טראמפ עצר עוד מלחמה, או כך לפחות זה היה נראה לרגע. שלושה ימים של הפסקת אש הוכרזו בין אוקראינה לרוסיה (בימים שבין ה-9 עד ה-11 במאי) בתיווך אמריקאי כצעד ראשון לקראת הסדר. וושינגטון הציגה זאת כהישג דיפלומטי. קייב קיבלה את ההצעה בזהירות, בתמורה להבטחה לחילופי אלף שבויים. מוסקבה הצהירה על הסכמה, על הנייר. הרקע לכל זה חושף את ההיגיון הפוטיני. ולדימיר פוטין חשש ממתקפות אוקראיניות על מצעד התשעה במאי, הסמל המרכזי והקדוש של הנרטיב הרוסי. כוחות האוויר הבלתי מאוישים של אוקראינה הוכיחו יכולת לתקוף עמוק בתוך רוסיה, עד לאוראל. מוסקבה ביקשה חסינות לכיכר האדומה.
כדי להבטיח את קיום האירוע פוטין לא רק ביקש הפסקת אש, אלא ליווה את הדרישה באיום מפורש: כל ניסיון לשבש את המצעד או סירוב לקבל את ההסכם יענה במכת מחץ על מרכז קייב באמצעות טיל בליסטי מסוג “אורשניק”. סחיטה גלויה, בחסות המשא ומתן.
בתגובה בחר נשיא אוקראינה זלנסקי במהלך עוקצני. הוא הוציא צו נשיאותי רשמי הכולל ארבע קואורדינטות גיאוגרפיות מדויקות, המגדיר את האזור שכוחות אוקראינה יימנעו מלתקוף. המהלך התודעתי היה ברור: רוסיה קיבלה אישור לקיים את המצעד מנשיא המדינה שהיא תוקפת. עמדת הקרמלין הפכה למגוחכת לחלוטין.
ואולם בשטח ספרה המציאות סיפור אחר. כפי שהתברר, ההצהרות על שביתת הנשק נותרו על הנייר בלבד. על פי המטה הכללי של צבא אוקראינה, במהלך שעות “הפסקת האש” ביצעו הכוחות הרוסיים קרוב למאה וחמישים תקיפות. מוקדי הלחימה סערו לאורך כל קווי החזית. בגזרות סלובוז’נסקה וקורסק נרשמו שלושים הפגזות ושתי פעולות הסתערות. בגזרת פוקרובסק עצרו המגינים האוקראינים עשרים ושמונה פעולות סער. בגזרת גוליאפולה בוצעו עשרים ושבע התקפות. בכיוון קוסטיאנטינייבקה, אחת עשרה. הפסקת האש לא נשמרה אפילו שעה אחת ברצינות.
התוקפנות לא פסחה על העורף האזרחי. בלילה שבין התשיעי לעשירי במאי יורטו בהצלחה עשרים ושבעה כלי הטיס הבלתי מאוישים שרוסיה שיגרה לעבר אוקראינה. אך מתקפות של רחפנים טקטיים נמשכו באין מפריע באור יום. במחוז דניפרופטרובסק הותקף רכב של צוות כיבוי ואש שעה שיצא להגיש סיוע לאזרחים. במחוז סומי פגע רחפן נוסף ברכב פרטי ופצע אזרח בן ארבעים ושבע. במחוז זה לבדו בוצעו למעלה מחמישים הפגזות על שמונה עשר יישובים. במהלך כל יום התשעה במאי נפצעו תשעה עשר אזרחים במחוזות דונייצק, חרקוב וחרסון.
דפוס פעולה זה אינו מפתיע את מי שמכיר את בנות בריתה של מוסקבה. בהפרת ההסכמות ובתקיפות מאחורי הגב תחת מעטה של רגיעה, מאמצת רוסיה את מיטב המסורת של שותפותיה הטבעיות: חמאס, חיזבאללה ואיראן. ממש כמו ארגוני הטרור במזרח התיכון, ניצלה ההנהגה הרוסית את ההכרזה הפומבית על הפסקת האש כדי להמשיך להלום ביריביה ולהרוויח יתרון בשטח. בכך הוכיחה שוב כי להבטחותיה ולחתימתה אין כל תוקף מוסרי, משפטי או מעשי. ואת הפסקת האש? היא הפרה אותה עוד לפני שהסתיימה.
כעת נותר רק לראות האם חילופי השבויים אכן יצאו לפועל. על פי השמועות פוטין הבטיח לשחרר במסגרתם אפילו את לוחמי אזוב, אותם הוא נוהג לכנות נאצים וטרוריסטים. בנוסף נותר להמתין ולראות האם יונחתו תקיפות נוספות על אוקראינה עד לסיומה הרשמי של הפסקת האש.
