כל חייו של אלן גרינספן היו מספרים ותווים, שתי אהבות שהובילו אותו לאן שהובילו – להיות אחד האנשים המשפיעים ביותר על הכלכלה העולמית, לטוב וגם לרע, עד שהלך לעולמו בשבוע שעבר בשיבה טובה, בגיל 100.
גרינספן נולד בשנת 1926 בניו יורק. לאחר גירושי הוריו כשהיה בן 5, עברו הוא ואימו להתגורר עם סבו וסבתו. כבר אז היה גרינספן הצעיר אשף מספרים ואנציקלופדיה מהלכת לסטטיסטיקות בייסבול. אולם בבית זה, עם סבו נתן, חזן בית הכנסת השכונתי, החל אלן להתאהב גם במוזיקה. הוא ביקש ללמוד עוד, וחיש מהר החל לנגן בקלרינט ובסקסופון. לאחר התיכון אף המשיך ללמוד בבית הספר המוביל בעולם למוזיקה – ג'וליארד שבניו יורק. ב-1944 קיבל גרינספן צו התייצבות ללשכת הגיוס, אך נפסל משירות מסיבות רפואיות. עם זאת, הוא החליט לרתום את המוזיקה שלו למען המאמץ המלחמתי, ויצא ל"מסע הופעות" ברחבי אירופה המדממת, עובר מבסיס לבסיס ומעלה את מורל החיילים.
אך בעוד שחבריו ללהקה נהנו לעשן ולהסתלבט בין הופעה להופעה, גרינספן קרא מכל הבא ליד על מצב הכלכלה והתעשייה האמריקאית. הוא גמע את המספרים. כשחזר לארצות הברית החל בלימודי כלכלה, אותם סיים בהצטיינות. הוא המשיך ישירות לתואר שני, אותו השלים שנתיים לאחר מכן. הקריירה האקדמית הייתה סלולה לכאורה, אך גרינספן נאלץ לעזוב את לימודי הדוקטורט שלו באמצע (תחת הנחייתו של ארתור ברנס, שעתיד היה גם הוא לכהן כנגיד הפד, יו"ר הבנק המרכזי של ארצות הברית) מסיבה לא שגרתית, הוא פשוט היה טוב מדי בדברים אחרים.
בשנת 1953, במקביל ללימודיו באוניברסיטה, הקים גרינספן במשותף את פירמת הייעוץ "טאונסנד-גרינספן", אותה ניהל למעלה מ-20 שנה. הפירמה צברה מוניטין ולקוחות בקצב מסחרר, אשר אילצו את גרינספן להשהות את לימודי הדוקטורט שלו, אותם השלים לבסוף רק ב-1977. אחד הדברים שמשכו לקוחות היה הכוח הכמעט מיסטי של גרינספן, כבר אז, לחזות במדויק שינויים במחזור העסקים ולעדכן את לקוחותיו בטרם החלו גאות או שפל כלכליים. מבחינתו, כמובן, לא היה בכך כל היבט מיסטי, המספרים סיפרו את הסיפור, הוא רק ידע להקשיב.
אולי יעניין אתכם
עוד מאת דוד טל
כשהזול עולה ביוקר: גרסת המעצמות
עוד מאת דוד טל
האם חייבים לחסוך עד שכואב? על הצעת הפנסיה החדשה
עוד בכלכלה
מניית דוראל ירדה 50% מהשיא. האם זו הזדמנות?
עוד בכלכלה
אשליה במבצע: כשהממשלה מייקרת ומאשימה את המדף
עוד מאת דוד טל
פופוליזם לגיטימי
עוד מאת דוד טל
רפורמת הגבינות: צעד היסטורי בדרך לשוק חופשי
אך כאמור, גרינספן לא היה רק גאון כלכלי, אלא גם מוזיקאי רגיש ואוהב אדם. חיש מהר הוא מצא את עצמו בכמה וכמה מעגלים אקסקלוסיביים, והפך אהוב על דמויות בולטות בעולמות הרוח והחברה דאז, החל מאיין ראנד, שנהייתה חברה קרובה, ועד לעיתונאית אנדריאה מיטשל שאיתה התחתן לבסוף. המועמד לנשיאות דאז, ריצ'רד ניקסון, ביקש את קרבתו גם כן, אך היה זה דווקא גרינספן שעזב את קמפיין הבחירות שלו מתוך סלידה מסגנונו. הריב הקטן לא השפיע כלל על הפופולריות שלו בקרב האליטה הפוליטית. הנשיא ג'רלד פורד מינה אותו ליו"ר המועצה לייעוץ כלכלי, וכאשר תפקיד נגיד הפד האמריקאי התפנה במהלך כהונתו של הנשיא רונלד רייגן, זה מינה אותו לאחד התפקידים הכלכליים המשפיעים בעולם. תפקיד אותו מילא במשך 18 שנים תמימות, ואשר הגדיר לבסוף את מורשתו המורכבת.
כהונתו של גרינספן כנגיד הפד, שנפרסה על פני 18 שנים, משנת 1987 ועד פרישתו בראשית 2006, התאפיינה בפריחה חסרת תקדים בשוק המניות ובשיעורי אבטלה נמוכים במיוחד. במהלך תקופה זו, מדד ה-S&P 500 זינק פי ארבעה, בעוד שהמשק האמריקאי רשם צמיחה שנתית ממוצעת ומרשימה של 3.5 אחוזים. שיעור האבטלה עמד בממוצע על 5.5 אחוזים בלבד, ואף נגע בשפל של 3.8 אחוזים באפריל 2000, נתון שבאותם ימים נחשב לנמוך ביותר מאז שנת 1969. בתקופה זו כיהנו ארבעה נשיאים שונים ומספר רב אף יותר של שרי אוצר, אך היה זה גרינספן מעל כולם שקיבל את הקרדיט על הצמיחה יוצאת הדופן. "אם תרצו מודל פשוט לחיזוי שיעור האבטלה בארצות הברית בשנים הקרובות, הנה הוא", כתב העיתונאי והכלכלן זוכה פרס נובל, פול קרוגמן, ב-1997, "הוא יהיה מה שגרינספן ירצה שהוא יהיה, פלוס מינוס טווח טעות אשר ישקף את העובדה שהוא, עדיין, לא החליף את אלוהים".
עם זאת, שליטתו הכמעט אבסולוטית במחזורי העסקים התגלתה כחרב פיפיות. פעילותו המדויקת לתמוך בצמיחה הכמעט-מתמדת של שוק ההון האמריקאי קיבלה עם הזמן את הכינוי "אופציית הפוט של גרינספן" (Greenspan Put), או בישראלית מצויה – "גרינספן יסדר". המשקיעים החלו לתת אמון מלא בכך שגרינספן יפעיל את ארגז הכלים שלו, ובמרכזו שינויי שיעורי הריבית, כדי לחלץ את הבורסה בעתות משבר. גרינספן פרש ב-2006. המשבר הפיננסי הגדול ביותר מאז השפל הגדול פרץ ב-2008, אחרי שמוסדות פיננסיים רבים "גילו" שמשכנתאות רבות שחולקו לאורך השנים אינן שוות את הנייר עליו הן חתומות. מה גרם לכל כך הרבה מוסדות פיננסיים לנהוג בכזה חוסר אחריות? לדעת רבים, הייתה זו האמונה של השווקים שאין מה לפחד מסיכון קיצוני- גרינספן כבר יסדר.
גרינספן החל לספוג האשמות ציבוריות להן לא היה רגיל כלל. הוא "סייע ונתן יד להיווצרותה של בועת המניות הגדולה ביותר בתולדות המדינה", קבע פול קסריאל, בעברו בכיר בפד. "גרינספן נהג במדיניות מקלה מדי לאורך מרבית שנות כהונתו, אלא שזה לא הוליד השלכות הרסניות", קבע אלן בליינדר, מי שכיהן כסגנו של גרינספן בפד בין השנים 1994 ל-1996. "ברגע שנקלענו למשבר, זה בהחלט קרה". תחת עננה ציבורית נאלץ גרינספן לבוא ולהעיד בקונגרס מול ועדה שחקרה את נסיבות המשבר, שם הודה שהוא בהחלט טעה לא מעט. אך לא זו הייתה מילתו האחרונה. בשנת 2010 הוציא תחת ידיו חיבור ארוך "המשבר", בו הסביר את תפיסתו לגבי מקורות הקריסה של 2008, ודחה את התפיסה שהשתרשה אצל רבים כי תפקידו של הבנק המרכזי היה להעלות את הריבית בכדי למנוע בועת נדל"ן. מאז ועד יום מותו ניטשים ויכוחים עזים לגבי מידת אשמתו בפרט, ואשמת המדינה מול הסקטור הפיננסי בכלל. היה זה אקורד סיום צורם במיוחד לקריירה יוצאת דופן. ה'מאסטרו' של הכלכלה העולמית, מי שידע לקרוא את התווים טוב מכולם, איבד בסופו של דבר את השליטה על התזמורת.
גאון כלכלי ומתמטי, חברם של שועי עולם, זוכה "מדליית החירות הנשיאותית", הספק-אדריכל של הקריסה ויהודי שאהב מוזיקה ובייסבול. אלן גרינספן נפטר בשיבה טובה בביתו שבוושינגטון ב-22 ביוני, 2026. יהי זכרו ברוך.
