בואו, אף אחד הרי לא חושב שהיועצת המשפטית לממשלה, עורכת הדין גלי בהרב־מיארה, יושבת לה לבד במשרדה ורוקמת מזימות נגד הציבור החרדי. זה לגמרי מופרך. סביר הרבה יותר שהיא יושבת שם עם צוות נבחר מאנשיה, שמתייעצים ומשתפים גם אנשים מחוץ לחדר, ויחד הם עמלים על תוכניות לרדוף את החרדים ולהצר את צעדיהם. אנחנו יודעים שכך פעלה הפרקליטה הצבאית הראשית כשיחד עם אנשים מצוותה, ובשיתוף פעולה של אנשי תקשורת, הפיצה את עלילת שדה תימן במטרה "להגן על שלטון החוק". היועמ"שית וצוותה פועלים מתוך אותה מטרה, שמעולם לא הייתה להגן על שלטון החוק אלא לבצר את שלטונה של הקבוצה הקטנה, בעלת התפיסות הפרוגרסיביות, שמחזיקה בעמדות הכוח ומנצלת אותן כדי לנווט את המדינה בהתאם להשקפותיה ובניגוד לרצון הרוב.
התוכנית פשוטה ויעילה מאוד: להכות בחרדים בכל דרך. לסמן מגזר שמונה מאות אלפי אנשים, ואינו אהוד במיוחד בחברה הישראלית, ולהשתמש בכל הכלים המשפטיים והבירוקרטיים כדי לפגוע בו. לכאורה, זוהי תוכנית אל־כשל: אם יצאו החרדים במחאות המוניות, יעוררו עוד זעם ושנאה כלפיהם ויעצימו את הסנקציות נגדם. אם ינטשו את מחנה הימין, יהיה סיכוי טוב יותר להקמת ממשלת שמאל פרוגרסיבית, שתקבע את צביונה של מדינת ישראל בצלמה כדמותה. ואם החרדים "יאבדו את זה לגמרי", יפסיקו לשתף פעולה עם השלטון ויפתחו במרד המוני, המדינה אולי תתפרק, אבל זה בוודאי יביא לקץ שלטון הימין, וכמו שאמר אהרון ברק, נביאם, "לפעמים צריך ליפול על החרב", כלומר, טוב כיליון המדינה מקיומה כמדינה יהודית המבטאת את רצון הרוב.
אבל מה באמת אפשר לעשות? מה יעשה ציבור שלם כשרשויות המדינה רודפות אותו, והוא נדחק בגבו אל הקיר? קודם כול, צריך לפקוח עיניים, להבין מה המטרה, לשבש את התוכנית בכל דרך ולא להיות אידיוט שימושי שהחבורה הזאת מפעילה כרצונה למטרותיה הנלוזות. התוכנית נועדה לערער וליצור כאוס, ולכן ממילא צריך להתאפק, לנהוג בשיקול דעת ובאחריות, ולהימנע מכל הפעולות שאליהן דוחפת היועמ"שית בהנחיותיה. אבל "הפלג". נכון, "הפלג" מרכז סביבו תמיכה מכל מיני כיוונים, בגלל האווירה הקשה, אבל הוא מעולם לא קיבל עליו את מרות גדולי התורה החרדיים, ובכל מקרה ימשיך להתנהל על פי התפיסה הקיצונית והכוחנית המנחה אותו. רוב הציבור החרדי הוא ציבור מפוכח וממושמע, והוא ידע להתעשת ולנהוג בחוכמה על פי הנחיית רבותיו.
המאבק בגזרות היועמ"שית ימשיך להתנהל בכנסת ובבג"ץ. כדאי להשקיע בו קצת יותר תחכום ואנרגיה ממה שאנחנו רואים עכשיו – לנהל מלחמת התשה, לא לוותר על שום פסיק, ולנצל את כל הכלים האפשריים כדי לסכל, לסנדל ואפילו רק להשהות את ביצוע הנחיותיה. אבל זה כמובן לא פתרון שורש. פתרון השורש יבוא כאשר נשים סוף סוף את הוויכוח במקומו הנכון. הבעיה היא לא השירות בצבא. השירות בצבא הוא רק כלי משחק, שבאמצעותו מתמרנים את האידיוטים השימושיים החרדים והדתיים־לאומיים לפירוק קואליציית נתניהו. הבעיה היא החיבור או הניתוק של עם ישראל מזהותו.
אולי יעניין אתכם
קואליציית נתניהו, במתכוון או מבלי משים, מובילה למדינה יהודית שמחוברת לערכיה, גאה במורשתה ומלוכדת סביב האמונה בנצח ישראל. מדינה כזאת מעוררת חלחלה בקרב המחנה השני. היא השמטת הקרקע החילונית־חומרנית־פרוגרסיבית מתחת רגליהם, פירוק תשתית עולמם. על זה כל הוויכוח, ועל זה מוכן המחנה שנציגתו היא היועמ"שית להחריב את המדינה.
עלינו להפסיק לשתף פעולה עם כל הסחות הדעת האלה – צבא, הפרדה במרחב הציבורי, רפורמה משפטית. כל נושא חשוב וראוי לדיון ותיקון בפני עצמו, אבל חייבים לשים את האצבע על המוקד, שסביבו תתנהל גם מערכת הבחירות הקרובה: זהות יהודית או בריחה ממנה. ואם נצליח ואחרי הבחירות תקום קואליציית ימין איתנה, יהיה עליה להציב סדר יום חדש, שיממש לאט, בזהירות ובעקביות את חזון המדינה היהודית – מדינה שרואה בלימוד התורה ערך עליון, שמקדמת חסד ואמת, שמבטאת באומץ את ערכי היהדות כלפי פנים וכלפי חוץ. עדיין נצטרך לכבות שרפות ולהגיב לפרובוקציות, עדיין נתמודד עם כל המחלוקות בין התפיסות השונות, אבל הכיוון יהיה ברור, ובהירות היא דבר מרגיע מאוד.
