אז ארצות הברית בשיחות שלום עם איראן, מה שמשאיר אותנו עם עוד חזית אחת שבה הבטיחו לנו ניצחון מוחלט וקיבלנו דיכאון מוחלט. התחושה היא לא כיפית. ואני מבין שיש מורכבויות ושיקולים גאו־אסטרטגיים שונים שמונעים מאיתנו כרגע לכלות את כל אויבינו, אבל רבאק, מה כבר ביקשנו? ניצחון מוחלט באיזושהי חזית?
חמאס, חיזבאללה, איראן, חות'ים, אף ניצחון עוד לא מוחלט. ומאחר שהבטיחו לנו ניצחון כזה, אני מרגיש שבציבור הישראלי הצטברה אנרגיה של ניצחון שלא מצאנו לה פורקן באף חזית.
ואם יורשה לי, אוסיף שאני חושב שאנחנו בשלב כזה שאנחנו זקוקים לניצחון מוחלט בשביל המוראל לא פחות מאשר בשביל הביטחון שיגיע איתו.
אבל אל דאגה, אני גם בא עם פתרונות.
אולי יעניין אתכם
חשבתי רבות על הפלונטר הזה שלנו ואחרי הרבה התלבטויות הגעתי למסקנה שאנחנו צריכים להשמיד את קפריסין.
תנו לי רגע להסביר.
אנחנו זקוקים לניצחון בחזית שלא תוביל להתלקחות בכל המזרח התיכון מול אויב שלא יכול עלינו, נכון? אז מי יותר טובה מקפריסין?
ראשית, זה יהיה נורא קל. הניצחון הקליל בתולדותינו. מהסיבה הפשוטה שהם לא יראו את זה מגיע. נכון, הם לא יראו את זה מגיע כי זה לא מוצדק, אבל בואו לא ניכנס לסמנטיקה. הניצחון הזה ייתן לנו את הבוסט שאנחנו כל כך צריכים לביטחון העצמי הלאומי שלנו.
וגם אין מה לפחד מהתגובות בעולם. עיני העולם נשואות למונדיאל אז אף אחד לא ישים לב. גם ככה אף אחד לא באמת יודע מה קורה בקפריסין. יכול להיות שבעת כתיבת שורות אלה כבר סיימנו לשטח אותה ולא שמתם לב. יתר על כן, אני חושב שאחרי שנכבוש את קפריסין אנחנו פשוט צריכים לסכם בינינו לבין עצמנו שלא מדברים על זה. לא במסיבות עם מדינות אחרות ולא בטלפונים לקרובים מניו ג'רזי. לא מעלים תמונות של הניצחון לרשת ולא משוויצים בטוויטר. שיישאר בינינו, אף אחד לא צריך לדעת.
וגם אם יגלו, לאף אחד לא אכפת מקפריסין, היא לא חלק מציר הרשע של איראן וגרורותיה. אז נכון, זה יכול להיות טיעון משכנע מדוע כדאי להשאיר אותה על כנה, אבל מצד שני ניצחון מוחלט על קפריסין לא יערער את האיזון האזורי. זה לא כאילו למוג'תבא ח'מינאי יש איזה בית קיט בפאפוס שהוא מודאג לגביו.
קפריסין גם לא מאוד מקושרת. מי הגב של קפריסין? כרתים? אדרבה, שינסו אותנו. ננצח גם אותם בצורה מוחלטת. תהיה לנו שרשרת ניצחונות.
ובואו, זה לא שקפריסין כזו תמימה, כן? זה בכל זאת קצת מגיע להם. כשסבתא שלי רצתה לעלות לארץ גירשו אותה למחנות בקפריסין לשנתיים, וממה שהיא מספרת פיקניק זה לא היה. הגיע הזמן שישלמו את המחיר.
עוד יתרון בתקיפה של קפריסין זה שלא צריך לפזר הבטחות לגבי רשת המלונות שנקים שם, כמו שטראמפ סיפר לנו סיפורים על הריביירה שיקים ברצועת עזה. בקפריסין המלונות כבר קיימים. נקפיד לא לטווח אותם ואחרי שהקפריסאים הבודדים שישרדו את התקיפה יניפו דגל לבן, נוכל להשתלט על המלונות ולהקים שם את הריביירה שאנחנו מפנטזים עליה כבר שלוש שנים.
בינינו, גם ככה רוב הנופשים שם ישראלים, אז השינוי לא יהיה גדול מדי.
עד כאן תסכימו איתי, רק יתרונות. זה יהיה כמעט מטומטם לא לעשות את זה.
אני כמובן לא אעמיד פנים שאין חסרונות.
חיסרון אחד משמעותי הוא שהמון יורדים ישראלים שברחו מהארץ כדי לחיות בשלווה ימצאו את עצמם שוב בתוך תחומי ארץ ישראל. שזה לוז-לוז סיצ'ואיישן. בשבילם כי הם רוצים שקט ובשבילנו כי גם אנחנו לא בדיוק משתגעים עליהם.
עוד חיסרון זה שיהיה הרבה יותר קשה לברוח מהארץ לנופש כשהאתר הכי קרוב הופך גם לארץ. הרי חצי מהכיף בלגור בארץ זה לטוס לחוץ לארץ. ניסיתם פעם לטוס לחוץ לארץ כשאתם בחוץ לארץ? מאוד קשה. נסיעה לפאפוס תהיה כמו קפיצה לטבריה על כל המשתמע. גם המחירים יזנקו. יש מחיר לניצחונות מוחלטים רבותיי, ואני לא מתכוון להעמיד פנים שהניצחון הזה יהיה שונה. אבל זה יהיה שווה את זה.
ואם עוד לא השתכנעתם, הנה הטיעון המנצח. זה קצת רחוק כרגע, אבל אם קפריסין תהפוך לארץ ישראל אז הפלשתינים ירצו אוטומטית חצי ממנה. או אז אנחנו נעשה להם את השחמט ונסכים לתת להם את קפריסין כולה.
הם כל כך ישמחו שהיהודים הפראיירים נתנו להם אי שלם, כך שעד שהם יגלו שדה־פקטו עשינו להם טרנספר כבר יהיה מאוחר מדי ונישאר פה לבד בתוך תחומי הארץ המובטחת. תענוג.
אבל גם אם הם לא ייפלו בפח הזה, עדיין יהיה נחמד לדעת שאם כל אויבינו הלא מוכרעים יצליחו לדחוף את כולנו לים, יהיה לנו לאן לשחות.
לתגובות: