שרת התחבורה מירי רגב אוהבת לגזור סרטים ולפזר הבטחות מרהיבות. והפעם: תחבורה ציבורית בחינם.
זה נשמע פנטסטי, הרי מי לא אוהב גם לקבל מתנות וגם להשתחרר מהפקקים? אבל במציאות, מדובר בתאונת שרשרת תקציבית שרק תתקע אותנו עמוק יותר בפקקים. קשה לי להאמין שזה יעבור, ובכל זאת, כדאי ששרת התחבורה ומצביעיה הפוטנציאליים יכירו את הניסוי הכושל של טאלין, בירת אסטוניה.
ב־2013 העניקה טאלין תחבורה ציבורית בחינם לכל תושביה. התוצאה בפועל הייתה קטסטרופה תחבורתית וכלכלית. מעטים מאוד, ממש מספר אפסי של נהגים, נטשו את הרכב הפרטי לטובת האוטובוסים. לעומת זאת, מי שכן מילא את האוטובוסים עד אפס מקום היו הולכי רגל ורוכבי אופניים שפשוט התעצלו ללכת. הפקקים בכבישים נשארו בדיוק כפי שהיו ואף החמירו. לעומת זאת הקופה הציבורית הייתה בבור עמוק. כשהשירות חינמי, העירייה נשארת בלי תמריץ כלכלי או משאבים לשפר אותו, לתחזק את הצי או להרחיב את הקווים. כך השירות הגרוע ממילא הופך לגרוע יותר. חוק בסיסי בכלכלה ששרי תחבורה נוטים לשכוח הוא שאין ארוחות חינם, ואין אוטובוסים חינם. אנחנו משלמים על זה גם במיסים של כולנו וגם בשעות אבודות בפקקים.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת אמציה סמקאי
הדירוג שלי: חמשת הדברים החשובים בכלכלת הממשלה ה־37
עוד מאת אמציה סמקאי
אשמנו, בגדנו, האטנו: מי מרוויח מהווידוי של ראשי ה-AI?
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת אמציה סמקאי
סימני החקלאות הישראלית – תחל שנה וברכותיה
עוד מאת אמציה סמקאי
30 אלף אתרים מחכים שמדינת ישראל תתעורר כבר
בישראל זה יהיה אפילו יותר גרוע. אם בטאלין – עיר אירופאית עם אוכלוסייה עובדת והומוגנית – המודל החינמי קרס, תארו לעצמכם מה יקרה בישראל, שבה פלחי אוכלוסייה שלמים נמנעים מלהשתתף בכוח העבודה ורבים מהם גם אינם מחזיקים רכב. תחבורה חינמית לא תחלץ אותנו מהפקקים, אלא פשוט תגביר את הביקוש ואת מספר האוטובוסים בכבישים, והכול מכיסו של משלם המיסים שכן ממהר לעבודה ועדיין תקוע בפקק.
אז מה כן עובד? מחקרים הוכיחו שאנשים לא נוטשים את הרכב בגלל מחיר הכרטיס לאוטובוס אלא רק אם התחבורה יעילה: דיוק, תדירות, מהירות ונוחות. זה די נדיר שאני ממליץ ללמוד על מדיניות ציבורית מהבריטים, ובכל זאת, בלונדון עלו על שיטה מצוינת. שם הבינו מזמן שהסוד לתחבורה יעילה טמון בשילוב אלגנטי ומוקפד בין רגולציה מרכזית לשוק חופשי.
איך הקסם הזה קורה? מצד אחד, רשות מטרופולינית חזקה מתכננת את מודל הרשת, ומוודאת שהקווים השונים יגיעו בזמן וישתלבו זה בזה כדי לאפשר רציפות תחבורתית מושלמת לנוסע. אבל הביצוע עצמו? הוא נשאר בידיים פרטיות. כל קו, כל מסלול, יוצא למכרז נפרד. התחרות המשוכללת הזאת מאפשרת מצד אחד רשת מתפקדת שמנוהלת מלמעלה, ומצד שני מעניקה לנוסע בחירה. מפעיל פרטי שיזלזל בנוסעים או יחסוך בתחזוקה, לא יישאר שם – הוא פשוט יאבד את הזיכיון למתחרה שנושף בעורפו.
הגיע הזמן שהשיח הכלכלי־תחבורתי בישראל יתבגר. אנחנו לא יכולים להמשיך להישען על מודלים קורסים סטייל טאלין (או סטאלין) רק כדי לקושש קולות. אם נמשיך למכור לציבור אשליות חינם, נמשיך לעמוד ביחד בפקק. תנו לכוחות השוק לנסוע.
הכותב הוא ד"ר לכלכלה ומנכ"ל קבוצת הייעוץ תבור־סמקאי TCG
לתגובות: