רוחות של בחירות מנשבות ברחובות ישראל, ולמרות שברוב הזמן המדינה עסוקה במלחמה על גבולות הארץ – התאריך מתקרב. עוד מוקדם לצפות את התוצאות, ואפילו קשה להאמין שרשימת המפלגות הקיימת היא הרשימה הסופית, אבל בדומה לכל מערכת בחירות כל מפלגה מנסה למקסם את ההצלחה שלה זמן רב לפני פתיחת הקלפיות. מבין השמועות שתפסו תאוצה בימים האחרונים, בולטת במיוחד זו העוסקת בביטול הבחירות המקדימות – פריימריז – בליכוד. לפי הפרסומים מי שעומד מאחורי הניסיון, הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שהוא גם יו"ר המפלגה.
ההיגיון שמוביל את המהלך הזה הוא פשוט: ועדה מארגנת שאותה מוביל רה"מ תדע לבחור נציגים יותר אטרקטיביים לרשימת הליכוד, מה שצריך להעלות את הסיכויים של המפלגה לזכות במספר גדול יותר של מנדטים. לכאורה יש סיבה להאמין שהנדסה של רשימה מדויקת תעזור לליכוד בבחירות הקרובות, אבל למעשה הבטחה זו רחוקה מלהיות וודאית, והרבה יותר גרוע – ניסיון כזה הוא הרסני לטווח הארוך.
מבחינת ההיבט התועלתני, יש כנראה אמת באמירה שנציגים מסוימים מרחיקים בוחרים פוטנציאליים, או לכל הפחות לא מושכים מצביעים חדשים. בולטים במיוחד נציגי המחוזות, שנבחרים במאות קולות בודדים, וכמעט אנונימיים לחלוטין לציבור הכללי. מנגד הניסיון המיקרו טקטי לבנות תמהיל נכון לליכוד נתפס על ידי חלק ממצביעי המפלגה כצעד אגרסיבי, המבטל בפועל את היכולת שלהם להשפיע על רוח המפלגה. תחושה זו לא תוביל ככל הנראה למצביעי המפלגה לנטוש את הימין, אבל היא גם לא מעודדת אותם לצאת ולהצביע או להביא מצביעים חדשים למפלגה. נוסף על כך, מתלבטים בימין אשר קוסמת להם הליברליות של הליכוד – בניגוד כמעט לכל המפלגות בכנסת – יכולים להירתע ממהלך כזה אשר נתפס ככוחני. לפיכך, בחישוב המשוואה הסופית, ספק אם גדול המתמטיקאים מסוגל להבטיח תוצאה עדיפה בהינתן רשימה מובנת, על חשבון כזו אשר נבחרת בבחירות מקדימות.
מבחינת ההיבט המהותי, לגיטימיות של משטר דמוקרטי מגיעה באופן בלעדי מרצון הבוחר, ובמילים פשוטות אבל חשובות: משטר דמוקרטי-ליברלי בנוי מקבוצה של אינדיבידואלים אשר נולדו חופשיים, ובחרו להתאגד יחד בשביל לבנות קהילה שתשרת את האינטרס המשותף שלהם. בבסיס אמירה זו נעוצה כל ביקורת לחוסר הלגיטימיות של פקיד, שופט, או יועמ"ש לא נבחר העושה כל העולה על רוחו. ככל שמרחיקים את הבוחר מהנבחר, הלגיטימיות של האחרון נשחקת, מכיוון שלבוחר אין את היכולת להשפיע על זהות הנבחר, ולכן מעשיו, מנוכרים יותר לרצונו של הבוחר שזה מקור הלגיטימיות שלהם. נוסף על כך, בלב הבחירה החופשית באופן אינהרנטי קיימת האפשרות של עשיית טעות, אבל זה חלק קריטי בלימוד והבנה של מהו הטוב האמיתי. החיכוך שנוצר על ידי בחירה של 120 אלף בוחרים, גדול בהרבה מזה של רשימה מארגנת. יכול להיות שנציגים לא מתאימים ייבחרו בתהליך חופשי, אבל בהתאם יהיה אפשר להביע אי אמון בהם, ולהחליפם בבחירות הבאות, גמישות שכמעט בלתי אפשרי בבחירות ארציות, ונחוצה לכל גוף החפץ חיים, בבחינת כל מה שלא גמיש, נשבר.
יכול להיות שקוסם לאנשים, ואולי גם לראש הממשלה, הרעיון שאפשר למקסם את תוצאות הבחירות, אבל בעוד פנטזיה זו רחוק מלהיות בטוחה, היא יכולה לחתור תחת אחד העקרונות היפים ביותר של הימין, הליברליות. אסור לקחת את הדרך הזו, וצריך להשאיר את החירות אצל העם, כי רק נבחרי העם, על ידי העם, יכולים לפעול בשם העם בצורה לגיטימית
