למה הדולר הגיע לשפל של כל הזמנים?

השבוע הגיע שער הדולר לשפל שכמותו לא זכור לנו, של 2.9 ש"ח בלבד לדולר בודד. בשיאו של חוסר הוודאות הישראלי, אי אז בשלהי אוקטובר 23, הדולר שוב היה מעל 4 שקלים. מאז, לאט אך בהתמדה, הדולר משלים ירידה של 40%, כאשר לא ברור אם ראינו את הסוף. אז מה קרה? האם זה טוב או רע? והאם יש דרך חזרה?

מה קרה?

השיפור במצב הצבאי-אסטרטגי של מדינת ישראל מאותו חודש קשה ועד היום הוא מפעים – מעם מוכה טראומה וצבא שאוסף את שבריו הגענו למצב, אמנם רחוק מאוד ממושלם, אך טוב מזה שנמצאנו בו שנים: חמאס מחזיק באפס חטופים כקלפי מיקוח ובפחות מחצי מרצועת עזה, חיזבאללה מוכה צבאית וסובל מבידוד פנימי כמעט חסר תקדים, ופטרוניתם איראן עוד נמצאת באמצע מערכה בה חטפה מכה אחר מכה לתשתיות הביטחון (אם כי החומר הגרעיני בשטחה נותר סימן שאלה ענק).

אין ספק שהשינוי במצב, יחד עם החוסן היחסי שאותו הראתה הכלכלה הישראלית במהלך המלחמה, העלה את קרנה של הכלכלה הישראלית בעולם, אך זה רק חלק מהסיפור. ראשית, כפי שמסביר הכלכלן ד"ר יניי שפיצר, קיים קשר הדוק בין החגיגות בוול-סטריט לבין שער הדולר אצלנו. הסיבה לכך נוגעת ישירות לכיס של כולנו: הגופים המוסדיים בישראל – אלו שמנהלים את קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות שלנו – מחויבים על פי חוק להגביל את רמת הסיכון והחשיפה שלהם לחו"ל. לכן, כשהבורסה האמריקאית שוברת שיאים ושווי המניות עולה, המוסדיים הישראלים מוצאים את עצמם "חשופים מדי" לדולר. כדי לאזן את התיק ולעמוד ברגולציה, הם נאלצים למכור דולרים בכמויות אדירות ולקנות שקלים. הפעולה הזו מזרימה ביקושי ענק למטבע המקומי, ומזניקה את ערכו ביחס לדולר.

השער החזוי של הדולר לפי התנועה של מדד ה-S&P 500 האמריקאי חופף לשער האמיתי כמעט לחלוטין למשך כל שנת 2025, ומתחיל להיפרד ממנו רק בתחילת שנת 2026. בסיכום הדברים, עד אפריל 2026 נראה ש"רק" כשליש מהתחזקות השקל אינה מוסברת על ידי גידורים ותנועות הון של משקיעים מוסדיים, הקשורים יותר לרגולציה ופחות לשווי אינהרנטי של המטבע. אין זה אומר בוודאות שרוב השינוי בשער הדולר הוא בגלל גידור של מוסדיים – תנועות בשערי מטבע מורכבות מכדי לקבוע זאת באופן חד-משמעי – אך בהחלט יש סיבות טובות להאמין שהשינויים הם לא רק בגלל מצב הכלכלה הישראלית.

אולי יעניין אתכם

עוד מאת דוד טל כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות

עוד מאת דוד טל האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה

זו לא טעות, זו מדיניות

ההתחזקות של השקל מול הדולר חזקה ומרשימה במיוחד, אך היא רק הסמן המשמעותי בתוך תופעה רחבה יותר. מאז כניסת טראמפ לבית הלבן (גרסה 2.0) בינואר 25', ערך הדולר ירד ביותר מ-8% ביחס לסל המטבעות העולמי, כך לפי הבנק המרכזי של ארה"ב.

אם נרצה להבין למה, ייתכן שאת התשובה נמצא בדו"ח שפרסם כלכלן בשם סטיבן מירן. בדו"ח A User’s Guide to Restructuring the Global Trading System, פותח מירן במילים הבאות: "הרצון לערוך רפורמה במערכת הסחר העולמית ולהציב את התעשייה האמריקאית בעמדה הוגנת יותר אל מול שאר העולם, היווה מוטיב עקבי עבור הנשיא טראמפ מזה עשרות שנים… שורש חוסר האיזון הכלכלי טמון בהערכת יתר מתמשכת של הדולר, המונעת את איזון הסחר הבינלאומי, והערכת יתר זו נובעת מביקוש קשיח לנכסי רזרבה…". הדו"ח ממשיך לדון בחסרונות הרבים (לדעתו) בערך הגבוה של הדולר עבור ארצות הברית, ומציע מגוון כלים להחלשת הדולר, כאשר המטרה המרכזית היא החזרת מפעלי תעשייה "הביתה".

הדו"ח פורסם בנובמבר 25', ובדצמבר 25' הכריז טראמפ על מירן כיו"ר מועצת היועצים הכלכליים לנשיא ארצות הברית. חודש לאחר מכן, החל הדולר בירידה שלו מול שאר העולם, ומאז רק ממשיך.

האם זה טוב או האם זה רע?

ככלל, כאשר ערך המטבע של מדינה עולה, מדובר בחדשות טובות עבורה – המדינה יכולה עכשיו לקנות יותר תוצרת עולמית בפחות כסף מקומי, כפי שחש כל מי שמזמין חבילות מחו"ל, ובמידה פחותה יותר בינתיים, גם כל מי שקונה סחורה מיובאת בסופר. החדשות הרעות יותר הן עבור תעשיות הייצוא, אשר כעת צריכות להמשיך לקבל תשלום בדולרים, אך לשלם משכורות בשקלים.

"על הנייר", לא מדובר בבעיה קשה – תעשיות הייצוא מצטמצמות מעט, תעשיות היבוא מתרחבות מעט, ועם קצת כאבי גדילה המשק מגיע לנקודת איזון חדשה. אבל בישראל של היום, יש רבים שחוששים קצת יותר. תעשיית הייצוא הגדולה ביותר בפער ניכר היא תעשיית ההייטק. מדובר בתעשייה שלא רק אחראית לחלק גדול מתשלומי המיסים בישראל, אלא גם גידלה סביבה תעשיות משנה התלויות בה באופן מוחלט. היחלשות משמעותית של ענף ההייטק בעקבות התחזקות השקל היא מכה שממנה כלכלת ישראל צפויה לצאת מגוונת וחסינה יותר, אך תהליך השיקום עלול להיות ארוך וכואב.

האם יש דרך חזרה?

שוקי מניות עולים ויורדים, אבל ההתחזקות הגיאו-אסטרטגית של ישראל היא, כך ניתן לקוות, תופעה שתישאר איתנו עוד שנים רבות. כל ישראלי וישראלית צריכים לקוות ולפעול שרק נעמיק עוד יותר את ההישגים הביטחוניים שלנו מהשנים האחרונות, כאשר המשך המגמה יכול בהחלט להביא לשגשוג המשק שנים קדימה.

במקביל, מלחמתו של הממשל האמריקאי במטבע שלו עצמו נדמית גם היא כתופעה שעלולה להישאר עימנו. בשונה ממהלכי פיחות מטבע "קלאסיים", היא אינה "רק" מהלך כלכלי – אלא מהלך אסטרטגי.

בזיכרון הקולקטיבי האמריקאי יש כבוד עצום לתעשייה ולפועליה בשנות ה-40 של המאה הקודמת. תוך מספר חודשים הופנו המפעלים מייצור של רכב, מתכות ומכשירי חשמל לייצור נשק ותחזוקת מספנות וטייסות. העוצמה המפלצתית של מכונת התעשייה האמריקאית תפסה את כוחות הציר בהפתעה מוחלטת והפכה לכוח המניע המרכזי של ניצחון בעלות הברית במערב אירופה ובזירה הפסיפית.

כיום, כאשר ההגמוניה האמריקאית מאוימת מתמיד על ידי אותה סין, אשר כינסה תחת כנפיה יותר ויותר כוח תעשייתי, לא מן הנמנע כי נמשיך לראות מדיניות אקטיבית להחלשת הדולר כדי "להחזיר מפעלים הביתה" גם מנשיאי ארצות הברית הבאים. אם כך, יש אינדיקציות רבות שהדולר הזול ימשיך ללוות אותנו עוד שנים רבות. אך כפי שאמרו חכמים: "הנבואה ניתנה לשוטים ולכלכלנים, עם חפיפה גבוהה בין הקבוצות".