התחלה// נולד בבלגיה בזמן שהוריו שהו שם בשליחות הסוכנות היהודית להעלאת ניצולים לאחר קום המדינה, אך כעבור חצי שנה כבר קבעו את ביתם בשכונת נווה שאנן בחיפה. "אני ממוקם ראשון ואחרון: בן יחיד. לזכותם של הוריי אני מוכרח להגיד שגם בתור בן יחיד, הם הרשו לי לא להקל עליהם – יצאתי לטיולים רבים והתגייסתי לנח"ל המוצנח".
אבא// דוד קלינגר ז"ל. עלה מרומניה לפני השואה ושירת כנוטר דתי במשמר החופים. בהמשך שימש כאיש הקשר של ההגנה בפריצה למחנה עתלית, ולאחר מלחמת השחרור עבר לתפקידי ניהול בחברת הספנות צים. נפטר לפני כמה שנים בגיל 93. "לאורך כל שנותיו בסוכנות ובחברת הצי המסחרי הוא לא היה ספן, אלא איש ניהול ששורשיו נטועים עמוק בסיפור ההקמה של המדינה".
אמא// סבינה קלינגר ז"ל. עלתה בגיל 16 לבדה מברלין והגיעה לבית צעירות מזרחי בתל אביב, שם התנדבה לבשל לפלוגת הנוטרים הדתית – המקום שבו פגשה את אביו. לאורך חייה הקדישה את זמנה למשפחה ולהתנדבות בבית החולים רמב"ם, עד שנפטרה בגיל 69. "הוריה נשלחו מברלין לטרבלינקה והורי אבי טובעו בדרך לארץ בספינה 'מפקורה'. כדרכם של בני הדור ההוא, הם נשאו את הכאב בפנים וגידלו אותנו בקומה זקופה. הם לא סיפרו ואני לא שאלתי, וכשהתחלתי לשאול זה כבר היה מאוחר מדי".
ספסל הלימודים// את שנותיו הראשונות העביר בבית הספר היסודי רמב"ם בשכונת נווה שאנן בחיפה, ומשם המשיך את לימודיו בתיכון יבנה בעיר.
אולי יעניין אתכם
מצפן ומצנח// עם סיום כיתה י"ב הצטרף לגרעין הנח"ל 'יחדיו' בטירת צבי ושירת כלוחם בגדוד 50. השתתפות מקרית בחידון ידיעת הארץ הצה"לי הובילה אותו למסלול מדריך ידיעת הארץ בנח"ל, שעיצב את עתידו המקצועי. את עיקר ניסיונו המבצעי רכש בשירות המילואים, שם הצליח להצטרף לחטיבת הצנחנים במילואים שצלחה את תעלת סואץ ושהתה חודשים ארוכים בעיר סואץ.
חריש עמוק// לאחר השחרור מצה"ל החל בלימודי ארץ ישראל וגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה ובבר אילן, ובמקביל נטל חלק בפעילות גוש אמונים בסבסטיה ובנקודות התיישבות נוספות. בהמשך הוזמן על ידי הרב אלי סדן להצטרף לצוות ההקמה של בית ספר שדה 'קשת יהונתן', שם שימש כמדריך וכמנהל במשך כמה קדנציות. "הגעתי לקשת דרך בית ספר שדה, אך במשך עשור הייתי חבר משק שעסק בחקלאות לכל דבר. עבדתי שנתיים בגידולי שדה ושנה בבקר, אך את רוב הזמן העברתי במטעי התפוחים כפקח מזיקים וכמרסס על טרקטור בלילות ארוכים".
החצי השני// ההיכרות עם רעייתו, חנה, החלה בגרעיני הנח"ל המקבילים והעמיקה סביב התחביב המשותף של סיור בשבילי הארץ, עד שהחליטו להקים את ביתם בקשת. היא הקדישה את חייה המקצועיים להוראה, תחילה כמחנכת ביסודי ובהמשך עשרות שנים כמורה למתמטיקה, מקצוע שהיא ממשיכה ללמד בהתנדבות גם כיום. "התחתנו והקמנו את משפחתנו במושב, ומאז ועד היום זה הבית שלנו. נפגשנו מתוך אהבה משותפת לטיולים, וכיום היא מלמדת מתמטיקה פרטנית בישיבה התיכונית בבית שאן. היא המורה שלי לחיים להסתכל על הכול בעין טובה".
הנחת// שבעה ילדים: אורי בן 48, יאיר בן 46, עמישר הי"ד שהיה אמור להיות בן 45, קרן בת 44, מרים בת 39, איילת בת 37 ובן הזקונים משה בן 30. "הם פרוסים בכל הארץ, מתקוע ותל אביב ועד אבטליון והגולן. הקשר אליהם, ובעיקר למשפחתו של עמישר בעֵלי, הוא ציר מרכזי בחיינו ושיקול מכריע בכל החלטה שאנחנו מקבלים".
עמישר// הבן השלישי, עמישר הי"ד, רב־סרן במילואים, מפקד חפ"ק של מפקד עוצבת הקומנדו, נהרג בקרב בדרום רצועת עזה בכ"ח אדר א' תשפ"ד, לאחר חמישה חודשי לחימה רצופים. הוא היה בוגר מכינת 'בני דוד' בעלי, נשוי לשלומית ואב לחמישה ילדים. "הוא נולד בשביעי של פסח, כשעם ישראל חוצה את ים סוף ושר את שירת הים, ואז עלה בדעתי לקרוא לו עמישר. אמרתי לאשתי שבדקתי ואין שם כזה, אבל אם היא תסכים – יהיה. זכינו שיהיה בעולם 42 שנים שבהן היה יחיד בשמו, ורק בשנה האחרונה נקראו ילדים לכבודו בשם הזה".
כליה בקפלן// סיפורו של עמישר כולל חיבור יוצא דופן שנוצר בעקבות תרומת כליה אלטרואיסטית שהעניק לעיתונאי שכלל לא הכיר קודם לכן. הנתרם חזר בהמשך לפעילותו ככתב וכמפגין בקפלן, מציאות שיצרה גשר חי וממשי בין עולמות רחוקים. "עמישר היה אומר לצוות שלו, שרובו לא היה דתי, שהוא המחובר ביותר לעם ישראל. כשהיו שואלים אותו איך זה ייתכן בתור מתנחל מעלי, הוא היה עונה: 'יש לי את הדעות שלי, אבל יש לי כליה מתפקדת בקפלן'. זהו סוג החיבורים שאנחנו מחפשים להמשיך בחיים – לחבר את עם ישראל כמה שאפשר".
גאגוע// דרך חייו של עמישר, שהיה איש חסד ומתנדב פעיל בקהילה, הפכה לכוח המניע של הוריו שמבקשים להמשיך את דרכו בנתינה. "אימצתי מילה שמתאימה להורים שכולים: 'גאגוע' – הראשון בא' והשני בע'. ה'גא' מייצג את הגאווה העצומה על מה שעשה בחייו, על השותפות שלו במלחמה ועל ההתנדבות שלו בתוכה, והשני הוא הגעגוע שברור לכולם. אנחנו פועלים וחיים מכוחו וממורשתו".
סיירות אקדמית// המעבר מהעבודה החקלאית בשדות קשת לעולם המחקר התרחש בהדרגה, תוך שילוב בין ניהול מזכירות היישוב לכתיבת עבודת הדוקטורט על תולדות הגולן באוניברסיטת בר אילן. מזה שלושים שנה הוא מרצה במכללת כנרת, שם הוא עומד בראש התוכנית לתואר שני ומוביל חפירות ארכאולוגיות חשובות. "בהתחלה אלו היו דילוגים בין השדה לבית ספר שדה, אך בהמשך העמקתי במחקר על היישוב היהודי בגולן. כיום עיקר מעייניי הם במחקר ובחפירות של בתי כנסת עתיקים באזור, בניסיון לחשוף את שורשינו באדמה הזאת".
חשיפת שורשים// את חקר הגולן הוא מלווה כבר יובל שנים, החל מהשתתפותו כמדריך צעיר בחפירות גמלא ועד לניהול חפירות בבתי כנסת עתיקים כמו דיר עזיז והתגלית האחרונה ביהודייה. "הקיץ ימלאו חמישים שנה לגילוי בית הכנסת בגמלא. בשנים האחרונות זכיתי להיות שותף בחשיפת בית כנסת ביהודייה שלא הוכר עד כה, כחלק מרצף עבודתי כחוקר, עיסוקי העיקרי בשלושת העשורים האחרונים".
קוממיות באבן// גולת הכותרת של עבודתו הארכאולוגית היא אתר עין קשתות (אום אל־קנטיר), שם הוביל פרויקט הנדסי וארכאולוגי מורכב לשחזור המבנה המקורי מתוך המפולת. "בית הכנסת העתיק נחשף, ולראשונה בתולדות המחקר בארץ הוקם מחדש היכל ארון קודש בגובה של יותר מחמישה מטרים. מצאנו את רוב החלקים עם עיטורים מדהימים, וזכינו לקומם את מעטפת האבן שלו באתר שהפך לאחד מנכסי המורשת החשובים בגולן".
שליחות מאוחרת// לפני תשעה חודשים, לאחר יובל שנים במושב קשת, עזבו בני הזוג את ביתם המוכר לטובת דירת שירות בשיכון ד' בבית שאן, כחלק מגרעין 'אנו באנו' המשלב דתיים וחילונים בגיל השלישי. המעבר נולד מתוך רצון עמוק להמשיך את מורשתו של עמישר ולפעול למען חיבורים בעם ישראל גם בשלב זה של חייהם. "שמענו בחוג בית על התנועה, שמיועדת לאנשים בפנסיה שמרגישים שהם עוד רוצים ויכולים לעשות משהו. ברגע ששמענו שמדובר בגרעינים מעורבים, הבטנו זה בזו ואמרנו: הולכים. עכשיו, לקראת סוף השנה הראשונה, אנחנו שוקלים בחיוב להמשיך לשנה נוספת, ממש כמו בנות שירות שמרגישות שהזמן עבר מהר מדי".
מורשת חיה// השהות בבית שאן והמפגש היומיומי עם פסיפס אנושי רחב מהווים בשבילם דרך להנציח את פועלו מתוך עשייה ובחירה בחיים. "אנחנו מרגישים שזו השליחות של עמישר הי"ד: להמשיך לעשות טוב ולחבר בין חלקי העם. כאן בבית שאן אנחנו פועלים מכוחו, וזו הדרך שלנו להתמודד עם הגעגוע – דרך הרגליים והלב, בתוך החברה הישראלית".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום נפתח ברבע לחמש לפנות בוקר בתפילה בנץ החמה. "אחרי התפילה אנחנו צועדים בנחל חרוד במקום בשבילי הגולן שהורגלנו אליהם, ואז אני מתפנה להרצאות בקיבוצים וללימוד תנ"ך בישיבה התיכונית. פעם בשבוע אני מוציא סיור לבית הכנסת העתיק שליד מרכז צים".
פלייליסט// את זמן הנסיעות וההליכות ממלא בלימוד והאזנה לשיעורי תורה. "הפלייליסט שלי מורכב משיעורים של הרב אליעזר קשתיאל והרב ראובן ששון, יחד עם דף יומי של הרב אודי שוורץ".
השבת שלי// "השבת שלי מוקדשת בראש ובראשונה למפגש המשפחתי. בזכות התפילה בוותיקין מתפנה לי זמן רב יותר, שאותו אני משתדל לנצל ללימוד תורה בחבורות ובחברותות. רוב השבתות אנחנו נמצאים בקשת. לעיתים אני יוצא להעביר שיחות וסיורים לקבוצות שמגיעות למצפה עמישר, שהקים הנוער סמוך ליישוב".
דמויות מופת// עמישר הי"ד. "חיבור מופלא של כישרונות ועשייה יחד עם דבקות בתורה ובתלמידי חכמים, ובעיקר נתינה עצומה שנעשתה תמיד בשקט, בלי לדבר עליה".
מפחיד אותי// "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה".
משאלה// "המשאלה שלי נובעת מהמסלול שעמישר היה עושה מדי שנה ביום הזיכרון: מהר הרצל לכותל. אני מתפלל שהמהלך הציבורי של עם ישראל – מהציונות המדינית של הרצל אל הקודש וירושלים – ייעשה בשובה ונחת".
כשאהיה גדול// "מקווה שהקדוש ברוך הוא ייתן לי את הכוח להמשיך להיות אדם נותן ושותף, ולא להפוך לנטל".
לתגובות:
