זה היה שבוע עמוס דיונים בבית המשפט העליון בנושאים פוליטיים. הדיונים שמשכו את עיקר הקשב התקשורתי היו כמובן בג"ץ גופמן, על מינויו של האלוף רומן גופמן לראש המוסד הבא, ובג"ץ תקציבי מוסדות החינוך החרדיים. אך הדיון שפתח את השבוע הזה, והיה דרמטי לא פחות, עסק דווקא בדוחות מבקר המדינה על מחדלי שבעה באוקטובר.
מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עבדו מבקר המדינה מתניהו אנגלמן ואנשיו על הכנת התחקירים בעניין המחדלים הרבים שהובילו לטבח ולתוצאותיו. חלק מהדוחות כבר הספיקו להתפרסם, והציגו תמונה מפורטת ומקיפה של המחדלים שנבדקו. אלא שלמרות כל זאת, למן הרגע הראשון מתנהלת מערכה כבדה ועיקשת למנוע ממבקר המדינה לבצע את עבודתו המוקנית לו ב'חוק יסוד: מבקר המדינה'.
הדיון ביום ראשון היה הניסיון הנוסף, והאחרון לעת עתה, ברשימת הניסיונות לבלום את המבקר מלחקור את המחדלים הקשים. העתירות בנושא הוגשו על ידי הסנגוריה הצבאית וכן על ידי 'התנועה לאיכות השלטון', במטרה לקבוע כי אין למבקר המדינה את הסמכות לערוך את חקירותיו ואת הדוחות שהכין בנושא. הטענה של הסנגוריה הצבאית היא שהנבדקים באותם דוחות לא יכולים להגיב לטענות בצורה נאותה, וכיאה לדרך שבה נחקרים זכאים לתת מענה. 'התנועה לאיכות השלטון' טענה כי בדיקותיו של המבקר פוגעות באפשרות שוועדת חקירה ממלכתית תוכל לבצע את עבודתה. זאת מעבר לטענה שנשמעה כבר מהיום הראשון, כי למבקר המדינה אין סמכות לחקור את נושאי הליבה של המחדל.
יש לציין שאין אמת בטענות שבעתירות. ראשית, במשרד מבקר המדינה החליטו כבר מהימים הראשונים של העבודה על הדוחות כי הליכי העבודה יהיו זהים לתהליכים הרגילים בהכנת כל דוח מבקר. מדובר במנגנון חקירה שקיים כבר 70 שנה בישראל. הסיבה לכך כפולה: ראשית, זו דרך העבודה שבה משרד המבקר יודע לעבוד ולחבר את הדוחות המקיפים שלו בנושא. שנית, בגלל הרגישות החמורה של הדוחות המדוברים, מבקר המדינה החליט שלא לייצר תקדימים, על מנת למנוע את האירועים שמתרחשים כעת. כך למשל, ואף שיש סעיף בחוק המאפשר לו לעשות זאת, המבקר החליט שלא לערוך את חקירותיו כמעין ועדת חקירה ממלכתית, אלא לדבוק במודל הביקורת הרגיל.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אסף משניות
הורדת אחוז החסימה ושימוע לשופטים: הרפורמה המשפטית החדשה
עוד מאת אסף משניות
האיסור על הגעת אוהדי הפועל ב"ש לאלקמאר: נדבך נוסף במאבק המדיני נגד ישראל
עוד במשפט
נתניהו וכ"ץ: מחבלים לא יוחזרו לבתיהם, בניגוד לפסיקת בג"ץ
עוד במשפט
העונה החדשה של משפט נתניהו: דמויות מרתקות, עלילה צפויה
עוד מאת אסף משניות
שבוע וחצי לבחירות: יותר נעלמים מערכים מוחלטים
עוד מאת אסף משניות
השגרירות העשירית בירושלים: קולומביה חנכה הבוקר את שגרירותה החדשה בבירה
כמו כן, כנגד המבקר עלו הטענות כי הוא חורג מסמכותו המוקנית לו בחוק היסוד. הטענה היא כי אין למבקר המדינה את הסמכות לבדוק נושאי מדיניות ולהחליט אם מדובר היה במדיניות טובה או שגויה. אלא שבדיקות המבקר לא עוסקות בשאלת המדיניות עצמה. התמקדותו של מבקר המדינה היא בתהליכי קבלת ההחלטות שהובילו לקביעת המדיניות בכל הקשור לרצועת עזה.
כבר לפני שנה, בדיון בהרכב של שלושה שופטים, בג"ץ קבע כי הטענות כנגד סמכותו של המבקר לחקור את נושאי הליבה כלל לא נמצאות על השולחן. "ברור שיש למבקר סמכות", אמרה בדיון לפני שנה השופטת וילנר. אלא שבדיון הפעם, שהיה בהרכב מורחב של חמישה שופטים, חזרו בהם שניים מאותו הרכב מלפני שנה, וילנר ומינץ, מקביעתם בנוגע לסמכותו של המבקר לחקור את נושאי הליבה. יש לציין שכבר בדצמבר האחרון הוציא בג"ץ צו ביניים שעצר בפועל את עבודתו של המבקר, כך שתחקירי עומק כדוגמת תחקיר מחדל הנובה אומנם מוכנים לפרסום, אך בג"ץ אסר לפרסם את הדברים.
במהלך הדיון דרשו השופטים שמבקר המדינה יעביר להם את כל השאלות שהפנה למבוקרים בדוחות על שבעה באוקטובר. אלא שדרישה זו עלולה להוביל אף לביטול דה פקטו של היכולת לערוך ביקורות במדינת ישראל. לו דרישת השופטים תענה, והם יפסקו כי השאלות ששאל המבקר חורגות מהסמכות המוקנית לו בחוק, עלולה להיווצר מציאות שבה כל מבוקר שלא יהיה מרוצה מכיוון הביקורת של מבקר המדינה יעתור לבג"ץ נגד השאלות. בעקבות אותן עתירות, כל דוח מבקר עלול להידחות בפרקי זמן שנעים בין כמה חודשים לכמה שנים, ובפועל תיפגע היכולת לערוך ביקורות על רשויות המדינה השונות. גורמים במערכת הפוליטית מגדירים זאת כ"חלום הרטוב של כל ממשלה".
גם הטיעון הנוסף כי דוחות המבקר עלולים לפגוע ביכולת להקים ועדת חקירה ממלכתית שתוכל לבצע את עבודתה, פשוט לא מתכתבים עם העובדות בשטח. בפועל, ועדות חקירה רבות שקמו בישראל לאורך השנים השתמשו שוב ושוב בדוחות מבקר המדינה, בעקבות העבודה המקצועית שנעשתה עליהם. הדוגמה האחרונה היא ועדת החקירה לאירועי אסון מירון, שהשתמשה בדוחות מבקר המדינה לאורך השנים כחלק בסיסי מחומרי הוועדה.
מקרה בולט נוסף שבו הוכח כי דוחות מבקר המדינה לא הפריעו כהוא זה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, הוא לא אחר מאשר ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים. בדוח מבקר המדינה משנת 1974 כתב המבקר דאז, יצחק נבנצל, את הדברים הבאים: "התוצאה היא שהדוח שהוכן תוך חודשים מעטים מאז הפסקת האש, כבר כולל ממצאי ביקורת רבים הקשורים למלחמה". נבנצל עצמו היה מאוחר יותר גם אחד מחברי ועדת אגרנט, ועדת החקירה הממלכתית לחקר מחדלי מלחמת יום הכיפורים.
לפיד סירב לשתף פעולה
הניסיון לערער את סמכותו של המבקר לא נשאר רק במחוזות המשפטיים, אלא גם מקודם על ידי שחקנים פוליטיים מרכזיים, ובראשם יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד. כבר עם פתיחת עבודתו של המבקר החל לפיד לערער על הלגיטימציה של הדוחות של אנגלמן, בטענה שהוא איש של נתניהו שמנסה לטייח את המחדלים של ראש הממשלה. בפועל, כפי שניכר לעין מכל דוח שפורסם עד כה על אירועי שבעה באוקטובר, אין לטענות אלה בסיס.
אלא שלפיד לא הסתפק רק בערעור האמינות של אנגלמן. השבוע פרסם המבקר עוד כמה דוחות בנושאי שבעה באוקטובר, מהם דוח על העצמאות הביטחונית של ישראל בתחום ייצור הנשק. אחד מהאנשים שהתבקשו לתת תשובות היה לא אחר מאשר לפיד, על תקופת כהונתו הקצרה כראש ממשלה לאחר נפילת ממשלת בנט־לפיד. אלא שלפיד סירב לעשות זאת. מדובר בהפרה של הוראות 'חוק יסוד: מבקר המדינה', וכל שאר הגורמים, כולל ראש הממשלה לשעבר בנט וראש הממשלה נתניהו, שיתפו פעולה באופן מלא עם המבקר. גורמים המעורים בפרטים אומרים כבר יותר משנתיים ל'בשבע' כי התנהלותו של לפיד בנושא נועדה למנוע מהביקורת שצפויה להימתח עליו בדוחות לקבל אחיזה בדעת הקהל הציבורית.
"מה שאנחנו רואים בניסיונות הבלתי פוסקים לחבל בעבודתו של המבקר זה קבוצה שתפסה לעצמה הרבה מאוד מוקדי שליטה, והיא לא מוכנה לשמוע על האפשרות שמישהו שהוא לא אחד מחבריה יוביל את החקירה על המחדלים", אומר ד"ר שאול שארף, מומחה למשפט חוקתי ומרצה במרכז האקדמי פרס.
עד כדי כך שהם מוכנים לסכן את מוסד מבקר המדינה?
"בעיניים שלהם הם לא מסכנים את המוסד החשוב הזה. מבחינתם, כל עוד הוא לא בידיים של אחד מהם, הוא כבר נמצא בסכנה. העובדה שאנגלמן עשה עבודה מעולה לאורך כל כהונתו והראה שהוא חוקר ללא משוא פנים, רק מטרידה אותם עוד יותר. כי הם מבינים שהם לא יכולים לשלוט בנרטיב שיוצא מהדוחות".
האם יש סכנה שההתנהלות הזאת, כולל העובדה שיושב ראש האופוזיציה סירב לשתף פעולה עם המבקר, תמנע ביקורות על מערכות השלטון בישראל?
"אני לא חושב שזה יקרה", אומר שארף, "אבל בעיקר כי אותה מערכת, ברגע שהם יצליחו לשים שם אדם משלהם, תעשה שמיניות באוויר כדי לתת למבקר המדינה לא רק את הסמכויות המוקנות לו בחוק, אלא הרבה מעבר לכך. בסוף, מבחינתם החוק לא רלוונטי, אלא מי נמצא שם. זה בדיוק כמו שבדיון עצמו אמרה השופטת ברק־ארז שזה לא משנה מה אמרו חברי הכנסת בדיונים על הסמכות של המבקר, למרות שעל פי החוק מה שחברי הכנסת אמרו בדיונים זה אחד הכללים המרכזיים שעל פיהם בית המשפט חייב לפרש חוק. הם עושים מה שהם רוצים".
הבעייתיות בעצם קיומו של הדיון בבג"ץ בנוגע לסמכותו של מבקר המדינה גדולה במיוחד. הגוף היחיד שמבקר המדינה אינו יכול לבדוק הוא מערכת המשפט, אלא שבמקביל לכך, גם היא לא יכולה לדון בענייניו ובדרכי עבודתו. משום כך העתירות נגד מוסד מבקר המדינה הן נדירות ביותר, אך עדיין קיימות. לרוב הן עסקו בשאלת סמכותו של מבקר המדינה לבדוק נושא מסוים, אלא שהחוק כל כך רחב בנושא, שהעתירות בעבר נדחו במהרה. האירוע שמתרחש כבר שנתיים בבג"ץ, שכולל הפרעה אקטיבית של בית המשפט לעבודת המבקר, הוא אירוע חריג במיוחד, שרבים מציירים אותו כרמיסת הפרדת הרשויות בישראל.
"מבקר המדינה הוא רשות עצמאית בישראל. הסמכות שלו מוקנית לו בחוק יסוד, והיא רחבה מאוד. מה שאנחנו רואים מבית המשפט בשנתיים וחצי האחרונות זאת התנהלות מאוד מסוכנת, שרומסת את עקרון הפרדת הרשויות בישראל. חשוב לזכור, הרשויות בישראל לא כפופות לאחת הרשויות, הן עומדות זו ליד זו", אומר שארף.
במבחן המציאות, מה לדעתך היה צריך מבקר המדינה לעשות?
"להתעלם מהצווים שמנעו ממנו לפרסם את הדוחות. בית המשפט החליט לשבור את החוקים, אבל זה לא אומר ששאר הרשויות צריכות בגלל זה להתכופף בפניו. מבקר המדינה לא חייב להקשיב לבג"ץ, בדיוק כמו שהכנסת והממשלה לא חייבות לעשות זאת. הן חייבות לכבד את בג"ץ, בדיוק כמו שהוא חייב לכבד את הרשויות האחרות. ברגע שבית המשפט הפסיק לכבד את הרשויות האחרות, למען השמירה על הדמוקרטיה הישראלית הרשויות האחרות צריכות להפסיק לכבד את בית המשפט".
מה זה אומר בפועל בהקשר של המבקר? הוא היה צריך לפרסם את הדוח על מחדלי הנובה, לדוגמה?
"בדיוק. מה בדיוק בית המשפט יכול היה לעשות לו? הרי התחקיר כבר כתוב. כל מה שצריך זה לפרסם אותו. אז בית המשפט אסר לפרסם אותו, ומה היה קורה לו המבקר היה מפרסם? הרי הכוח של המבקר הוא מעצם היכולת לפרסם את הדוחות. ברגע שהדוח היה מפורסם, בג"ץ היה מאבד את היכולת שלו למנוע מהדיונים על המחדלים להתקיים. בסוף, אלה התשובות שכולנו זכאים לקבל על מה שקרה כאן. התשובות נמצאות בידי המבקר, ואין שום סיבה בעולם שהציבור לא ייחשף אליהן".
למה לא ועדה ממשלתית?
במבחן התוצאה, הניסיון למנוע מהמבקר לפרסם את תחקירי הליבה הצליחו. מבקר המדינה מתניהו אנגלמן יסיים את תפקידו בתחילת חודש יולי הקרוב. הכנסת – עוד לפני הסערה הפוליטית עם החרדים, שצפויה בשבוע הבא להוביל להעברת החוק לפיזור הכנסת לפחות בקריאה ראשונה – קבעה את המועד הסופי לקיום הבחירות החשאיות לתפקיד המבקר הבא לתאריך שלושה ביוני.
מבחינת הקואליציה, קרי הליכוד, כשהתאריך נקבע לא הייתה לה כוונה להקדים את הבחירות לאחד בספטמבר. לפי חוקי הבחירות בישראל, מערכת בחירות צריכה להתנהל לכל הפחות 90 יום, אלא אם יש אירועים חריגים שוועדת הבחירות מחליטה שיש בהם הצדקה לקיצור ההליך. גם אז, משך הבחירות לא יכול להיות קצר יותר מ־82 יום, על מנת שניתן יהיה להתארגן כראוי. על מנת לקבוע את הבחירות לאחד בספטמבר, הכנסת חייבת להכריז על פיזורה עד לאחד ביוני, וזה יוצר סיבוכים בבחירות לתפקיד מבקר המדינה. כניסה לפגרת בחירות אומנם לא מונעת את קיומן של הבחירות החשאיות לתפקיד המבקר, אך כן מייצרת מורכבות משפטית בנושא. כאמור, בסבירות גבוהה, ובעקבות החלטת המפלגות החרדיות, הצעת החוק לפיזור הכנסת תעבור כבר בשבוע הבא, לפחות בקריאה ראשונה, ואם כן בכל מקרה הבחירות לתפקיד המבקר הבא ייערכו בתוך פגרת הבחירות.
נכון לעכשיו ישנם שני מועמדים בולטים לתפקיד מבקר המדינה. הראשון, מועמד הליכוד, הוא עורך הדין מיכאל ראבילו. עורך הדין ראבילו משמש לא פעם כעורך דינו של נתניהו בעתירות כנגדו, וכמו כן בעבר שימש כיועץ המשפטי של תנועת הליכוד והוביל מטעמה כמה משאים ומתנים קואליציוניים.
אלא שהאופוזיציה מתכננת להעמיד אל מול ראבילו את שופט העליון לשעבר יוסף אלרון. אלרון הוא אחד השמות המקובלים גם במחוזות הימין, ושר המשפטים יריב לוין אף ניסה למנותו לנשיא העליון במקום יצחק עמית, מהלך שכשל. באופוזיציה סבורים שהעובדה כי מדובר בבחירות חשאיות מאפשרת להוביל לבחירתו של אלרון ולא של מועמדו של נתניהו, ובכך לגרום לנתניהו מבוכה קשה ערב הבחירות.
"שני המועמדים טובים וראויים", טוען שארף, "לצד זאת, אני חושב שעדיף שאלרון יהיה זה שימונה לתפקיד ולא ראבילו. הסיבה היא לא חוסר כישוריו של עורך הדין ראבילו, אלא העובדה שהוא מזוהה פוליטית, והדבר יקל מאוד על מי שרוצים לערער את הדוחות של המבקר על המחדל לעשות זאת. לעומת זאת, לאלרון אי אפשר יהיה לעשות את זה".
ואין פה חשש להפסד מכיוון אחר? הציבור הישראלי מראה בכל סקר מחדש כי הוא מעוניין במודל הסכמה להקמת ועדת חקירה למחדל. אלרון הוא כנראה מהמועמדים היחידים שיכולים להיות מוסכמים על הקואליציה והאופוזיציה להוביל את הוועדה הזאת. אם הוא ימונה למבקר המדינה, הוא לא יוכל להוביל את הוועדה.
"קודם כול, יש כבר תקדימים של מבקר מדינה שהוא חבר בוועדת חקירה ממלכתית. זה מה שקרה בוועדת אגרנט כשהמבקר נבנצל היה חבר בה. אבל מעבר לכך, נכון שאלרון יכול להיות הגורם המוסכם להובלת הוועדה, אבל זו ציפור על העץ במקום אחת שכבר יש לנו כרגע ביד. אנחנו לא יודעים מתי הוועדה תקום, אם בכלל, ומי ירכיב אותה. אם זאת תהיה הממשלה הבאה, והיא לא תהיה ממשלה בהובלת הליכוד, ברור שייתנו ליצחק עמית למנות אותה, ואלרון לא יהיה מי שיעמוד בראשה. לכן, בדיוק כמו שאת גופמן מינו לראש המוסד ולא חיכו למינוי שלו כרמטכ"ל, כדאי למנות את אלרון למבקר המדינה. הבעיה היחידה שיש לי עם המינוי הזה היא ששוב מדובר במשפטנים. אין שום סיבה שמבקר המדינה יהיה משפטן. אנגלמן הוכיח שמבקרי מדינה מעולים יכולים להגיע גם מעולמות אחרים".
סוגיית ועדת החקירה לחקר הטבח ממשיכה להעסיק את המערכת הפוליטית. ביום רביעי השבוע התחדשו הדיונים בנוסח החוק של הקואליציה, שאותו מוביל חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד, לוועדת חקירה בהסכמה רחבה של הקואליציה והאופוזיציה. מדובר במודל שהאופוזיציה מתנגדת לו.
"יש רוב עצום בישראל לוועדת חקירה ממלכתית, ורק לה", אומר חבר הכנסת משה (קינלי) טור פז מיש עתיד, "כאשר תקום הוועדה, הממשלה תקבע את גבולותיה ובית המשפט העליון ימנה את הרכבה. השאלות על הגבלת סמכויותיה וגבולותיה מגיעות מאלו שחוששים מהמסקנות".
הסקרים דווקא מראים שהרצון הוא בוועדת חקירה שתקום במתווה של הסכמה רחבה. אתה לא חושש שוועדת חקירה שימנה הנשיא עמית לא תזכה באמון הציבורי הדרוש לכך?
"בדיוק בגלל זה ניתנה הצעת פשרה, שמינוי הוועדה ייעשה בידי הנשיא עמית עם סגנו סולברג. זה נועד להפיג כל חשש לצד זה או אחר".
אנחנו רואים את ההתנהלות של בג"ץ מול מבקר המדינה, ואת ההתנהלות של יושב ראש מפלגתך לפיד מולו. זה לא נראה שדווקא אנשי הקואליציה הם החוששים מהמסקנות.
"האבסורד הוא שהראשון שצריך להיות מוזמן לחקירה הוא ראש הממשלה, שמכהן בפועל כמעט 20 שנה ונושא באחריות הישירה למדיניות ולהחלטות, ולא יושב ראש האופוזיציה. לפיד מעולם לא סירב לשתף פעולה עם מבקר המדינה. מבקר המדינה הוא שומר סף חשוב, אבל שום הליך שלו לא יכול להחליף ועדת חקירה ממלכתית. הבדיקה כבר נכנסה לתחומים ולרזולוציות שאמורות להיות בסמכות ועדת חקירה ממלכתית. עבדנו לאורך השנים באופן צמוד עם משרד המבקר, כולל עשרות דיונים בוועדה לביקורת המדינה בראשות מיקי לוי. הבעיה איננה המבקר אלא הניסיון להפוך אותו לתחליף לוועדת חקירה ממלכתית", אומר חבר הכנסת טור פז. כאמור, בדוח המבקר שפורסם השבוע נכתב מפורשות אחרת.
למחדלי מלחמת לבנון השנייה הוקמה ועדת חקירה ממשלתית, ועדת וינוגרד, והיא העבירה ביקורת חריפה מאוד על ממשלת אולמרט. למה החשש שאם הקואליציה תמנה ועדה היא תהיה מוטה?
"לצערי, אין ללמוד מתקופת מלחמת לבנון השנייה. מאז עשו נתניהו וממשלתו כל מה שאפשר כדי לפגוע ולהחליש את שומרי הסף בישראל, למסמס ועדת חקירה ממלכתית ולפגוע בעבודתה, כולל שינוי לכאורה של פרוטוקולים, ובעיקר אי מינוי שלה לאחר כמעט שלוש שנים".
לא רוצים כתב אישום פוליטי
בקואליציה, כאמור, מנסים לקדם את מודל הוועדה ביוזמתם עוד לפני פיזור הכנסת. ההבנה היא כי בכנסת הבאה ישנה סבירות גבוהה כי האופוזיציה תזכה, ותחליט להרכיב ועדה במודל הקבוע בחוק, כלומר במינויו של נשיא העליון יצחק עמית. לפי כל סקר קיים, למצביעי מפלגות הקואליציה אין אמון בוועדה שכזאת.
"אנחנו רואים מצב שבו מבקר המדינה, שעל פי חוק יסוד יש לו את כל הסמכות ואף המחויבות לבדוק את הרשות המבצעת ואת מערכות המדינה, מבקש לבדוק את מחדלי שבעה באוקטובר, ובמקום שכולם יגידו: 'כן, תבדקו, תחקרו, תפרסמו, הציבור זכאי לדעת' – יש מי שמנסים לעצור גם את זה", אומר יוזם החוק לוועדת חקירה לאומית, חבר הכנסת אריאל קלנר, "בג״ץ כבר הקפיא בעבר חלקים מעבודת המבקר על ליבת מחדלי שבעה באוקטובר, כולל דוחות שנוגעים לצה״ל, לשב״כ, לדרג המדיני ולהגנה על יישובי הדרום. בדיון האחרון השופטים דנו בעתירות שמבקשות לעצור את בדיקת המבקר, ואף עלתה השאלה אם ענייני מלחמה ומדיניות הם בכלל בתחום סמכותו".
מה בעיניך המטרה בצעדים הללו?
"הציבור רואה שיש כאן אנשים שצריכים להיחקר ומנסים בכל דרך להנדס את ועדת החקירה המתאימה להם – אנשים כמו רונן בר, הרצי הלוי, אהרון חליווה. אנשים שאחריותם הישירה הייתה שמירת הגבולות וזיהוי האויב, שהמערכות שבראשותן הם עמדו קרסו קריסה מחפירה, לא מוכנים להיחקר, אלא בוועדת חקירה משפטית המכונה 'ממלכתית'. זה אומר דבר פשוט: יש מערכות שלא רוצות שיבדקו אותן. פעם זה נגד מבקר המדינה, פעם זה נגד ועדת חקירה לאומית, ותמיד התוצאה היא אותה תוצאה – דחייה, חסימה, צמצום, טיוח. לכן אני אומר: הנחקר לא יכול למנות את החוקר. אם גם מערכת המשפט היא חלק מהשאלות שצריך לבדוק – על המעורבות שלה בענייני ביטחון, מדיניות, הוראות פתיחה באש, הריסת בתי מחבלים והתיישבות – היא לא יכולה להיות זו שממנה את הוועדה".
אבל גם בוועדה שאתה מציע אין אמון ציבורי, לפי כל סקר אפשרי. לא עדיף למצוא מודל מוסכם?
"במודל שאני מציע, לכל אזרח ולכל משפחה שכולה יהיה לפחות אדם אחד שישאל את השאלות הבוערות בקִרבן. אני רוצה מודל שיזכה לאמון רחב ככל האפשר. בדיוק בגלל זה ההצעה שלי מתחילה ברוב של 80 חברי כנסת. זה לא רוב קואליציוני, זו דרישה להסכמה רחבה מאוד. אבל צריך לשים לב איך מציגים את השאלה לציבור. אם אומרים לציבור 'ועדת חקירה ממלכתית' מול 'ועדה פוליטית' – ברור מה תהיה התשובה. השאלה האמיתית היא: האם הציבור רוצה ועדה שתחקור את כולם, או ועדה שממונה על ידי מערכת אחת ומעניקה חסינות לעצמה ולמוקדי הכוח הישנים? הציבור זכאי לאמת. המשפחות השכולות זכאיות לתשובות. והמדינה חייבת תיקון עומק כדי שאסון כזה לא יקרה שוב. אמון ציבורי לא נוצר מכותרת יפה. הוא נוצר ממנדט רחב, סמכויות אמיתיות, הרכב מאוזן ונכונות לבדוק כל מערכת בלי הנחות".
ראש הממשלה לא לקח אחריות על חלקו במחדל, וחברי קואליציה מחפשים אשמים אחרים. אתה מבין למה האופוזיציה ורוב הציבור לא נותנים אמון במודל שלך?
"אני לא מקבל את ההנחה. החוק שלי לא מוציא את הדרג המדיני מהחקירה, להפך. אמרתי שוב ושוב: כולם צריכים להיחקר. הדרג המדיני, ראש הממשלה, השרים הרלוונטיים, צה״ל, שב״כ, אמ״ן, מערכת הביטחון, הייעוץ המשפטי ומערכת המשפט. אין חסינות לאף אחד. אבל אחריות לא נקבעת באולפן, לא בסיסמאות ולא בקמפיין פוליטי. אחריות נקבעת בחקירה רצינית, עם מסמכים, עדים, סמכויות, בדיקת תהליכים והבנה עמוקה של מה קרה כאן לאורך שנים. מי שמבקש לקבוע מראש שרק צד אחד אשם ורק צד אחד ייחקר – לא מחפש אמת. הוא מחפש כתב אישום פוליטי. אני מחפש חקירה ממלכתית לאומית שתבדוק את כל התמונה".
