דילוג לתוכן הראשי

העדכונים של בשבע, ישירות אליכם

בוחרים ערוץ אחד — ומקבלים רק את מה שחשוב.

ערוץ הוואטסאפ עדכונים נבחרים, בלי רעש קבוצת הוואטסאפ אותם עדכונים, בקבוצה ערוץ הטלגרם למי שחי בטלגרם
יהדות

מה התחדש למרגלות הר סיני?

מאמר הרב יוסף צבי רימון לכבוד חג השבועות

הרב יוסף צבי רימון. ללא קרדיט צילום
הרב יוסף צבי רימון. ללא קרדיט צילום

הרב יוסף צבי רימון

 

בפרשת יתרו, רגע לפני מתן תורה, אנו מוצאים דו-שיח משונה לכאורה בין הקדוש ברוך הוא למשה רבנו.

לקראת המעמד, הקב"ה מצווה על משה שני דברים:

אולי יעניין אתכם

(י) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:

(יא) וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי:

(יב) וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת:

(יג) לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר:

 

אחר כך משה יורד ומצווה את העם:

(יד) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר אֶל הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:

(טו) וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:

 

ביום השלישי מתחיל מעמד הר סיני, משה מוציא את העם אל הר סיני, העם נחרד מקול השופר ההולך וחזק. ה' קורא למשה ומשה עולה להר, שם הקדוש ברוך הוא פונה למשה ומצווה אותו שנית:

(כ) וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל מֹשֶׁה:

(כא) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב:

(כב) וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה':

 

 

לכאורה הדברים תמוהים, שהרי הקב"ה כבר ציווה את משה לומר לעם שלא לעלות להר. מדוע הוא מצווה שנית? הראשון שהתפלא על כך, היה משה רבינו בעצמו:

(כג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי כִּי אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:

וכך ביאר רש"י את תמיהתו של משה רבינו (י"ט, כג):

(כג) לא יוכל העם – איני צריך להעיד בהם שהרי מותרין ועומדין הם היום ג' ימים ולא יוכלו לעלות שאין להם רשות:

האבן עזרא כותב שהגאון (רס"ג) התקשה בפסוק זה שנים רבות.

 

לאחר תמיהתו של משה, ה' מצווה בשלישית, ולאחר מכן משה יורד ומצווה על כך את העם:

(כד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ רֵד, וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרָץ בָּם:

(כה) וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:

 

המשא ומתן למרגלות ההר: דעות הפרשנים

הפרשנים השונים ניסו לעמוד על פשר החזרה על איסור העלייה להר.

א. זירוז בשעת מעשה: רש"י, בעקבות המכילתא, מסביר שיש צורך בזירוז כפול – פעם אחת קודם המעשה ופעם שנייה בשעת המעשה ממש.

ב. סכנת רוממות העם במעמד: הספורנו מציע אפשרות נוספת. ברגע שה' ידבר עם העם "פנים אל פנים", הם עלולים לחוש שהם הגיעו למדרגתו של משה. מתוך אותה התעלות רוחנית, הם עלולים "לפרוץ" את הגבולות ולעלות למקום שאינו מיועד להם. דווקא בשיא הרוחני, יש צורך באזהרה לשמור על הכללים ההלכתיים, ויש להזהיר שוב את העם.

 

הפתעה: האם משה ציווה לא לעלות על ההר?

בעלי התוספות על התורה (שמות, י"ט, כג) מסבים את תשומת ליבנו לדבר מעניין.

 

משה רבינו קיבל שני ציוויים: א. לקדש את העם.  ב. להזהירם שלא לעלות להר.

אם נעיין בפסוקים יד-טו, ניווכח שמשה קיים רק את הציווי הראשון, אך לא מצינו שהזהיר את העם שלא לעלות להר. הכיצד? כיצד ייתכן שמשה לא קיים את ציווי ה'?

עונים על כך בעלי התוספות תשובה מפתיעה. לפי הסבר זה, הציווי הראשון והשני שלא לעלות בהר נאמרו לכל העם, ולכאורה הדבר כולל את משה רבנו עצמו. משה חשב שגם הוא ואהרן לא יעלו להר, וממילא חשב שאין צורך לצוות על העם מראש לא לעלות להר, כי חשב שיצווה אותם בשעת מעשה. לכן משה לא הבין: הרי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר, ואם כך, אנחנו נאמר לעם בשעת מעשה שלא לעלות אל ההר. על כן הקב"ה ציווהו בשלישית וביאר לו: אתה ואהרן עולים אל ההר! ממילא, צריך לצוות את העם כרגע, כי בשעת מעשה לא תהיו ליד העם!

 

 

הגבלת ההר מול הגבלת העם

אולם, נדמה שישנה נקודה עמוקה יותר המסתתרת בשינויי הלשון. בציווי הראשון נאמר: "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם", אך משה בתשובתו אומר: "הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת הָהָר".

מה ההבדל?

הגבלת ההר היא פעולה טכנית: הצבת גדרות פיזיות מסביב להר.

הגבלת העם היא פעולה חינוכית-רוחנית: ציווי והתראה המוטלים על האדם פנימה.

מתוך דאגה לעם, משה רבנו העדיף את הפתרון הטכני. הוא שם גדרות. הוא רצה למנוע את הסכנה באופן הרמטי. אך הקדוש ברוך הוא דורש משהו אחר. הוא אומר למשה: "רד העד בעם". ה' אינו רוצה שהעם לא יעלה כי הוא לא יכול טכנית, הוא רוצה שהעם לא יעלה כי הוא בוחר לציית לה'!

זהו יסוד התורה כולה: היכולת לבחור בטוב גם כשהרע זמין. הגדר הפיזית מונעת מהאדם את הבחירה, בעוד שהציווי הרוחני בונה את אישיותו כ"עבד ה'". בהר סיני הפכנו מחיצות גשמיות למחיצות רוחניות.

 

דור של גאולה

התובנה הזו משליכה ישירות על עולמנו כיום.

בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, הגדרות הפיזיות והחברתיות קרסו כמעט לחלוטין. אם בעבר אדם שהיה רוצה להיחשף לתכנים לא ראויים היה צריך להתאמץ, היום הכול נמצא במכשיר הפלאפון בכל עת ובכל שעה.

כדרכו של הרב קוק, אנו מאמינים שעולמו של הבורא הולך ומשתכלל, ולא הולך ומתקלקל. אמנם, ישנם דברים שגורמים לנזקים גדולים, אבל אותם כלים, יכולים להביא את העולם גם לטוב גדול (וכבר יוצרים הרבה טוב, גם בהצלת חיים בענייני רפואה וגם בדברים רבים נוספים).

כיצד הדבר בא לידי ביטוי בדור שלנו? ככל שיש לנו בחירה חופשית גדולה יותר, כך החיבור שלנו לה' גדול יותר. ככל שיש לנו אפשרויות החלטה בכיוונים הסותרים את התורה, כך יש לנו יכולת להיות באמת עבדי ה'. כך קיום המצוות נעשה בגלל ההחלטה המלאה שלנו להיות עבדי ה'!

      החיבור לא נעשה בגלל שאין לנו ברירה, לא בגלל גדרות פיזיות (כמו חוסר יכולת לעשות חטאים) ולא בגלל גדרות חברתיות (למשל, חוסר נעימות חברתית), אלא בגלל שרוצים לקיים רצון ה'.

      בדור שלנו, הכול פתוח לשינויים. בדור שלנו, הכול אפשרי. אם לפני עשרות שנים, גם אדם שרצה לראות דבר לא צנוע, לא היה הדבר קל עבורו, הרי שכיום, ניתן לראות ברגע הכול. אם בעבר, היו דברים מסוימים שאנשים לא עשו בגלל מוסכמות חברתיות, הרי שכיום, דברים רבים נפרצו, והעולם מקבל אותם לכתחילה.

      דברים אלו משפיעים מאוד על הילדים ועל הנוער.

אתן דוגמה. הורים סיפרו לי, שהילד שלהם בן שתים עשרה אמר לאבא: "אם אעשה כך וכך, מה יהיה העונש שלי?". אמר לו האבא, אני לא מרשה לך לעשות זאת. אמר לו הבן: "אבא, אני רוצה שתאמר לי מה יהיה העונש, ואני אחליט אם לעשות או לא לעשות". אמר האבא: "זה יהיה העונש שלך", ופרט את העונש. יום אחר כך חזר הבן ואמר לאבא: "העונש שאתה מציע לא הגיוני, הוא גדול מידי. אני מבקש שתיתן לו עונש הגיוני, ואז אוכל להחליט מה לעשות".

זהו סיפור קיצוני, אבל מראה את המחשבה של הדור. מחשבה של חירות. אני אחליט מה לעשות! בחירה חופשית מלאה!

 

      בבחירה החופשית הגדולה שיש בדורנו, יש בכך גם בשורה גדולה. כיוון שהבחירה החופשית גדולה כל כך, ממילא, בע"ה גם קבלת דבר ה', כשנצליח בכך בעז"ה, תהיה בעוצמה הגדולה ביותר, בחירה שבאה לא מתוך גדרות, אלא מתוך השאיפה לעשות רצון ה'.

ממעמד הר סיני למדנו: ה' לא שם גדרות אלא סומך עלינו, אומר לנו לקיים מצוותיו. יש בנו כוח ויכולת לעמוד באתגרים ולהצליח, להצליח ולהגיע אף למקום גבוה יותר מבעבר: כיום כל הגדרות נפלו, וממילא גם החיבור לה' יכול להיות גדול מתמיד. ככל שהבחירה החופשית גדולה יותר, כך יש לנו יכולת גדולה יותר להיות עבדי ה'.

 

      אמנם, למרות שה' לא שם גדרות, פעמים רבות אנחנו צריכים לשים גדרות, למשל, צריך לשים סינון באינטרנט, בכדי שנוכל לעמוד באתגרים, ובפרט בכדי שהנוער יוכל לעמוד באתגרים. הגדרות אינן מבטלות את הבחירה החופשית, הן מאפשרות להתמודד איתה בצורה נכונה. כל גדר ניתן לעקוף, אולם, הגדר מסייעת להצליח במאמץ.

מנגד, הכלים החדשים, פותחים עולמות חדשים שלא היו קודם. מאפשרים להגיע למחוזות חדשים. כאשר הייתי ילד, לימוד גמרא היה כמעט רק מש"ס וילנא. היה צריך לחפש מילון ארמי עברי (שגם אותו היה קשה להשיג) כדי לתרגם מילים לא מובנות. כיום, יש תלמוד שטיינזלץ, שוטנשטיין, מתיבתא. כיום ניתן למצוא באינטרנט שיעורים כמעט על כל נושא בעולם, וכמעט בכל רמה. ניתן ללמוד באופן המתאים ומדויק לכל אחד.

דור של גאולה זוכה לבחירה חופשית מלאה, בכדי לקבל את היכולת להיות עבדי ה' בצורה מלאה. ישנו אתגר גדול, ישנה בחירה חופשית גדולה, ישנם מסרים הפוכים המשודרים אלינו, ישנה הטלת ספקות בכל דבר. אולם, מי שמצליח באמת לעבוד את ה', זוכה לקרבה ולקשר שלא היו מעולם. זוכה להיות עבד ה' מתוך בחירה אמיתית. מי שרוצה בכך, יוכל למצוא בעולם המאתגר גם כלים מיוחדים, שיכולים להביא אותו לחיבור נוסף לתורה וליכולת לשכלל עולם, לתקן עולם במלכות ש-די.

 

דברי סיום

עברנו כמה שנים של מלחמה. שנים של דמעות, בכי, קושי עצום. את ליל הסדר עשיתי עם מאות בני משפחות מהמלחמה. זוכים אנו דרך סולמות לסייע באופן מופלא לאלמנות המלחמה דרך פרויקט "קומה". מאז תחילת המלחמה.

אולם, בתוך השבר, יש לראות את הגודל. זכינו לשנים של גבורה, שנים של אחדות, שנים של מסירות נפש. חיילים מדהימים, נשות חיילים ומשפחות חיילים. ראינו ניסים בסדר גדול תנכ"י. משאול תחתית הגענו למחוזות גבוהים, שאי אפשר היה להאמין שנצליח להגיע אליהם. למרות הקשיים, אנחנו באחת התקופות המרוממות שידע עם ישראל. תקופה המשלבת עוצמה ביטחונית וכלכלית, לצד פריחה מחודשת של אחדות ואמונה.

אולם, דומה שאחד הדברים הגדולים שזכינו להם במלחמה, היה לגלות את הדור. היו שחשבו שיש לנו דור עצל, דור של מסכים, התברר שיש לנו דור של נשמות גדולות, דור של עוצמה, דור של אמונה, דור שמוכן לשים את עצמו בצד ואת עם ישראל במרכז, לשים את הקב"ה במרכז. זכינו לראות דור של גאולה.

הדור שלנו הוא דור של בחירה חופשית, אבל גם דור של גודל, של קרבת ה' בעוצמה שלא הייתה כמותה.

מעמד הר סיני מלמד אותנו שהקדוש ברוך הוא אינו חפץ בעבדים כבולים בגדרות, אלא בבני חורין הבוחרים במחויבות, ברצון, במאמץ ובשאיפה אין סופית לקיים תורה ומצוות, להיות אנשים בעלי ערכים, בעלי מידות. אנשים המלאים באהבת ישראל.

דור כזה, צריך להוסיף שליחות לצד מחויבות. להוסיף אחדות, אמונה ודבקות בתורה ובמצוות. יש בנו את הכוח להפוך את החירות המוחלטת לקשר מיוחד עם ה' יתברך, ליכולת להיות עבדי ה' בשמחה ובטוב לבב.

 

מה לקרוא עכשיו