התחלה// נולד בשנת 1951 וגדל בשכונת נחלאות בירושלים, בן יחיד להוריו. "אבא שלי היה פרופסור באוניברסיטה. בימים ההם שכר המרצים לא הספיק, ולכן גרנו בדירה שכורה בנחלאות לפני שעברנו לרחוב הפלמ"ח. חוויתי ילדות ירושלמית קלאסית".
אבא// פרופ' יהושע פראוור ז"ל, חתן פרס ישראל, שהפך את ישראל למרכז עולמי לחקר התקופה הצלבנית. "אבי היה היסטוריון בעל שם שהיה שותף להקמת האוניברסיטאות בחיפה ובבאר שבע ועסק רבות בחינוך. הוא לימד אותנו שמי שבעל הבית על הארץ צריך להכיר את כל תקופותיה, ושאהבת הארץ תלויה בידיעתה לכל שכבותיה. באופן סמלי, אחרי גלגולים רבים בחיים, אני עובד כיום במכון ירושלים שאבי עמד בראשו בשנות ה־80. יש כאן המשכיות שמחברת בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה, כשם מאמרו הידוע".
אמא// הדסה פראוור ז"ל, שעלתה מפולין כנערה בשנת 1936 יחד עם הוריה לתל אביב. "ברוח הימים ההם אימי הקדישה את חייה לגידולי, ואני חייב לה המון על תשומת הלב היחידאית הזאת. בשלב מסוים היא יצאה לעבוד בחוג לאומנות באוניברסיטה, מה שהוסיף לה ממד משמעותי מאוד לחיים. היא נפטרה צעירה, בגיל 64. כשאני מביט היום בילדיי, שמנהלים אורח חיים שוויוני שבו גם האב שותף מלא בגידול והנשים מפתחות קריירה, אני בטוח שהיא הייתה גאה בהם".
שיעור חברה// בוגר הגימנסיה העברית ברחביה, שבה למד עד שנת 1969 ושאותה חזר לנהל בשנות ה־90. "בזמני הגימנסיה הייתה מוסד תובעני ומצוין, אך במידה רבה חד־מעמדי. כשחזרתי כמנהל, היה לי חשוב שזה יהיה בית ספר שכולם לומדים בו – משיכוני תלפיות ועד רחביה. זו הדרך הבריאה והנכונה לגדל ילדים". לצד הלימודים, מרכז החיים האמיתי שלו היה שבט הצופים. "בית הספר היה כמעט אירוע שולי לעומת תנועת הנוער שבה צמחתי ושם התחילה דרכי המקצועית".
אולי יעניין אתכם
חיל הרוח// עם סיום כיתה י"ב התגייס לצה"ל, בו שירת במשך עשרים שנה. שימש גם כעורך העיתון 'במחנה' ופרש כסגן קצין חינוך ראשי. "התגייסתי למערכת החינוך שלפני עידן החיל, ותחת רפול כרמטכ"ל הפכנו אותה לחיל החינוך. החוויה המכוננת שלי הגיעה במלחמת יום כיפור: הבנתי שזהות ציונית שהיא רק גזרת גורל ותגובה לאנטישמיות אינה מספיקה, ופניתי לחקור את הזהות היהודית והייעוד היהודי. לכן גם עשיתי תואר באוניברסיטה בחינוך יהודי. החיבור הזה בין הגות ועשייה מלווה אותי עד היום. בעמותת 'זרם החינוך הממלכתי־עברי' שהקמנו, אנו נאבקים להדגיש את המרכיב היהודי לצד הציוני והדמוקרטי בבתי הספר".
בגרות חברתית// אחרי השחרור מצה"ל ושליחות בארצות הברית, חזר לגימנסיה העברית – הפעם כמנהל שהחליט לשבור את המחיצות. "הוכחנו בגימנסיה שאפשר לקיים בית ספר אינטגרטיבי אמיתי, שמקבל את כולם ויחד עם זאת מביא כמעט את כל התלמידים, למעט מתי מעט, לתעודת בגרות. המחשבה שחייבים למיין באגרסיביות בכניסה כדי להגיע להישגים בסוף היא טעות. אנחנו לא האמנו בה, והתוצאות דיברו בעד עצמן".
ביטחון אזרחי // בהמשך כיהן כסגן ראש המל"ל ועמד בראש אגף חברה ותשתיות. "האגף שלנו עסק במרכיבים של ביטחון לאומי שאינם צבאיים. שם נחשפתי לראשונה לסוגיה הבדואית ולנושא של ערביי ישראל, והיינו עסוקים מאוד בהקמת השירות האזרחי".
שולחן ממשלתי// במשך 14 שנה עמד בראש אגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה, במהלכן שימש במשך שנה וחצי כממלא מקום נציב שירות המדינה. "הקמנו מאפס את המנגנונים של תוכניות העבודה הממשלתיות, שיתוף הציבור והשולחנות העגולים עם החברה האזרחית. עסקנו בסוגיות החברתיות הרגישות ביותר, מניצולי שואה ויוצאי אתיופיה ועד לבדואים בנגב".
הסדרת הנגב// במסגרת תפקידו במשרד ראש הממשלה, מונה להוביל את צוות היישום לדוח גולדברג, במטרה לשים קץ להתפשטות הלא חוקית ולמסד את יישובי הפזורה הבדואית. "הגשנו מתווה מקיף שאף אושר בממשלה, אך בעקבות התנגדויות עזות ומנוגדות מכל הצדדים הוחלט לעצור את החוק, והסוגיה הבוערת על כל השלכותיה נותרה בעינה".
נס ירושלמי// עם השנים החל לשתף פעולה עם החוקר החרדי ד"ר אליעזר היון, שיתוף פעולה שהוליד שני ספרים וידידות עמוקה. "אנחנו עובדים כיום כזוג לכל דבר, והרעיון במחקרים שלנו הוא להביא את הקולות המקוריים מתוך העולם החרדי, במקום לכפות עליו תאוריות מבחוץ. בספרנו 'פרנסה משמיים' הראינו כיצד חלק מההתנהלות הכלכלית בבתים חרדיים מניחה ומביאה בחשבון ניסים כדי להתמודד עם הדחק והצרכים. הדיאלוג והגילוי המשותף בינינו, כחוקר חילוני וחוקר חרדי, הם משהו שאני בספק גדול אם היה יכול לצמוח לולא ירושלים".
מדד ירושלים// לאחרונה ערך במסגרת מכון ירושלים למחקרי מדיניות ספר מחקרי חדש בשם 'ירושלים, אזהרת מסע: לעיין בנבכי העיר מתוך אהבה ודאגה כנה'. הספר נולד מתוך משבר תקציבי חריף במכון ירושלים למחקרי מדיניות. "כשהמכון עמד על סף סגירה והיה ברור שיש לנו תקציב לכמה חודשים בלבד, אמרנו לחוקרים לכתוב מלמטה למעלה את מה שהכי מעניין ומדאיג אותם בעיר. הספר נכתב מתוך ראייה של הציבור הציוני. ירושלים היא המעבדה המושלמת לזה: עיר בלי קבוצת רוב, שבה 40 אחוזים ערבים, 30 אחוזים חרדים והשאר על הרצף שבין דתיים לחילונים. הספר לא רק מתאר את הדינמיקה הרגישה הזאת, אלא מציע המלצות מעשיות איך מנהלים חיים יחד כשהזהויות נזילות, אך משפיעות זו על זו".
החצי השני// לאה פראוור, "דמות מופת ישראלית שצמחה מתוך סיפור חיים משפחתי מורכב ומטלטל. אחיה מת מפצעיו במלחמת ששת הימים, בעלה הראשון נפטר ממחלה כשהיה חייל בשירות חובה, ואביה נעלם במהלך העלייה מהונגריה. מתוך כל השכול והאובדן הזה צמחה אישה אופטימית, נמרצת וערכית בצורה בלתי רגילה, שלא נכנעת לשום דבר ומחזיקה בראייה מפוכחת על החיים. זה גם הצירוף המיוחד שהגדיר את הבית שלנו. בזכותה הילדים שלנו גדלו להיות מעורבים, כאלה שיודעים לחשוב ערכים ולחשוב פוליטיקה".
הנחת// שלושה ילדים, נמרוד (44), נועה (40) והדס (29) – שכולם העתיקו את חייהם למרכז הארץ. "כל הילדים שלי מתגוררים כיום בתל אביב, וזה חלק בלתי נפרד מההוויה של הורים בגיל שלי. למרות השורשים העמוקים שלי בירושלים, המעבר שלהם לתל אביב יוצר מציאות משפחתית חדשה ומפגש קבוע עם הקצב והחיים של המרכז".
אם זה לא היה המסלול// "תמיד חשבתי שאהיה אקדמאי, והרצון הזה המשיך לדגדג לי לאורך כל הדרך. ההשפעה של אבא שלי כאיש אקדמיה ליוותה אותי תמיד, ולכן כשיצאתי בגיל 69 מעולם העשייה היומיומית והניהול האינטנסיבי, בחרתי לחזור למקורות ולהקדיש את זמני לעולם המחקר".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// סדר היום מתחיל מוקדם מאוד בבוקר, ומחולק בצורה קפדנית בין כתיבה, פגישות וזמן בית. "אני מתעורר בחמש וחצי. את השעות שבין חמש וחצי לתשע אני מקדיש לכתיבה שדורשת ראש נקי, ורק אחר כך יוצא לפגישות ולקידום פרויקטים. משעה ארבע אני משתדל, אבל לא תמיד מצליח, לא לעשות שום דבר שקשור לעבודה, אלא להקדיש את הזמן לבית, למנוחה ולקריאה".
פלייליסט// "אני מסתדר מצוין עם מה שמשדרים בגלי צה"ל כל יום בארבע אחר הצהריים. אני יודע שהבחירה הזאת מוציאה אותי שייך לגיל שלי, אבל האמת היא שאני פשוט שייך לגיל שלי".
השבת שלי// "הייחוד של השבת אצלנו הוא קודם כול בכך שלא עובדים, ושכמעט אין שבתות שבהן לאה ואני נשארים לבד. הנכדים נמצאים אצלנו או שאנחנו נוסעים אליהם, וסביב שישי־שבת תמיד כולנו או חלקנו נפגשים – בין אם בתל אביב, בהרצליה או אצלנו. הקשר המשפחתי החזק הזה מתקיים בראש ובראשונה הודות לאשתי".
דמויות מופת// "כשאני מסתכל על האנשים הצעירים שעבדתי איתם בממשלה ומחוצה לה לאורך 25 השנים האחרונות, אני נפעם. החבורה הזאת, שהכרתי כשהיו בני 20 או 30, התפתחה לאנשי מעשה רבי־יכולות שמחויבים באופן עמוק לערכים. כשאני רואה איזה דור המשך צמח לנו בתחומי המדיניות הציבורית והעשייה החברתית, אני מתמלא באופטימיות".
מפחיד אותי// "מפחיד אותי שגם אחרי הבחירות יימשך המצב של השסע והקרע החברתי. אני חושש מאוד שאנחנו נמצאים ממש על גבול הקרע, וההמשכיות של המצב הזה היא הדבר שבאמת הכי מפחיד אותי".
משאלה// "המשאלה הכי חשובה היא בריאות – לי, לזוגתי ולמשפחה. זה דבר שבגיל 40 אתה לא רואה ובגיל 50 אתה לא חושב עליו, אבל כשאתה בן 75 ומסביבך לכל אחד כבר יש משהו, אתה מבין שזה הכי חשוב. המשאלה השנייה שלי היא לאומית: שנחזור להיות חברה שמתנהל בה שיח ענייני, ולא שיח מחנאי".
כשאהיה גדול// "אני לא יודע מי האיש שאהיה בעוד כמה שנים, אבל אני מקווה שאהיה שלם איתו".
לתגובות:
