מאז בישר צביקה מור על הצטרפותו לרשימת הציונות הדתית, שב ונשמע אותו המסר: הוא ראוי ללא ספק, אבל הוא עוד מאותו הדבר. הוא לא מה שמפלגת הציונות הדתית צריכה כדי לצלוח בבטחה את אחוז החסימה. נדרשת הרחבת השורות והגוונים באנשים שמחזיקים את עמדות הציונות הדתית בסוגיות דת ומדינה ובסוגיית הגיוס. המסר הזה הוא הזדמנות להביט מחדש על הציונות הדתית, המגזר, לא המפלגה, ולנסות להבין מה מרכיביו האמיתיים. קודם כול חברתית, ורק אחר כך אידאולוגית.
יש טעם מסוים לפגם בכך שבצלאל סמוטריץ' בחר כשם למפלגתו את שמו של מגזר שלם, בשעה שהמפלגה מייצגת למעשה רק חלק ממנו. אבל הפגם הוא קטן וניתן להתעלם ממנו, משום שאין מדובר בהונאה. לכל היותר מדובר בניכוס. הרב יובל שרלו ואורית סטרוק, שניהם בשר מבשרה של הציונות הדתית כמגזר, אבל אין מפלגה שיכולה להכיל את שניהם יחד משום שהפער האידאולוגי ביניהם גדול מדי. הם יכולים לשבת יחד באותה קואליציה או באותו גוש, אבל לא באותה מפלגה. ורחוק יותר ישנם אנשים כמו אבי מעוז ויא־יא פינק, גם הם אנשי ציונות דתית מובהקים, אבל הם לא ישבו יחד אפילו באותו הגוש.
מי שמקונן על צירופו של צביקה מור למפלגה במקום צירופם של אנשי ציונות דתית ליברלים יותר, לוקה בשטחיות. הוא מסתכל על שם המפלגה כליבת הווייתה, ומתעלם מהעובדה שלפי כל היבט מהותי ורלוונטי, לפי האנשים שמרכיבים אותה, סדר היום שהיא מקדמת והדברים שעליהם היא מוכנה להתפשר בשם בוחריה, אין מה לצפות שהמפלגה הזאת תייצג את הציונות הדתית כולה, אלא רק את הפלג היותר שמרני שלה.
השיח הזה גם נשען על אקסיומה שלא יכולה להיות נכונה: דשדושה של המפלגה על סף אחוז החסימה על פי הסקרים, כבר כמה שנים. לא ערכתי סקרים מתחרים שמוכיחים אחרת, אבל האינטואיציה שלי צועקת שבבחירות הקרובות מפלגת הציונות הדתית, כמייצגת של תת המגזר, צפויה לצלוח את אחוז החסימה בנקל.
אולי יעניין אתכם
הפקפוק הזה נשען על שלושה יסודות: המוכר והשחוק הוא סקרים שווא ידברו. רכיב נוסף, שעליו מרבה להצביע שלמה פילבר, הוא נטייתם של הסקרים להתעלם מהתמורות הדמוגרפיות שחלו במדינה מאז הבחירות הקודמות: יותר מחצי מיליון צעירים חצו את גיל 18 ויצביעו השנה בפעם הראשונה. זה בערך 12 מנדטים. כ־180 אלף בני אדם נפטרו מאז הבחירות הקודמות. זה בערך ארבעה מנדטים וחצי. פילבר נוהג להתמקד בסקריו במצביעי הפעם הראשונה. נתוניו אינם לפניי, אבל לא צריך להיות סטטיסטיקאי דגול כדי לדעת שהרגלי הילודה המקובלים במדינת ישראל מובילים למסקנה שהוספת 12 מנדטים צעירים מול גריעת ארבעה מנדטים מבוגרים, משפיעה השפעה ניכרת על מספר המצביעים לציונות הדתית.
הרכיב השלישי שמנבא, להערכתי, תוצאה טובה בהרבה ממה שהסקרים מנבאים לציונות הדתית, הוא הביצועים והתדמית של חברי הכנסת. זו כנראה הסיעה היחידה בכנסת שאין בה ולו חבר כנסת אחד שדבק בו מוניטין של עסקן תאב כוח. ובעוד כמה מחברי הכנסת בסיעה נותרו אנונימיים, סמוטריץ', סטרוק ורוטמן מככבים בצמרת חברי הכנסת והשרים היעילים ביותר. עם כל הכבוד לסוגיות הגיוס והרבנות, ההתיישבות ביהודה ושומרון נמצאת בראש סדר העדיפויות של הציונות הדתית, המגזר, לא המפלגה, ולא ניתן להתעלם מההיסטוריה שסמוטריץ' מצליח לעשות בשדה הזה שכה רבים נכשלו בו לפניו.
עמדתה של סיעת הציונות הדתית בסוגיות דת ומדינה, היא כזו המוכנה לסבול את הגמוניית החרדים ברבנות ובמועצות הדתיות, בתמורה לגיבוי מלא בסוגיית ההתיישבות. אנשי ובעיקר נשות הציונות הדתית הדורשים עמדה תקיפה יותר בזירה הזאת, בדרך כלל מונעים משאיפה לראות ממסד רבני שמעניק לנשים את המקום שניתן להן בציונות הדתית. העמדה הזאת מייצגת לדעתי את רוב בני המגזר, אך בה בעת רוב המגזר מוכן להתפשר עליה לטובת גיבוי מפעל ההתיישבות.
סוגיית הגיוס הפכה להיות אקוטית יותר לאור החלוקה הלא שוויונית של מחיר הדמים והרס המשפחות כתוצאה מהקדנציה עתירת הלחימה שעברה עלינו. הבעיה היא שהשיח בנושא עדיין כלוא בסד שהשמאל דוחס אותו אליו: מי שרוצה שחרדים יתגייסו חייב לדבר על מכסות וסנקציות, ולא על טיהור הצבא ממחשבה פרוגרסיבית. ניתן להניח שליאורה מינקה ואוהד טל מסכימים שחרדים צריכים להתגייס, אבל חלוקים ביניהם בעניין הדרך שבה יש לעשות זאת. ועד ששיח הגיוס יבשיל למקומו הראוי, בעזרת השם בכנסת הבאה, התשובה של מפלגת הציונות הדתית היא: תנו לנו להמשיך להתיישב ולהילחם בדיפ סטייט.
כל זאת כתבתי כליכודניק מוצהר, שמקווה גם להיבחר לכנסת הקרובה במסגרת הליכוד. בכל זאת, כציוני דתי גאה, המתבונן עשורים על הפוליטיקה המגזרית, חשוב לי להסביר את השגיאה של מי שסבור שמפלגת הציונות הדתית אמורה לייצג גם אותו, אפילו שדעותיו רחוקות מעמדות המפלגה. כפי שכתבתי כאן בעבר, בשנים האחרונות צמח בישראל שמאל דתי מפוכח וערכי, שהרב אברהם סתיו הוא בעיניי ממבשריו החשובים. לאנשים האלה, שמחזיקים לדעתי שני מנדטים, מגיע ייצוג בכנסת, שמצד אחד מחזיק בבהירות בעמדותיו, ומצד שני זוכה להגדיר בעצמו על מה הוא מוכן להתפשר. מגזר הציונות הדתית הוא המגזר שלהם. מפלגת הציונות הדתית לא מייצגת אותם.
