הוא סיפור של אהבה, ואהבה לא קונים בכסף גדול.
אם נמשיך במשל הזוגיות, האליפויות הראשונות היו התאהבות גדולה. אלה של 2007-2008, לא יותר מניסיון לא מוצלח של קניית אהבה בכסף. האליפות הקרובה היא נורמלית. בוגרת. עם חלוף השנים, הימין התבגר, וגם בית"ר ירושלים. היא הוציאה מתוכה את האלימות והגזענות, ואם היא תזכה באליפות זה כבר לא הולך להפתיע אף אחד. בכך המעגל הושלם, זה כבר לא "מהפך", זו אליפות של קבוצה שהיא חלק שלם מהסיפור הישראלי, כמו שהימין הוא חלק יציב ומוביל בפוליטיקה הישראלית.
בשביל הגבר בן ה-73, זו כבר לא אהבת נעורים, אבל היא עוד בלב שלו "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחריך במדבר, בארץ לא זרועה". עברו כמעט 20 שנה מהאליפות האחרונה של בית"ר, אבל נכון יותר לחשוב שעברו כמעט 30 שנה מהאליפות האחרונה של בית"ר עם אלי אוחנה, כי אנשי אצ"ל וגם פילוסופים מעדיפים אהבה על כסף, והפעם אהבה בוגרת. יאללה בית"ר.
