בין איסור ריבית לריסון של בנק ישראל: הפקק בצנרת של המשק

השבוע שני טורים במדור הכלכלי של 'בשבע' דנים, לכאורה, בשתי שאלות נפרדות.

הרב יצחק ליפשיץ (ראו "נחמדים מזהב") מפרק את הטענות שמנסות לכפות אנכרוניזם הלכתי על כלכלת מסחר ויזמות, ומראה ש"היתר עסקה" הוא יישום עכשווי של עיקרון תורני.

מנגד, אמיר אלוף (ראו "עצם העניין") מתאר כיצד הריבית הגבוהה של בנק ישראל חונקת את שכבת היזמות, ובראש ובראשונה את הקבלנים הקטנים.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת אמציה סמקאי הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37

עוד מאת אמציה סמקאי אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?

שניהם יחד חושפים את בעיית העומק שאנו מסרבים לדבר עליה: ההנחה השגויה שהמערכת הפיננסית היא חפץ פלסטלינה שמותר להנדס מבחוץ – בין אם בשם "צדק תורני" ובין אם בשם "הגנת הצרכן" או "ריסון אינפלציוני". כשאנחנו מעדיפים להיאחז בתפיסות חקלאיות בעידן של בינה מלאכותית, אנחנו בבעיה. לאלה צריך להוסיף את ההתערבות הגסה של רשות שוק ההון בתעריפי ביטוח הרכב של חברת ביטוח ישיר השבוע.

בזמני משבר, האינסטינקט הוא לחפש טובים ורעים. הלווה הקורס או המבוטח שנעשק הם הגיבורים, והבנקים וחברות הביטוח הם הנבלים. הנגיד והממונה על שוק ההון נכנסים כמבוגר האחראי, ומקדמים פתרונות פופוליסטיים – מהדרישה שהבנקים פשוט "ירוויחו פחות", ועד לאשליות על "בנקאות אסלאמית חסרת ריבית".

בנקאות אסלאמית היא דוגמה טובה: המודלים הללו לא באמת עובדים ללא ריבית. הם פשוט עוטפים אותה בבירוקרטיה הלכתית שמייקרת ומסרבלת את האשראי, ומדירה צרכנים רבים. במשטרים שאין להם נפט מתחת לרגליים, המודל הזה פשוט חונק יזמות, וכלכלת האסלאם נראית בהתאם.

כדי להבין מה אנחנו מפסידים כשאנחנו מנסים "לתקן", צריך להכיר בנס ההיסטורי של הקצאת ההון. המהפכות הטכנולוגיות קידמו את האנושות, אך לא היו יכולות להתקיים בלי המהפכה הפיננסית: המנגנון שאוסף מיליוני עודפי נזילות זעירים, מאגד אותם להון אדיר, מזרים אותו לשימושים יצרניים וסופג זעזועים. הכלי היחיד שמאפשר זאת – ומתמחר סיכון וזמן ביעילות – הוא בדיוק הריבית שאנחנו אוהבים לשנוא.

הכלכלן פרדריק בסטייה לימד להבחין בין "מה שרואים" ל"מה שאין רואים". אנו רואים את הרווח בבנקים, אך מתעלמים מעשרות פרויקטים שלא קמו בגלל מחנק אשראי ומיזמים שוויתרו מראש. אנו רואים הורדה נקודתית במחיר הביטוח, אך מתעלמים מכל חברות הביטוח שלא קמו בישראל מפחד הרגולציה החונקת תחת האצטלה של "הגנת הצרכן".

הקבלן הקורס של אלוף אכן נחנק מהריבית, אבל היא רק הסימפטום. הוא משלם את מחיר הריכוזיות הבנקאית, עלויות הציות האדירות, וחוסר היכולת לגשת לשוק אג"ח שפתוח רק לטייקונים. גם כשהנגיד יוריד את הריבית, הקבלן ימצא את עצמו באותה צנרת חסומה.

השורה התחתונה אכזרית: משק שלא מקצה הון ביעילות הוא משק שלא צומח ולא מייצר. בלי בסיס מס איתן, אי אפשר לממן את מטוסי הקרב של המלחמה הבאה, את התרופות המתקדמות או את תשתיות העתיד. המפתח למדיניות נכונה הוא ענווה. המערכת הפיננסית היא מערכת ההפעלה של הכלכלה כולה, אל תתיימרו להנדס אותה. כשאנחנו מעמיסים עליה עוד ועוד מגבלות, אנחנו פשוט תוקעים את הכסף בצנרת. שחררו.

הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG

לתגובות:

[email protected]