כמה כותבים כמה קוראים?
ידידי הרב חיים נבון אמר לי כך: פעם היו חמישה סופרים ומאות אלפי קוראים, היום יש חמישה קוראים ומאות אלפי כותבים. הוא אמר את זה בנימה כזאת של ירידת הדורות, כביכול איך פעם רק המוכשרים באמת היו גדולי הדור של הספרות וההמון קרא בצמא, והיום כל אחד כותב ומוציא לאור, ובאופן טבעי זה מרדד את האיכות של המילה הכתובה.
מן הסתם יש אמת בדבריו, אבל יש גם צד שני למטבע. הרי זה תהליך שעובר גם על שדה התקשורת. פעם היה ערוץ אחד בטלוויזיה ומעט אנשים שמחליטים מה כולם יחשבו. היום כל אחד הוא ערוץ תקשורת, פודקאסטר או משפיען רשת, ובכל רגע נתון יכול להעלות לרשתות ידיעה חדשותית או דעה אישית שאין לדעת אילו כנפיים יצמחו לה ולאן תרחיק. השפע מאפשר גיוון, מקשה להסתיר אמיתות כואבות ועונה על טעם שונה של אנשים. כך גם בעולם הכתיבה, וזה כנראה גם סימן מסימני הגאולה – נביעה גדולה מלמטה ושפע רב שנובע מאנשים רבים.
כשלעצמי אני חושב שטוב לכל אדם לכתוב מחשבות, התבוננות, שירים, סיפורים, דברי הגות וכמובן דברי תורה. כשכותבים שוהים בתוך הדבר הנכתב, חווים אותו, מרגישים אותו אחרת, לעומק יותר. ועדיין, בין כתיבה אישית שבין אדם למגירתו או בין אדם למשפחתו וחבריו, ובין הוצאת ספר לאור – המרחק גדול. שם, אני חושב, כדאי לאדם לשאול את עצמו בכנות מדוע הוא עושה את זה, מה הדחף שלו, מה הציפיות שלו, ולתהות האם מקומו ברשות הרבים או ברשות היחיד. צריך גם לקחת בחשבון שבשעה שיצא ספר לאור הוא כבר נחלת הציבור וגם חשוף לביקורת, שלא בהכרח מרחמת ומתחשבת. צריך להיות מוכנים.
אולי יעניין אתכם
תשוקה
תנאי הכרחי הוא כמובן תשוקה לכתיבה, ליצירה. לצאת אל העולם של הכתיבה מתוך שמחה וחגיגיות.
ללמוד לכתוב
כתיבה היא אומנות ובאותה מידה כתיבה היא מקצוע. אני פרסמתי את הספר הראשון שלי 'שקופים' לפני שלמדתי לכתוב. היום קשה לי לקרוא חלק ניכר מהסיפורים שבו. אני אפילו יכול להדגים כמעט בכל סיפור איך לא כדאי לכתוב. באיחור למדתי שלכתיבת ספר יש לבוא בענווה, לדעת שאתה לא יודע, גם אם כל החברים והמשפחה אומרים שאתה בטוח עגנון הבא, גם אם אלוקים נגע בך ואתה מוכשר מארץ המוכשרים – זה לא מספיק. כדאי ללמוד, לקבל, להיפתח ולגדול.
למידה טובה היא לא רק איך לכתוב, אלא איך למחוק: להיות ער לדברים המיותרים, העודפים, ולא לפחד לחתוך בבשר החי של מילים שיצאו מתהומות ליבך. זה קשה יותר מלכתוב, אבל נצרך לא פחות. אמר לי זמר־יוצר מפורסם: אנשים חושבים שזה בא לי בקלות, הם לא יודעים שמגיל חמש אני כותב ומוחק ולומד מאחרים ונלחם ומתאמץ. ובקיצור, מי שרוצה לכתוב ספר צריך ענווה ללמוד, אומץ למחוק ולא לפחד לעבוד קשה בשלב הכתיבה ועוד יותר בשלב העריכה.
מוזה
וגם את זה צריך לזכור – השראה לרוב איננה מביאה לכתיבה, זה עובד הפוך: כתיבה מביאה השראה. המתנה ל"מוזה" בכתיבה דומה בעיניי למישהו שממתין למוזה כדי לשטוף כלים, להחזיר את הילד מהגן או לבשל לשבת. תתחיל לבשל – המוזה תבוא, תחכה למוזה – תישאר רעב. כתיבת ספר היא מסע ארוך ומתיש. צריך להסכים הסכמה פנימית לצעוד בו, לא להישבר בדרך, ולזכור בכל רגע למה יצאת למסע הזה.
עריכה
לפעמים העריכה חשובה יותר מהכתיבה. פעמים רבות קשה לנו לראות את הפגמים של עצמנו ושל הכתיבה שלנו. עורך טוב רואה מה שהכותב אינו רואה, מזהה את נקודות החוזקה ואת הדברים שיש לשפר ולשבח. זה שלב קשה וסיזיפי אך חשוב מאין כמוהו, וככל שהעורך איכותי יותר כך תהליך העריכה תובעני יותר ומפיק ספר משובח יותר. רק לסבר את האוזן: עריכת ספרי הראשון 'לא מפסיקים אהבה באמצע' התפרסה על פני שנה, 'קשורה בנפשו' ו'סולם גנבים' – שנתיים. 'צומת מסובים' – שנה וחצי. והאמת, אלמלא עבודת עריכה מוקפדת הם לא היו מה שהם.
ישנה טעות נפוצה לחשוב שהסופר מגיש לעורך את כתב היד והוא עורך, כלומר משנה ומתקן, על פי הבנתו. זה לא אמור להיות כך, עורך אינו יכול לגעת בכתב היד. הוא יכול לשקף לסופר את ראייתו ולחשוב ביחד איתו איך מתקדמים, אבל הכול מתחילה ועד סוף על כתפי הכותב.
איך מוציאים את הספר לאור?
ישנן כמה דרכים להוציא ספר לאור. אם מדובר בספר למטרות משפחתיות או במהדורה מצומצמת, כמובן שהוצאה פרטית היא הדרך היחידה. אבל מי שמעוניין בעותקים רבים, עומדות בפניו כמה אפשרויות.
הוצאה עצמית: כל אדם יכול להוציא ספר לבד. חייבים כמובן לדאוג לכל השלבים: עריכת תוכן איכותית, עריכה לשונית מדוקדקת, עימוד לקראת הדפסה ובחירת עטיפה ראויה. בדרך הזאת שומר הסופר על עצמאות מוחלטת, כל ההוצאות כמובן עליו, אבל הוא פונה לבעלי מקצוע ולבית דפוס אחרי בדיקת כדאיות. הרווחים ממכירת הספר כולם הולכים לכיסו, למימון ההוצאות ולרווחים. גם מכירת הספר ושיווקו על כתפיו, ולרוב קשה להיכנס לחנויות הספרים עם ספר בהוצאה עצמית, אלא אם מדובר באדם מוכר מאוד או באדם שנעזר במערכת שיווק מקצועית.
הוצאות הספרים המוכרות: כדי להוציא ספר באחת מההוצאות הגדולות והמוכרות, יש להתקבל, כלומר לשלוח להוצאה את כתב היד, והוא נקרא על ידי לקטורים שמחליטים האם ההוצאה מעוניינת בספר. ניתן לשלוח לכמה הוצאות במקביל, אף שבעיניי כדאי לשלוח בתחילה רק לאחת או שתיים, כדי לעשות חישוב מחדש במקרה של דחייה ואולי לטפל שוב בספר. צריך לזכור: גם אם קיבלת תשובה שלילית, זה לא אומר שהספר לא טוב ואין להתייאש. שוק הספרים היום במצב מאתגר, והוצאה שמשקיעה מכספה כדי להוציא את הספר שלך, חייבת להעריך האם הספר יהיה רווחי. כלומר, השיקול הוא לא רק אומנותי אלא גם עסקי. לדמויות מוכרות או סופרים שהצליחו בספר קודם יש יתרון עצום, ועדיין נבחרים מדי שנה גם כותבים חדשים שצדו את העין. אם הספר התקבל ניתן יהיה לחתום על חוזה שבו יסוכמו התנאים וגובה התמלוגים שיקבל הסופר.
הוצאות ספרים פרטיות: הן מגוונות באיכותן, ומציעות מימון מלא של הספר עם ליווי מקצועי ולעיתים שיווקי של ההוצאה וחלוקת תמלוגים שונה ממקום למקום. כדאי לבדוק בשבע עיניים את ההוצאה וההצעה ולערוך השוואות.
עטיפה
אחד האתגרים המענגים – מהו חלון הראווה המתאים למסע המילולי. יש אנשי מקצוע בכל הוצאה ויש את ליבו של הסופר וצריך תפילה שיקלעו לטעם של הקורא בדוכני הספרים, שייקח אותו בידו, יקרא את הכתוב על גבו, ירכוש ויפתח את הלב לעולם שבראת.
לתגובות:
