שיחת נוח'בות
– יא נוח'בי, מתי אנחנו נפסיק ללכת ככה עם הראש למטה?
– יא נוח'בו, אל תתייאש נעשה בג"ץ, אלה זכויות אדם, ירחמו עלינו, אל תדאג.
– למה ירחמו?
אולי יעניין אתכם
– מה היית עושה במקומם, מרחם עלינו?
– מה פתאום מרחם, הייתי מוריד לנו את הראס.
– נו, בגלל זה. הם בדיוק הפוך.
– אתה צוחק עליי.
– לא צוחק, הם כולם שמאל שמה, יעני פעילי שלום. זה למה ירחמו, אל תדאג.
– בחייאתך נוח'בי, איך ירחמו? אנחנו נכנסנו שמה בהתנחלויות של הפעילי שלום ליד עזה וחטפנו פעילי שלום, אנחנו שנינו – אתה יודע בדיוק מה עשינו לפעילות שלום שגרות שמה – אז איך ירחמו עלינו?
– ירחמו, ירחמו, תאמין לי שירחמו. תשמע ממני, נוח'בו, אלה – האמונה שלהם בשלום יותר ממה שאנחנו מאמינים באללה. אני שמעתי פה אחד הסוהרים הקשיב לחדשות של היהוד, אמרו בהתנחלות ניר עוז, איפה שנכנסנו יעני, הפריחו יונים של שלום לעזה.
– אתה צוחק עליי, נוח'בי? עם מי יעשו שלום? הסברנו להם טוב טוב איזה שלום נעשה איתם.
– מה אני יעשה נוח'בו, לא הבינו, אלה מרוב שכל שיש להם כבר לא מבינים כלום. נצטרך להסביר שוב פעם יותר ברור.
– איך נסביר, אנחנו ככה עם הראש למטה מאז שהבן גביר הזה בא עלינו.
– אל תדאג, אמרתי לך, בג"ץ יארגנו אותנו. עוד מעט ירימו לנו את הראש, יסדרו לנו ביקורים, סבלנות. א־סבר, יא נוח'בי, א־סבר. איך אמר מוחמד? סבלנות מידה נעלה. עוד מעט יאשרו לנו ביקורים.
– אבל אלה היהוד לא פראיירים יעשו חוק שאין ביקורים.
– ומי יצביע לחוק הזה?
– כולם יצביעו, אם היית יהודי לא היית מצביע?
– ואללה נוח'בי, אתה באמת לא מבין יהודים – אופוזיציה לא תצביע, למה הם צריכים להוריד את הנתניהו, חרדים לא יצביעו, למה אמרו להם להתגייס. איך נכנסנו שמה באוקטובר? מלחמות היהודים. ככה עכשיו, אותו דבר – איך יבקרו אותנו? מלחמות היהודים.
– ולא יתלו אותנו לפני הביקורים?
– מה אתה היית עושה במקומם?
– תולה אותנו.
– הנה, קיבלת את התשובה. הם יעשו הפוך, לך תבין יהודים.
עוגת גרדום
גם אני תומך בחוק למימוש עונש מוות בנוח'בות ובכלל במחבלים, אבל לעולם לא אוכַל מעוגה שמצויר עליה גרדום. למה? מפני שכשאני חושב על עונש מוות למחבלים, לא המוות שלהם משמח אותי אלא החיים של כל מי שיינצלו בזכות העונש שלהם.
למה הדבר דומה? לרופאה שחלמה מילדותה להיות רופאה. לא סתם רופאה, רופאה כירורגית, מנתחת. היא הלכה בעקבות החלום שלה, התקבלה ללימודים, הצטיינה, והנה הניתוח הראשון שלה כרופאה בפתח. האם בעלה יקנה לה עוגה שעליה מתנוסס אדם שבטנו מבוקעת עם כל איבריו הפנימיים? בוודאי שלא, אני מאמין שאפילו פחות מזה לא יעלה על הדעת – הוא לא יעטר את העוגה במרציפן בצורת איזמלים וסכינים מחדר הניתוח. למה? מפני שהחלום שלה להיות מנתחת הוא לא חלום על סכינים ואיברים פנימיים. זהו חלום על חיים, על היכולת להבריא אנשים חולים ולהעניק להם מחדש את האפשרות ליהנות מאיכות חיים ומאריכות חיים. זה הסיפור.
על העוגה של המנתחת יתנוסס ילד שהחלים ממחלתו, ועל עוגת הוגה חוק עונש מוות למחבלים אמורים להתנוסס יישובים פורחים ומלבלבים ואנשים שמחים. חיים, לא מוות. אף שלפעמים, בדרך לשגשוג החיים אין קיצורי דרך ויש להילחם, גם להרוג כשצריך, אבל לדבוק בחיים. החלום הוא החיים. אני מניח שגם בן גביר מזדהה עם הגישה הזאת, וחושב שאירוע היום־הולדת קצת יצא משליטה. ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
מילה זו מילה
מעשה ברית המילה מחולק לשלושה חלקים, בלי להיכנס להסבר הפרקטי של כל חלק: מילה, פריעה ומציצת שיירי דם המילה. מבחינה מהותית, כפי שמסביר הרב קוק, המילה היא מלחמה בחלק הרע שבאדם, כלומר העורלה, הפריעה היא לקיחת כוח היצר אל הקדושה והטוב, ואילו המציצה היא המלחמה ברע עד הסוף, כדי שלא יישארו באדם שיירי רוע.
ישנו כלל הלכתי שלפיו כל אומן שמל ופורע אבל מוותר על פעולת המציצה, מעבירים אותו מפני הסכנה, כלומר מפטרים אותו מתפקיד המוהל, מפני שזה מסוכן לתינוק. מדוע? מפני שלהילחם ברע בלי למגר אותו עד כלות, עלול להיות לפעמים מסוכן יותר מלא להילחם בו כלל. בדיוק כפי שאצלנו התקיים "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", גם הרע, כשהוא מצליח לשרוד מלחמה, מספר לעצמו שהוא יצא מחוזק מזה, הרי אי אפשר להכרית אותו.
זו הבעיה הגדולה שלנו במלחמה הזאת, וזה האתגר הגדול. לחמנו בחמאס אבל לא עד הסוף, בהתחלה בגלל סוגיית החטופים, אחר כך בגלל ההסכם שיצר טראמפ, ובסוף – כי לא בחרנו להכריע. זו גם הבעיה שלנו עם איראן, כי רגע לפני הכרעתם עשה טראמפ סיבוב פרסה והעניק להם זכייה בפיס במתנה, וזה גם הסיפור עם חיזבאללה – היכינו, פגענו, ריסקנו, חיסלנו מנהיגים, אבל לא עד הסוף, ועכשיו אנחנו מתחילים לסגת. זו ברית מילה כמעט מושלמת, רק כמעט, אבל מילה לא מושלמת היא המילה הכי מסוכנת.
הלא מושלם הזה אינו גורם לי לומר שהכול גרוע ואין הישגים, ולצעוק "כישלון, כישלון", אבל ברור לי שעד שמדינת ישראל לא תבחר להכריע, תמיד תהיה הפעם הבאה. פעם אמרו: הרוצה בשלום ייכון למלחמה. יותר מדויק לומר: הרוצה בשלום ייכון להכרעה.
לתגובות:
